מהר"ם שיק יורה דעה קז

מיהו באופן זה אין המוכר רשאי לקבל אחריות כל השטר אלא אחריות דמי זבינו שנתן לו הלוקח שאם יש לחוש שכבר כשעת מכירה הי' עני יהא באחריותו של מוכר דהיינו דמי זבינו של השט"ח שקיבל מן הלוקח אבל אידך אחריות יהא באחריות הלוקח אלא דאחריות ספק לא קיבל עליו הלוקח ואין זה מבטל המכירה עמרי אלא דלא מחית נפשי' לספיקא כדקי"ל בקידושין דף ס"ד ובנדרים דף ס"א כן נראה לפי ענ"ד

ולכאורה הי' מקום לידון היכא דהוי מקח טעות רשאי ליקח דמי כל השטר עפ"י מ"ש המל"מ פ"ה מאישות דין ז' בד"ה הכלל העולה כו' להוכיח מהירושלמי דגבי מקח טעות המעות גזל בידו וא"כ אין כאן רבית דדווקא בהלוואה אסור רבית מיהו כבר נסתפק המל"מ שם אי שייך זה בכל מקח טעות ולכאורה קשיא לן עלה מהא דאמרינין בב"מ דף י"ד ע"ב במוכר שדה ונמצאת שאינו שלו דמעות יש לו ושבח אין לו ואמרינין שם דהואיל וקרקע אין לו מחזי כרבית מיהו משום הא לא תברא דאדרבה הא קי"ל שם דף ט"ו ע"ב דיש לו מעות ויש לו שבח א"כ משמע דלא חיישינין לרבית וברי"ף שם משמע הטעם משום דגבי מקח טעות המעות כגזל א"כ עדיין מידי ספיקא לא נפקא והיינו ללמוד ממנו במקום אחר

אבל בנידון שלנו דוודאי אין רשאי המוכר לקבל אחריות דמי כל השטר ואפילו אחריות דמי זבינו אין רשאי לקבל דאם יעני יהא באחריותו אבל זה יוכל המוכר לקבל שאם קודם גבי' תברר שהעני ויהא ספק אם לא כבר גם בשעת מכירה הי' עני יהא דמי זבינו באחריותו להחזיר ללוקח כן נראה לפי ענ"ד להלכה ולא למעשה עד יסכימו עמי ת"ח מופלגים בתורה גם צריך לחקור בתוכן ענין השזיר"א ודיניהם בזה

תשובה קס"ב

שיל"ת יערגין יום ה' י"ט מרחשוון כתר לפ"ק

יתענג על רוב שלום מעתה ועד עולם ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם שלשלת היוחסין ע"ה פאר הדור נ"י כבוד שם תפארתו מוה' אברהם שמואל בנימין ני' האב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג יע"א

מכתבו הנעים ותוכו רצוף אהבה ותשובה על מה ששאלתי את מר פר"מ ני' בענין מכירת שט"ח לענין איסור רבית קבלתי זה איזה שבועות ונהניתי מאוד מדבריו המאירים אור בהיר ואם אמנם הם השגות על מה שכתבתי דין היין לי כי מגמתי רק להוציא הדין לאמתו וכך הוא דרכה של תורה זה בונה וזה סותר וממילא רווחא שמעתתא וההלכה תתבררה והנה ענוותו של מר פר"מ ני' הרבני לפתוח לי פתח והרשני להודיע דעתי בזה אמנם הואיל וכתב מר ני' שטרוד בלימוד הו"ת איחרתי עד אח"ז הלכה תוספות למען לא יהיו דברי אלה עליו למשא ועתה באתי לחוות דעתי כפי הנראה לפי ענ"ד ע"ד השגות אשר השיג פר"מ ני' עלי שאפשר לכוללם בג' השגות

א] השנה נדולה על מה דהוי פשיטא לי במכתבי דאם קנה שט"ח והי' הלוה עני ונכסיו מתמוטטין דבדילי אינשי מיני' ליקח ואילו ידע לא קנה הוי מקח טעות דהרי עיקר מכירת שט"ח הוא שיעבוד נכסים וכיון שהי' לו טעות בעיקר המכירה הוי מקח טעות וכ' מר פר"מ ני' דלפי הנראה נעלם ממני אז דברי הטוש"ע בחו"מ סימן ס"ו סעי' ל"ד דאם מכר שט"ח והי' אז הלוה עני לא הוי מקח טעות אלא אונאה ואין אונאה לשטרות וביאר הש"ך שם דאפילו לא ידע הלוקח לא הוי מקח טעות ודלא כמבי"ט והטעם משום דהוי לי' לשאול ולכאורה לא הבנתי השגה זאת דאדרבה מהתם מוכח כדברי דלולא דהוי לי' לשאול הוה מקח טעות אלא מדלא שאיל חזינן דלא קפיד א"כ בנידון שלנו דהוא באמת שואל וחושש ודורש אולי הוא עני ורוצה שהמוכר יקבל עליו אחריות א"כ חזינין וא"כ שוב א"צ לקבלת אחריות והוי מקח טעות ותו בנידון שלנו לפי המורגל אין שייך דהוי לי' לשאול ובנידון של הרמב"ן ע"כ דהי' אפשר לברר אבל עתה ברוב הפעמים הוא מדברים שבסתר ואין אדם יודע מטמוניות של חבירו ולא שייך הוי לי' לשאול דלמי שאול וא"כ כיון דל"ש טעם זה מוכח מהתם דהוי מקח טעות

אמנם לאחר העיון ראיתי שיש מקום להשגות מר פר"מ ני' דהנה ראיתי בב"ח ובפרישה שם בשם רש"ל דפליגו וס"ל דהטור מיירי בלא נודע לאחרים אבל אם נודע לאחרים שהי' אז עני הוי מקח טעות וזה לכאורה אינו מובן דלכאורה הוא להיפוך ואמרתי להסביר הדבר דס"ל דזה שהי' עני אינו טעות בעיקר המקח כיון דגם אם עני הוא שט"ח הוא שט"ח וכל שאינו טעות בעיקר המקח לא הוי מקח טעות כדאיתא בסי' רל"ב סעי' ה' ואפי"ה בנודע לרבים שהוא עני ואין אדם קונה אותו שט"ח ממילא נעשה השטר חספא דאין קונה אותו ואינו שוה כלום ושוב הוי טעות בעיקר המקח ולכך ס"ל בנודע לרבים הוי מקח טעות ולפי"ז י"ל הרמב"ן דלא מחלק ס"ל ממנ"פ אי לא נודע לאחרים א"כ אין טעות בעיקר המקח ואי נודע לאחרים שוב י"ל דהוי לי' לשאול ומדלא שאל חזינין דלא קפיד והרמב"ן כ' הטעם דהוי בדרך ממנ"פ ואם הפירוש ברמב"ן כן יש מקום להשגת פר"מ ני' דגם בנידון שלנו לפי המורגל אינו מקח טעות

ומכל מקום אפילו לפי דברי מר ני' נראה לפי ענ"ד דהדין שכתבתי הוא נכון אלא לא מטעמא דידי אלא משום דהוי לי' אונאה ונהי דאין לשטרות דין אונאה מ"מ לאו דלא תונו איכא וכמ"ש הב"ח שם בשם רש"ל וכמ"ש הרמב"ן בפי' החומש בפ' בהר והמל"מ בס"ד מהלכות מלוה דין א' לענין קרקע וכיון דאיכא חשש איסור לאו דלא תונו לפי ענ"ד פשיטא לי דרשאי ומצוה להתנות דאם הוא עני או נכסיו מתמוטטין דבדילי אינשי מיני' אית בי' אונאה דיחזיר לו מעותיו וא"כ א"ש מה שדקדקתי מדברי הטוש"ע ביו"ד סי' קע"ג סעי' ד' דדווקא אחריות אם יעני צריך הלוקח לקבל אבל אחריות שאם הי' כבר עני א"צ הלוקח לקבל ורשאי להתנות שיהא זה האחריות על המוכר כדי שלא יהא איסור אונאה ואין זה מבטל המכר אדרבה כך ראוי מיהו דדווקא להחזיר לו דמי זבינו וגם במכתבי הראשון לא כתבתי אלא משום מקח טעות מותר המוכר לקבל עליו אחריות בדמי זביני וזה א"ש גם משום אונאה

ואין להקשות א"כ דאם הי' עני רשאי להיות האחריות על המוכר למה כ' הטוש"ע שם דאחריות דאתי מחמת המוכר רשאי להיות על המוכר כגון בנמצא השטר פרוע ות"ל דבנמצא השטר פרוע הרי הוי מקח טעות ובכה"ג אפילו הי' דבר דלא אתי מחמת המוכר מותר המוכר לקבל עליו דזה אינו דאחריות הבא מחמת המוכר רשאי לקבל אפי' ביותר מדמי זביני בכדי שיווי השטר ואחריות אם יעני אפילו בדמי זביני אינו רשאי לקבל וכמ"ש הש"ך שם אבל אחריות אם הי' עני זה רשאי לקבל רק בדמי זביני שקיבל כן נראה לפי ענ"ד

ב השיג פר"מ ני' עלי על מה שהבאתי עוד לצדד דאפשר לומר לדעת מקצת פוסקים שהביא המל"מ בפ"ח מה' אישות דין ז' דבמקח טעות הוי המעות גזל ביד המוכר ובגזל אין בו איסור רבית ולשיטה ההוא אפילו אחריות כל השטר רשאי המוכר לקבל היכא דהוי המקח טעות ופר"מ ני' השיג עליו דמבואר בש"ך חו"מ סי' ס"ו ס"ק ח' כ' במקח טעות הוי המעות כהלוואה והסכים עמו שם בקצה"ח וכן הרמ"א בחו"מ סוסי' רל"ב והיכא דלא נודע גם למוכר איכ"ל דכ"ע מודים דהוי כהלוואה אלו דברי פר"מ ני' בקצרה

ולפי ענ"ד אין הדבר פשוט דקי"ל במקח טעות דהמעות הלוואה ואכתי הוא ספיקא דדינא דהרי דברי הש"ך שם תמוהין וכמ"ש התומים שם ונהי דהקצ"הח הסכים עם הש"ך במקצת לענין מקח טעות מ"מ הרי עיקר טעמא מכח הראי' שהביא הש"ך מפרדיסא בב"מ דף ע"ב ולפי ענ"ד לא זכיתי להבין ראייתו דהרי התם גבי פרדיסא פרש"י דמיירי בקיבל אחריות וכיון שקיבל אחריות הרי מתנה שומר חנם להיות כשואל אפילו בדברים בעלמא מועיל כדקי"ל בחו"מ סי' רצ"א סעי' כ"ח ולכך דינו כהלוואה ואע"ג דהתם מהני בדברים משום דנהנה דמהימן לי' וזה לא שייך במקח טעות מ"מ גבי פרדיסא ג"כ נהנה דניצל ממנו כדאיתא התם ולכך הוי כהלוואה אבל בעלמא איכ"ל דהמעות ברשות הלוקח וכדפשיטא לי' לי' להירושלמי שהביא המל"מ הנ"ל ופסקו הטור באהע"ז סוסי' כ"ח דהוי גזל ונהי דהב"י בבדהב"י שם בש"ע כתב דהוי ספק גזל ובבדק הבית כ' עוד דמסתבר כמאן דאומר הלוואה דהרי ניתנה ע"ד להוציא' קשה להכריע נגד הירושלמי בסברא בעלמא

ובפרט. שיש להסביר היטיב דהרי הנתינה ע"ד להוציאם הי' בטעות וקי"ל בב"מ דף ס"ו ע"ב עפ"י פי' התוס' שם בד"ה התם וכו' מחילה ונתינה בטעות לא הוי נתינה ואע"ג דהגהת אשרי שם פליג הרי פסק בש"ע חו"מ סי' רמ"א סעי' ב' בלא חולק דמחילה בטעות לא הוי מחילה וא"כ במקח בטעות הנתינה ע"מ להוציאם הוי בטעות ומטעם זה אין סברא לחלק בין נודע למוכר או לא נודע ובין איסור הנאה לשאר מקח טעות וכן דעת ר"י ור"ח ותוס' ב"ב דף צ"ג ע"ב ד"ה אי ותלי' בחילופי גרסאות שם וכן נראה מדברי הרי"ף בפ"ק דב"מ בשמעתין דשבח דכ' דלכך בהכיר בו שאינו שלו אין לו שבח משום דהמעות הלוואה והוי רבית וא"כ ממילא בלא הכיר בו דהוי מקח טעות דקי"ל דאית לי' שבח ע"כ אין המעות הלוואה ומדברי הרמ"א בסוף סי' רל"ב לפי ענ"ד אין ראי' אדרבה אני דקדקתי ממנו בהיפוך דכ' דכל מקח טעות דצריך להחזיר דמיו הוי כחוב ולשון זה דצריך להחזיר דמיו ממש משמע דלא הוי כהלוואה אם הם בעין וכמ"ש התוס' בב"ב שם אפי"ה אם הוציאם דינם כהלוואה לענין זה דאם אית לי' זוזי צריך לשלם זוזי דהרי המוצא לא על דעת לגוזלן הוציאן ונהי כיון דהמקח טעות והוי כשואל שלא