מהר"ם שיק יורה דעה קד

ונראה לי דהרי מבואר בשיטה מקובצת ב"מ דף. ע"א טעם של התוספת' דבאחריו' תליא מלת' הוא דווקא אם המלוה תובע מהאפיטרופס והאפטרופס תובע ללוה וא"כ הרי הבעל הממון הלוה זה להאפטרופס והוא הלוה אל הלוה ונהי דבש"ע סתם דבריו ואפשר לומר דלא ס"ל כהשמ"ק מ"מ נראה טעמא דמסתמ' דמלת' כך הוא וכיון שהאפטרופס קיבל האחריות של הממון שאם ילוה לאחר והלוה לא ישלם יהא הפסדו הוי כאלו פירש כן שהוא לוה מן הראשון ומלוה להשני אבל לעולם אין להביא ראי' משם דע"י אחריות יהא נקרא ממון שאינו שלו כשלו וא"כ תליא הדין בב' שיטות שהבאתי מאו"ח סי' רמ"ו הנ"ל ועלה בידינו דלכל הפחו' לשיטה אחת בסי' רמ"ו ס"ל דמשום אחריות אונסים ויוקרא וזולא לא מחשב כשלו וא"כ לפי שיטה ההוא גם בנידון השפארקאססע לא מקרי משום השיעבוד ואחריות אונסים ויוקרא וזולא כשלו א"כ לפי שיטה זו י"ל דלית בי' איסור רבית

אמנם כיון דיש לחוש לאיסור רבית עדיין אין זה מספיק ונרא' לפי ענ"ד לומר עוד טעם להיתר דהנ' מבואר בתוס' חולין דף קל"ה ע"ב בד"ה איב"א וכו' דלמ"ד דדגנך למעוט' דיגון נכרי ולית לן קרא גבי תרומה למעט של נכרי אפי"ה אמרינן שם דשותפות הגוי פוטר מראשית הגז מקרא דצאנך אע"ג דאצטרך צאנך למעט של גוי לגמרי ע"כ צ"ל כיון דממעטינן של גוי ה"ה אם יש רק שותפות לגוי ואע"ג דלענין תרומה לא אמרינן כן פרש"י התם משום דתבוא' שאני דעומד ליחלק וכמאן דנחלקה דמי ועפי"ז ק"ל דהא אנן קי"ל כמ"ד בגיטין דף מ"ז ע"א דאין קנין לגוי להפקיע מתרומו' ומעשרו' ולדידי' אמרינן שם דדגנך בא למעט דיגון נכרי וא"כ לפי"ז צ"ל דאם נתמעט של גוי בדבר דל"ש בי' חילוק ממועט גם שותפות הגוי א"כ לפי"ז קשה לי על הש"ע או"ח סי' רמ"ו סעי' ה' הנ"ל דפסק שם כהריב"ש דאם יש לישראל בהמות בשותפות אית בי' משום שביתת בהמה והרי בקרא כתיב למען ינוח שורך וחמורך

ולאחר שנתקשה לי דבר זה מצאתי בתשובת שואל ומשיב ח"ב סי' קע"ח שהעיר בזה ותירוצו לא הבנתי שכתב דמ"מ חלק הישראל אינו שובת ועובר והרי בכל מקום דממעטינן שותפות גוי גם חלק הישראל פטור וגם בראשי' הגז אמרינן דחלק הישראל פטור וכן באינך דממעטין שם ואפשר לומר כיון דלענין עבודה יש דרך לחלק שעובד את ישראל יום א' ואת הגוי יום א' כעין דאמרינן בגיטין דף מ"ג ע"א בעבד כנעני ואיכ"ל הואיל וחשיב כשלו וא"כ כנידון הנ"ל של השפארקאססע שאינו נותן לחלק א"כ י"ל כיון דדרשינן בתורת כהנים פ' בהר את כספך לא תתן בנשך למעט כסף של אחרים ה"ה דממעטין שותפות דלכאור' על כסף של גוי לא צריך קרא דהרי לא אסרי' אלא רבית הבא מיד לוה ליד מלוה מיהו הרא"בד בפירושו שם כ' דיש לפרש בגוונא דמבואר בב"מ דף ע"א ע"ב ועכ"פ לפי הנ"ל הי' אפשר לומר דבכה"ג כיון דממעט מכספך כסף של גוי לפי מ"ש התוס' בחולין הנ"ל גם שותפות ממועט במקום שא"א לחלק

אלא שצריך לי עיון שהרמב"ם פ"י מביכורי' וכן בש"ע יו"ד לא הביאו כלל שותפות הגוי פטור מראשית הגז ובמנחת חינוך האריך בזה וגם קשה לי דלפי דעת הרמב"ם בפ"א מתרומו' דהא דאין קנין לגוי לפטור מתרומות היינו דווקא בחזר ישראל ולקחה וכן פסק בש"ע יו"ד סי' של"א וא"כ שפיר איצטרך דגנך למעט דגן נכרי כ"ז שלא מכרו לישראל ולא איצטרך למימר דדגנך למעט דיגון נכרי ובאמת צ"ע לדבריהם הסוגי' דש"ס גיטין דף מ"ז ע"א הנ"ל ואין כאן מקומו ועכ"פ לפי שיטות האלה אינו מוכרח כסברות התוס' חולין דף קל"ה הנ"ל וא"כ גם ברבית אפשר דאסור אפילו בשותפות הגוי אפילו במקום שא"א לו לחלק מ"מ כיון דכל פרוטה ופרוט' של גוי ושל ישראל אפשר דגם בשותפות כה"ג אית בי' משום איסור רבית

ומכל מקום נ"ל כיון דכבר כתבנו דהמעות והחפצים אינם של השותפים אלא שהם משועבדי' להשותפי' והמעות המשועבד לישראל אותה פרוטה עצמה משועבד גם לגוי ורמב"ם בפ"ב מרוצח ובפ"ה מעבדים פסק כר' אלעזר בב"ק דף צ' דעבד שאינו מיוחד לו אלא גם לאחר לא מקרי כספו וא"כ נראה דה"נ כיון שאותו המעות אשר הם משועבדים לישראל משועבדים גם לגוי לא מקרי כספך לא תתן לו בנשך ונהי דשותפות ישראל אסור כל ישראל נקראו בלשון יחיד וכפרש"י בחולין דף קל"ה אבל בשותף עם גוי נראה בכה"ג כיון דמשועבד לשניהם לכ"ע משום אחריות לא מקרי שלו ולפי הנרא' לענין אחריות גם מאן דפליג על ר' אליעזר מודה בזה כן נראה לפי ענ"ד

ועוד. אני מסופק כיון דהשותפות ההוא לא נעשה עיקרו לטובת בעלי החברה להרויח ממון אלא עיקרה נתייסדה לטובת בני אדם הצריכין מעות ובני החברה שוכרים להם מקום מיוחד וסופר מיוחד ושאר מתעסקים שצריכין לדבר זה וקוצצין עמהן שכר לחודש או לשנה ואפילו אם לא יבוא שום אדם ללות מהם צריכים הם לשלם בעבור המקום ולהסופרים ויפסידו זה משלהם ואם יבוא אחד ללות הרי קי"ל דהלוה צריך ליתן שכר הסופר וא"כ הרבית שנותן אם באמת לא יזדמנו הרבה אנשים ללות לא ישאר שום רווח לבעלי השותפין

וא"כ אפשר דדמי למאי דקי"ל ביו"ד סי' קס"ו בהג"הה דאם הלוה מעות וגם לומד עם בנו ובעבור זה נותן לו רווח הוי כהלוני ודר בחצרי דהוי רק אבק רבית ונהי דאם אח"כ מתרבין הלווין לאחר אשר כבר הרוויחו השיעור על הוצאות הנ"ל מ"מ הרווח ההוא כבר זכו בו השותפין כיון דאולי לא יבואו יהי' להם היזק וא"כ אין כאן רווח ברור ולא הוי אלא רבית דרבנן ובדרבנן שפיר יש לסמוך על היתר הנ"ל כ"ז צדדתי ללמד זכות על בני ישראל שנוהגים היתר בזה והנרא' לפי ענ"ד כתבתי

הק' משה שיק מברעזאווע תשובה קנ"ט

החיים והשלום וכל טוב לידידי הרבני המופלג החריץ מוה' דוד לאקינבאך נ"י יושב בשבת תחכמוני בק"ק פרעשבורג יע"א

אשר בדק לן מעלתו נ"י ע"ד השטרות שיש בהן רבית (פארצענטיגע פאפירע) אם מותר ללוותן ע"מ לפרוע לאחר זמן כיוצא בהן או דמיהן אשר יעלו אז ונסתפק מעלתו ב' ספיקות א' אם יש לדמו' זה להלוואת סאה בסאה ואינו רק איסור דרבנן או דלמא שאני שטרו' אלו דרבית קציצה הוי שבכל יום ויום מוסיפין וא"כ למ"ד דגם בשטרות יש רבית דאוריית' או לפי מ"ש מרן הגאון זצ"ל בחת"ס סי' קל"ד דבאנקינאטין לא חשיבי כשטרות ושייך רבית דאוריית' בקציצ' וא"כ מסתפק לי' אי חשיב דאוריית' וגם אם נימא דהוי רק איסור דרבנן נ"ל דלא מהני יצא השער דהוי לי' כקבע זמן כיון דבין היום או מחר יתרבה ואם קבע זמן כ' הש"ך ביו"ד סי' קס"ב דלא מהני יצא השער ואפילו יש לו מסתפק לי' אם יש לו שטר קטן כיוצא בזה אם שייך כאן דין דעל סאה אחת לוה כמה סאין דהתם הוא דבר שראוי לחלק לחלקים קטנים כמות שהוא אבל שטר אינו ראוי לחלק עכ"ל בקיצור

והנה מעלתו רצה לומר דכל סאה בסאה דאין בו איסור דאוריית' הוא משום כמ"ש שם דף ס"ג ע"ב אטו חיטי קדחו באכלבאי ולית לי' רווח וא"כ גם כאן י"ל כן ובאמת גם הרא"ש בא"נ סי' ס"א כ' כן מיהו לכאור' בריש איזה נשך משמע גבי אוזיף מאה במאה אי בתר בסוף אזיל חשיב נשך ורבית ואע"ג אטו חיטי קדחו באכלבאי משמע דאפילו בכה"ג חשיב נשך ורבית אלא דהרשב"א כ' דאזלינן בתר מעיקר' אבל כאן דגם מעיקר' קצץ דיתן לו טפי א"כ משמע דחשיב רבית ונשך והנ' מעלתו לפי מאי דפשיט' לי' דהוי כסאה בסאה ס"ל דאם יש לו בוודאי שרי ולכאור' יש לדון דלמא דווקא בסאה בסאה איכ"ל אם יש לו חשיב כנקנה לו זה שיש לו בחלופין לא מבעי' לרב ששת ואפי' לר"ל דס"ל בב"מ מ"ז דפירי לא עבדו חלופין מ"מ הא כ' ר"ת בב"מ שם דשוה בשוה גם ר"נ מודה וא"כ שפיר איכ"ל כיון דמשך זה סאה זו נקנה זו בחלופין ושלו הוא דאתייקר א"כ בהנך שטרות דשטר לא נקנה בחלופין אפילו בשטר שכתוב בו שנתחייב לכל המוציאו כמו שהוא בשטרו' אלו מ"מ דעת הש"ך בחו"מ סי' ס"ו ס"קי דגם בכה"ג אינו נקנה בחלופין והתומים שם מסכים דנקנה בחלופין דכיון דאין דינו כשאר שטרות לענין דצריך למיכתב קני לך איהו וכו'

וזה לא הבנתי דמ"מ לא עדיף ממטבע דאמרינן בב"מ דף מ"ה ע"ב דאינו נעשה ונקנה בחלופין משום צורתא עבידא דבטלה וכ' הנמוק"י דהוי כאותיו' וא"כ כיון דאינו נקנה אפילו שוה בשוה א"כ ליכ' למימר דקנה שטר זה בחילוף זה ומ"מ הדין אמת דאם יש לו שרי אפילו בכה"ג וראי' מב"מ דף מ"ד ע"ב דאמר שם בדינר זהב אם יש לו שרי' אע"ג דחשיב כפרי ואע"ג דאינו נקנה בחלופין כמ"ש הרמב"ן במלחמות ריש הזהב וע"כ דאפי"ה נהי דמן הדין לא קנה מ"מ רבנן תיקנו דחשיב כקני והואיל ואיסור סאה בסאה דרבנן הם אמרו והם אמרו וכמו שפרש"י ור"ן שם ובזה יש לישב קושית התוס' שם בב"מ דמאי מספקא לרב ולמה לא פשט ממשנה וגם קשה מעיקר' מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר ולהנ"ל י"ל דמעיקר' סבר דדינרי זהב הם לגמרי כפירות וכדעת הגאון הובא ברי"ף ורמב"ם הנ"ל אבל לבסוף סבר דאינו נקנה או דמעיקר' סבר כדס"ל מעיקר' לר"פ בב"מ דף מ"ה סע"ב ולבסוף הדר בי' כדהדר ר"פ עכ"פ מבוא' דגם בכה"ג מהני יש לו וה"ה בשטרות וזה איכ"ל שחידש רש"י והר"ן שם ועיין בטו"ז בסי' קס"ב ס"קג

אמנם מ"ש מעלתו דאיכ"ל דאפילו בדאוריית' מהני יש לו הואיל ותיקנו חכמים שהוא שלו וכוונתו דהפקר ב"ד הפקר וזה אינו דהרי כאן אינו של מלוה ולא הקנו לו רבנן וכמו שפרש"י ב"מ דף ע"ה ע"א ד"ה כמה כורין וכו' והתוס' ביבמות דף פ"ט ע"ב ד"ה שהפקר ב"ד הפקר וכו' כ' דהיכא דשוב הוא שלו ל"ש הפקר ב"ד הפקר וא"כ ע"כ דהוי רק דרבנן וכיון דיש לו מהני גם על שער