מהר"ם שיק יורה דעה קב

שם בס"קח דא"כ גם מהאחריות יהא השליח פטור כיון שאמר שלוה זה לצורך משלחו וכעין שכ' הש"ך ביו"ד סי' קס"ט ס"קלד

וזה יישב ג"כ המל"מ בלשונו דכיון שאין ידו כידו והרי מעיקרא אדעתא דהכי בא ללות שמיד שיבוא לידו יהא באחריות בעל היד שזכה בו אלא דהוא סבר דידו כיד משלחו אבל כיון דקי"ל דאין שלד"ע א"כ ידו הוא של עצמו והרי אדעתא דהכי הלוה שיהא באחריו' בעל היד וא"כ הוא באחריות' משא"כ שם בסי' קס"ט דאדרבה הישראל נעשה שליח של המלוה וידו כיד המלוה כדאית' שם בש"ע וא"כ הוא באחריות בעל היד ונשאר באחריות המלוה וא"כ כיון שסברא זו נכונה דהמעות של. הלוואה הוא באחריות השליח אבל מה שקצץ רבית זה לא קצץ אלא שהלוה יתן שהרי הרבית לא בא החיוב מיד אלא לאח"ז וא"כ כיון שהוא פטור ונהי שאח"כ כשיתן המעות ליד הלוה ע"ד ליתן רבית למלוה נתן לו מ"מ אין כאן איסור כיון דאין המעות בא לו מיד המלוה וגם אינו נותן עבור השליח שהשליח לא נתחייב ולפי הנראה אין המלוה יכול לתבוע רבית לא משליח ולא ממשלתו לא משליח כנ"ל שהרי לא נתחייב וגם לא ממשלחו שהרי לא בא מעות שלו לידו וכיון ששניהם אינם מחוייבים אם נותן לו אין כאן רבית ולכך כיון שאין כאן חיוב על הלוה ליתן לא תיקנו כן באפטרופס דיתמי ומיושב הקושי' של הטו"ז אפי' אם נימא דגם בשליח המלוה הדין כן ובחות דעת ובחכמת אדם כ' בשליח המלוה אין הדין כן

מ"מ בנדון הנ"ל אינו מועיל זה ואיכ"ל דלכ"ע עוברין לא מבעי' לפי הנראה דהממונה להלוות גם הוא מבני החבורא ואית לי' שותפות בגוי' א"כ הוא עובר בוודאי ולא עוד אלא דאכ"ל היכא דאית לי' שותפות בגוי' לכ"ע יש שליח לד"ע דהרי בקידושין דף מ"ב ע"א פריך ודלמא שאני התם דא"ל שותפות בגוי' משמע דאפי' אי בעלמא אין שליח שותפות שאני וא"כ אפשר גם בד"ע כן ויעויין שם בעצמות יוסף ומגו דזכה לעצמו זכה לחברי' אלא אפי' אם אין להממונ' להלוות שותפות או יותר טוב שממנים שליח ללות ואז לדעת רש"י וסייעתו בעלמא שרי מ"מ כאן לענין חברה זו זה אינו מועיל שהרי כל בעלי החברה מעיקרא קבלו עליהם לעשות ולתקן החברה והשותפות ההוא ע"ד זה שכג מי שיגיע מעות החברה לידו לשלם הרבית וקי"ל בב"ב דף ח' ע"ב ובחו"מ סי' רל"א דרשאין בני העיר ובני אומנות להתנות ולהסיע על קיצתן וכן בחו"מ סי' קע"ו לענין שותפין כיון שנתנו מעות והתחילו בשותפות נגמר לכ"ע ונתחייבו בכל התנאים וא"כ כאילו כ' הלוה למלוה שיתן לשלוחו מעות ברבית דלכ"ע הוי רבית גמור והשליח מעשה קוף בעלמא עביד והמשלח מתחייב למלוה וא"כ בנידון שלנו נראה דאין מקום לצדד להתיר עפ"י תשובת רש"י

גם שאר עניני היתר עפ"י היתר עיסקא יפה כ' מעלתו נ"י דאין מועלים ומסוגלי' לתקן ולהתיר בכה"ג לבעלי החברה כי החברה אינה יכולה להשתתף בזה בעסק כל איש ואיש ובקרב הימים הכל נשכח וכ' מעלתו נ"י שלפי הנראה לו הדרך היותר נכון ומקובל כדין הש"ע סי' קע"ג סעי' ד' ובעל חוו"ד שם ס"קד מראה עצה באופן שכל אחד יכול ליהנות מן ההיתר ולפי"ז יהא בחוק ונימוסי החברה למשל אם א' יצטרך למעות יבוא אל, אחד קצין עשיר מפורסם אשר שטרותיו בחזקת חזק ובטוח אשר יהא ממונה מהחברה על זה ויתן לו משכנות כפי סך הנרצה שילוו לו והעשיר הנ"ל יתן לו שט"ח על עצמו כפי סך ההוא ובזה יבוא אל ראש החברה ויוזיל גבי' מעט מסך הכתוב בו וכאשר יושלם זמן ההלואה יתבע ראש החברה את הקצין העשיר בעל השטר והוא יחזור על הלוה עכ"ל

והנה היתר זה של חוו"ד כ' ג"כ בקונטרס בעל הסמ"ע על הלכות רבית המועתק בקיצור בחכמת אדם כלל קל"ח דין ח' וכ' שם בפירוש בין שטר שיש לו על חברו או שטר שיכתוב על עצמו ואע"ג דבשטר שיש לו על אחרים הוא משתרשי לי' עי"ז שיפטור מאחריות השטר מ"מ עי"ז שוב יהי' צריך להיות באחריותו שט"ח זה שנותן לו זה שרוצה ללות ואפילו יתן לו משכון וא"כ אכתי מרוויח מ"מ הא דיכול ליתן לו שט"ח דאחרים היינו דמקנה לו בקנין בכתיב' ומסירה שיוכל הוא למכור לאחר אבל אם משאיל לו רק שט"ח שיש לו על אחרים זה אינו מועיל דזה א"י למכור ובזה מיירי החכ"א בכלל קל"ד דין ט' אלא שנראה שיש שם ט"ס וכיון שמקנה לו א"כ אפילו משתרשי לי' הרי הוא מכר ורשאי להרוויח והיינו אם זה האיש הקצין והעשיר מוסר לו שט"ח שיש לו על אחרים בכתיב' ומסירה כדינו אמנם אם, נותן לו רק שט"ח על עצמו למשל שיגבה ממנו ר"ח אייר ק"כ ונגד זה נותן לו זה שט"ח ומשכון ג"כ לגבות ר"ח אייר ק"כ א"כ נהי דבשעת גבי' אין כאן רבית ושניהם שווין אבל קודם זמן גבי' שיש אחריות על השט"ח אשר בלי משכון טפי מעל השט"ח או החוב אשר על המשכון וא"כ בשעת שומה אם היו רוצין למכור השט"ח שיש עליו אחריות טפי הי' צריך להוזיל יותר ממה שיצטרך להוזיל על החוב שיש עליו משכון ובב"י סי' ק"ס יש פלוגתא אי אזלינן בתר שעת שומה ובשעת שומה אפשר שהחוב שיש עליו משכון שוה יותר למכור מהשט"ח שאין עליו משכון

מכל מקום אין חשש בזה אפילו אם הוא' כך שהרי העשיר הנותן לו שט"ח על עצמו אינו מלוה לו ואין זה הלואה אלא שמקנה לו ע"י שט"ח זה שיעבוד בנכסיו והשיעבוד הזה יוכל למכור לאחד והרוצה ללות מקנה לו נגד זה שיעבוד בנכסיו ואין זה הלוואה אלא חלופין יעויין רסי' קס"א בטו"ז ובחוו"ד שם שביאר דבריו וא"כ אפילו הי' שוה יותר הי' מותר מה"ת וכשיבוא זמן הגבי' הרי שניהם ואין חשש וא"כ שפיר י"ל ההיתר שכ' הסמ"ע והחוו"ד הנ"ל גם אם נותן לו משכון על החוב ההוא.

ואע"ג דלרש"י וש"ג המובא בש"ך חו"מ סי' מ' ס' קב דאין אדם יכול להשתעבד בדבר שאינו חייב לא א"ש היתר זה מ"מ הרי גם לענין ממון הסכימו הפוסקים דלא כדבריהם ואפילו לאפוקי ממונא וא"כ ה"ה לענין איסור מיהו דווקא בשטר גמור או כ"י חתום בחת"י יוכל להתחייב עיין בתומים סי' מ' וא"כ גם כאן בעינן דווקא גם ח"י בכ"י אבל בלי חתימת יד לא מהני ולזה נראה שכיוון בקיצור סמ"ע המועתק בחכ"א בכלל קל"ח דין ח' וספר קונטרס הסמ"ע אינו כעת תח"י הארכתי לברר שההיתר הזה של קונטרס סמ"ע והחוו"ד אין בו פקפוק לפי ענ"ד

אמנם זה בעלמא אבל בנידון שלנו צ"ע דנראה דהיתר זה שייך אם מוכר שטח"ז לאחרים בפחות אבל אם מוכר לעשיר זה שנותן לו שט"ח בזול נהי דקי"ל ביו"ד סי' קע"ג סעי' ד' דאפילו ללוה יוכל למוכרו בזול היינו אם הוא שט"ח באמת אבל בכה"ג שנותן לו שט"ח משום שהוא צריך ללות א"כ לכאורה לא עדיף ממקנה לו חטים דקי"ל בסי' קס"ג סע' ג' באומר הלויני ומוכר לו אח"כ בזול אסור משום הערמת ריבית וכ"ש במקנה לו שט"ח דנראה דגרע וא"כ בנידון הנ"ל שלפי הנראה גם העשיר הנותן שט"ח הוא מבני החברה וא"כ אז יהא אסור לכאור' משום הערמת רבית דהרי הממונ' להלוות הוא ג"כ שלוחו וכאלו הוא קונה המגיע על חלקו ממנו בזול ואפשר דכאן לא מקרי הערמת רבית שאינו אומר כלל לעשיר הלוני ועוד יש לחלק כעין החילוקים שכ' הש"ך בנקוה"כ סוסי' קס"ז

מ"מ עדיין יש לפקפק על היתר הזה דהרי פסק בש"ע שם ברמ"א דאם התנה מעיקר' שיתן לו בזול ובפחות הוי רבית וה"נ נהי דהאיש העשיר המקנה לו שיעבודו אינו מתנה שיתן לו בפחות מ"מ הרי כבר כתבנו דמה שעשו חוק והתנו מעיקר' בשעת עשיית החברה הוי כאלו מתנה השתא וא"כ אם האיש העשיר הזה מבני החברה וגם בשליחותו נעשה והוא נמי כקונה חלקו ממנו בפחות והבעל השטר מוכרח לזה עפ"י תנאי החברה וא"כ אכתי יהא אסור לדידי' אם הוא מבני החברה ונראה דמ"מ יש לקיים היתר הזה דהרי כ' הרמ"א שם בתחילת הסעי' דדווקא אם בשעת מכירה בפחות הוא שוה אסור משום הערמת רבית וע"ז קאי גם הרמ"א בהתנו אסור משום רבית אבל אם בשעה שקונה בפחות באמת אינו שוה יותר אין כאן ריבית

וא"כ גבי שט"ח קודם זמן גבייתו וקודם שבא לכלל גבי' באמת אינו שוה כמו הסך הנכתב בו וכדתנן במכות דף ג' גבי מעידין אנו באיש פלוני שחייב אלף זוז ליתן לשלשים יום והוא אומר מכאן ועד עשר שנים אומדין ובפרט כאן בשט"ח שצריך הקונה לקבל אחריו' כדקי"ל ביו"ד סי' קע"ג סעי' ד' א"כ בוודאי לא יתן שום אדם עבורו סך הנכתב בו ואינו שוה בכדי כולו וא"כ כיון דהשתא אינו שוה בכדי כולו נהי כשיבוא לזמן גבי' יהא שוה מ"מ השתא אינו שוה כולי האי ואם מוכר בפחות אינו רבית ובפרט לפי מ"ש הש"ך בשם הב"ח דהוי רק כמו רבית ובכה"ג אינו כמו רבית נראה לפי ענ"ד דנוכל לסמוך על זה אם יסכימו ת"ח מופלגים לזה יש לקיים ההיתר ותקנה הנ"ל שכ' מעלתו נ"י

והנה אנשי החברה לפי הנראה לא לבצוע בצע ולהרבות הונם בנשך ותרבית התעוררו לעשות חברה הזאת אלא לעשות חסד ולהקל מוטות הנגשים התחברו על זאת בוודאי לא יהיו חיבור עצבים אלא חברים מקשיבים לקול ה' ולקול חכמים ורבנים וכאשר יורו להם יעשו ויתקיים בם כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושי אלה לא ימוט לעולם יהי ה' עמו ויעל דברי ידידו הדו"ש: ה"ק משה שיק מברעזאווע

תשובה קנ"ח

בעזה"י חוסט יום ב' בהר תרל"ו לפ"ק

נשאל נשאלתי כמה פעמים על דבר השפארקאסטע הנמצאים במדינתינו שנתייסדה בשותפות ישראלים וגוים אם מותר לישראל ללות משם כיון דיש גם לישראל חלק בממון השותפות של השפאר קאססע וראיתי בתשובת שואל ומשיב ח"ג סי' ל"א שכ' להתיר ואתי עלה מב' טעמים א' למ"ד ביו"ד סי' ק"ס דע"י שליח מותר