מהר"ם שיק יורה דעה קא

לרמב"ם ג"כ ביזרא כמו בגזרא דרודף ומותר נגד ביזרא דש"ד וא"כ נראה דבכה"ג ג"כ הרמב"ם מודה דסגי ביחודו כן הי' נראה לי

אלא דלכאורה ק"ל גוף הסברא הנ"ל דלפי הנראה ממשנה דאהלות ומעירוכין דף ו' ומאו"ח סי' ש"ל דגם אם חותכין בין האם להציל הוולד ובין וכו' א"כ ל"ד זה ליחדוהו כלל דהתם ע"כ כלם מתים אבל כאן אפשר להציל האם ע"י הוולד ואפשר להציל הוולד ע"י האם א"כ שוב קשים דברי הגאונים הנ"ל וצ"ע ואפשר שע"ז כ' הגאון ר"י מיא זצ"ל כיון דאפשר דלא כלו לו חדשיו אפילו אי הוי מיעוט מ"מ אין רשאין להמית האם להציל הוולד דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב דכיון דעפ"י המיעוט אין רשאין להמיתה א"כ ע"כ ימית הוולד שוב שפיר איכ"ל כסברת הגאונים הנ"ל דרשאין להמית הוולד להציל האם כמו שהסברתי לעיל כן הי' נ"ל בכוונתם

אלא דכל זה אפשר לומר אם אנו יודעין בבירור שימותו שניהם אמנם הרי זה אינו נודע אלא עפ"י אמירת הרופאים ואנן קי"ל דאמירת הרופאים אנן חשבינן לספק כמבואר בדברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בחיו"ד הלכות נדה וא"כ אכתי אין מקום להנ"ל מיהו לפי מה דאמרינן בכתובות דף כ"ב ע"ב דברי לי מהני ופי' רש"י שם דאפילו ברי לי דאיו לבו נוקפו מהני וא"כ אפשר דאיכ"ל דאם הרופא בעצמו אומר שברי לו והוא רוצה לעשות כפי ברי שלו הי' מותר לדעת הגאונים ואפשר דאין אנו מחוייבין למחות בו כ"ז כתבתי לא ח"ו להורות בדבר חמור כזה אלא לעורר שדברי הגאוני' הנ"ל נכונים אלא שצריך עדיין להתישב בדבר הזה כן נראה לפי ענ"ד

תשובה קנ"ו עוד להגאון הנ"ל

ראיתי עוד בספרו בסימן מ"ט שנשא ונתן הדר"ג נ"י בדין א' שגנב תורה שחידש ת"ח אחד והוא כ' זה בשם עצמו ופלפל או פסול משום זה להיות סופר או כיוצא בזה ומעלתו נ"י הביא דברי הספרי בפרשת שופטים על פסוק לא תסיג גבול רעך דקאי ג"כ על האומר דברי ר"א בשם דברי ר"י ודברי ר"י בשם ר"א לומר על מי שאומר טהור טמא וכן להיפוך ומעלתו נ"י האריך בזה דאיכ"ל ודווקא בכה"ג איכא משום לא תסיג ותמהני על שלא הביא מימרא דגמרא יבמות דף צ' וירושלמי דשקלים סופ"ב דמייתי עובדא דר"י כעס על ר"א שלא אמר שמעתתא בשמו ור"י בר אידא פייסו שממיל' נשמע ופריך בגמר' מאי כולי האי ומאי נפ"מ דר"י בזה ומשני משום מ"ד אגורה באהליך עולמים עיי"ש ואי נימא דיש בזה משום גזל או משום לא תסיג גבול א"כ ר"י דלא ידע פיוס דר"י בר אידי דממיל' יודעין זה א"כ שפיר כעס אי נימא דיש לחוש משום גזל או משום לא תסיג

ובאו"ח סי' תקפ"ו סעי' י"ב קי"ל דבגזל שופר ותקע יצא וכן קי"ל במגילה סי' תרצ"א משום דאין בקול משום גזל ובירושלמי ר"פ לולב הגזול יש ב' מ"ד חד אמר כתיב יום תרועה יהי' לכם מ"מ וח"א וכו' וכן כ' הטו"ז ומזה נראה דפליגו בזה ולפי"ז לפי מאי דקי"ל דאין גזל בחול דהוי דבר שא"ב ממש כשם דאמרי' קול ומראה וריח אין בו משום מעילה א"כ כ"ש בזה שאומר חיד"ת שת"ח אחר חידש והוא אומר אותם בשם עצמו דלא חשיב גזל ובתוס' ר"פ איזה נשך ס"ל דאפילו בקרקע אינו עובר משום לא תגזול ובמ"ל הקשה מספרי ולפי ענ"ד י"ל דספרי מקשה משום כיון דמסיג גבול ולוקח פירות ובשעת לקיטתן נעשה גזלן כדאמרינן גבי אוונכרי ריש לולב הגוזל ולעולם בדבר שנשאר ברשות בעלים לא נקרא גזל אלא אפילו לדעת מל"מ וסייעתו מ"מ בדבר שא"ב ממש נראה דלא חשיב גזל ומאן דס"ל בסנהדרין דף נ"ט דהביא מעלתו דב"נ הלומד תורה חייב משום גזל אי נימא דלשון גזל דווקא אפשר דס"ל כאידך מ"ד בירושלמי הנ"ל

אמנם הגונב חידו"ת דהיינו שאומר משמו מאי דחידש ת"ח אחר זה אסור משום מדבר שקר תרחק או משום גניבת דעת אסור כמו כל מרמה שמרמה לאדם אחר וכעין הנאה כמו שכ' הרמב"ם בפ"ב מה' דיעות ופ"א מהלכות מכירה וחו"מ סי' רכ"ח כנ"ל ובירושלמי שם משמע דמי שאומר דבר בשם מי שלא אמרו אינו אלא שעי"ז גורם טעות בדין שאחד בר סמכא וא' אינו בר סמכא כדאמרו גבי רב ששת דהי' גברא פטיחא ולא הי' בקי בבעל השמועה והיינו כעין ספרי הנ"ל ובוודאי האמת אהוב אצל השי"ת בכל העניני' כ"ש בעניני תורה אבל שיהא בזה משום לא תסיג גבול אינו מוכרח כמש"ל כן נראה לפי ענ"ד ואסיים בברכה וכו'

הק' משה שיק מברעזאווע

תשובה קנ"ז יערגין יום ב' יוד ניסן תר"ך לפ"ק

את חג המצות יחוג בדיצות ידידי הרב הדיין המצויין בהלכה מופלא ומופלג בתורה וביראה החרוץ ושנון כש"ת מוה' שלמה קליין נ"י בק"ק פאקש יע"א

גי"ה מיום ב' ויקרא קבלתי בשעה שאני עמוס התלאות ושאולנא להו ומעלתו נ"י ביקש ממני לחוות דעתי בדבר הצ"ע טובא וקשה אבקה של רבית ואיסורו גדול וכאשר אמרו דהוי ככופר באלקי ישראל וביציאת מצרים ראוי למנוע ממנה ובלא"ה הרי הרב הגאון האב"ד דקהלתכם נ"י בעירכם וכבר הביא בש"ע יו"ד סי' רמ"ה בשם מהרי"ק דאין ראוי להורות או"ה באתרא דחברי' וכ"ש מילתא דפרהסי' וצרכי ציבור ואחריות דאחרינ' לא קבילנא עלי אמנם הואיל ותורה הוא אמרתי להשיב לא להלכה ולא למעשה אלא להעיר על דברי כבוד מעלתו נ"י ועל דברי תלמידי הרבני המופלג מוה' יואל צבי בלעט נ"י ולמעשה כאשר יסכימו הרב אב"ד נ"י והבד"צ יעשו

וגוף השאלה הוא דבקהלתכם התעוררו לעשות חברה כדרך שפארקאסע וזה משפטה שכל איש הרוצה להסתפח בה יתן תיכף זהב אחד ואח"כ מידי שבוע ושבוע אגורת כסף ובעת אשר אחד מהן יהא נצרך למעות בא יבא עם משכן אל האיש אשר יבחרו בו להיות בראש ומהמעות המקובץ ינתן בהלוואה על ששה פארצענט ונפשם בשאלתם אם יש מקום לעשות באופן שלא יהא בו איסור רבית והנה הדבר פשוט אם ראש החברה הממונה מלוה ברבית על ששה פארצענט הוא רבית קציצה ועוברין על כמה לאוין שמנו חכז"ל סו"פ איזהו נשך דמ"ש רבים מיחיד ולפעמים זה לוה ואחרים הן מלוין ולפעמים בהיפוך מ"מ האיסור נעשה בין כולם וגדול חטא הרבים מן חטא הנעשה ביחידות וכדאית' פ"ק דמכות גבי עדים זוממין וכ"ש אם נעשה האיסו' לחוק ומשפט וכמ"ש העקידה בשער כ'

ומ"ש. תלמידי המופלג מוה' יואל צבי בנעט נ"י כיון דלפעמים זה מלוה ולפעמים זה והכל בא לחברה בשותפות הוי כבני חבורה שאינם מקפידין ובת"ח אמרו שמותרין ללות וכ' הב"י בסי' ק"ס בשם בעה"ת משום דהוי כבני חבורה שאינם מקפידים הנה אין הנידון דומה דהתם קאי בלא הותנו ואינו מוכרח ליתן וגם בלי הלואה רגילין זה ליתן לזה אבל כאן הרי חזינן דמקפידין דהרי מוכרח ליתן עבור הלוואתו את הפארצענטע ואפילו להדיעות שהביא הד"מ והרמ"א בסי' ק"ס סעי' י"ז דגם בקצץ בת"ח שרי היינו כיון דמן הסתם אפילו בלא הלואה אינם מקפידין ונותנין זה לזה וכעין שכ' הש"ך רסי' קס"ו אבל כאן הרי לולא הלואה מקפידין אלא שאין מקפידין הואיל וזה נותן הרבית ולמחר חבירו יתן כיוצא בו וכולם שווין א"כ הרי כלם לווין ומלוין ברבית ובשותפות החברא ההוא בלוה אחד מהחברותא הוי כאלו כולם מלוין לזה ברבית ומיד עוברין ואע"ג דהוא נותן בשמחה ובנפש חפצה לא שנפשו חפצה ליתן מתנה להחברותא אלא הואיל שעי"ז גם בהגיע עת שחבירו ילוה מהחברותא ויהא הוא מן המלוין וגם לו ינתן

ולכאורה הו"א דאפילו בלי רבית תלי' בפלוגת' המובא בש"ע יו"ד סי' ק"ס סעי' ט' הלוה לי ואני אלוה לך לדעת י"א ולזמן יותר לכ"ע אסור וא"כ גם בסברא הזאת הוא מלוה לו שאח"כ אם יצטרך הוא ילוה לו ואע"ג דהתם דווקא בהתנו אסור מיהא גם כאן בחברה הזאת הנימוסים והתנאים אשר עלי' אדני החברה נוסדו יש להם משך זמן וכאלו כל פעם נתחדשו דכל הנותן והלוה והמלוה ע"ד תנאים הראשונים הוא סומך מיהו אי משום הא לא ארי' דהרי מי שצריך בכל עת ללות מחברה זו ולא יהא זמן ועת שממונו יהא פנוי בהחברותא כדי ללות לאחרים רשאי הוא לעשות כן ואינו כנגד תנאי החברה א"כ אינו נעשה מחוייב ע"י מה שמלוין לו שגם הוא ילוה להם וא"כ בלא רבית בוודאי מותר אבל ללות ברבית נראה לפי ענ"ד פשוט דהוי כמו שאר רבית קציצה

ועוד אמרתי דאפילו למאן דמתיר בת"ח אפילו בהתנו טעמם כיון דת"ח הם נותנים המעות שהלוו במתנה וכמו דאמרינן באהע"ז סי' כ"ח סעי' י"ט גבי משאיל טבעת לקדש בו דאמרינן דמסתמ' הקנה לו במתנה ע"מ להחזיר ועיין במג"א סי' תרנ"ח ס"קג וה"נ י"ל כן בת"ח ובזה יש להבין היטב דברי הג"א שהביא הב"י בסי' ק"ס ונתקשה בו וגם הטו"ז שם בס"ק י"ג ולהנ"ל יש לכוון דבריו וא"כ בעלמא בוודאי בהותנו גרע ואסור וה"נ בנידון שלנו

ולכאורה. הו"א כיון דהממונה ואפטרופס לזה הוא רק כשליח של החברותא א"כ למ"ד רבית ע"י שליח שרי ומלשון הרמ"א בסי' ק"ס סעי' י"ו בהג"הה משמע דגם בשליח המלוה לדעת הפוסקי' האלו שרי ונהי דהרבה מהאחרונים צווחו על תשובת רש"י ההוא מ"מ גם רבים מהאחרונים החזיקו בדיעה ההוא ואם אמנם הטו"ז שם הרבה להקשות ע"ז וגם השעה"מ בפ"ה מה' מלוה הקשה מפ' שום היתומים וגם החוות דעת פקפק עמו במקצת מיהו המל"מ בפ"ה ממלוה דין י' ירד להציל ולפי סברתו יש לישב כל הקושיות יעוי"ש שכ' הטעם כיון דאין שלד"ע לא היתה ההלואה ללוה אלא לשליח שלא ברבית שהרי הוא לא הבטיח לשלם רבית אלא שהלוה ישלם וכיון שההלואה לא היתה ללוה שניהם פטורים מרבית והחוות דעת הקש'