מהר"ם שיק על התורה צז

ולא תעשו כי אם עפ"י שאלת הגאון דפ"ב נ"י ואתפלל לה' בתפילת משה רבינו יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם אשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהי' עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה והביאור דלכאורה קשה מאי הוצרך משה רבינו להתפלל ע"ז פשיטא שהשי"ת יעמיד הרי בכל דור מעמיד הקב"ה פרנסים ונראה אנו בני ישראל צריכין ב' דברים דלא טוב לאדם אם יעמוד ולא יגבה מטבעו אלא צריך לצאת חוץ ממעמדו וטבעו ורצונו ולא יעשה כרצון לבו וגם לא יסבור כיון שאבותי לא השכילו זאת אני לא אוכל למצוא יותר מהם כי הם לפנינו כענקים זה ענוה שאינה כראוי כי אם אמנם אבותינו גדלו מ"מ עדיין נשאר גם לנו מקום להתגדר והתורה והיראה יש לכל אדם חלק בתורה אבל אם שוב יגבה לבו ויבנה במה לעצמו או יעשה לפי מראות עיניו זה גרע מן הראשון אלא צריך שיוציאם מטבעם ומידיעתם עד השתא אבל שוב צריך להביאם אל מקום הראשון להבחין ולכסות אם הדבר מסכים עם מה שמסרו לנו אבותינו ואז הם בדוגמת הרועים אשר מוליכים אותם לאכול ולהרעות אבל לא יהי' כמו צאן שעומדים על מעמדם כפי שהעמידו אותם הרועים אלא שהרוע' ינהיג אותם על מי מנוחות ושהם עצמם יגביהו עצמם להבין ולהשכיל מאשר מבינם וזה שאמר שלא יהיו עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה שאינם יכולים להתרומם להיות רועה כאשר היו במצרים וסביבותיהם שהי' החכמים מחזיקים המדע לעצמם למען לעולם ישארו ההמון במדרגתם [ולפי דבריו הקדושים זצ"ל מתפרש ג"כ סיפא דקרא אשר יוציאם ואשר יביאם באופן הזה כלומר לא די מה שהמכהיג יצא ויבא לפניהם ויורה להם בדרך כלל המעשה אשר יעשון רק צריך הוא ללמד אותם הדרך אשר ילכו בה כלומר להסבירם ולהבינם שורשן ועיקרן הדברים טעמי וכללי התורה והעבודה למען יבוא ויגיע כל איש ישראל למדריגה זו דהיינו לצאת ולבוא וזהו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וגם זאת אשר יוציאם ואשר יביאם שיעשה גם אותם לאנשי חיל בתורה והעבודה שיוכלו בעצמם לצאת ולבוא בלי מנהיג ועוזר ובאותו ענין אמרתי בעה"י ג"כ לעת מצוא לפרש רישא דקרא אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם וכפי פרש"י ז"ל במקומו הפי' שיהי' יוצא בראש ונכנס בראש במלחמה ולכאורה יוצא בראש היינו רבותי' אך נכנס בראש מה כולה האי ונראה דאמנם, דבר גדול הוא להיות יוצא בראש ללחום מלחמות ה' לגדור גדר ולתקן תקנות לחיזוק התורה אשר לא ישמע לקול ענות גבורה המתגברים כנגדו בכ"ז שגיאות מי יבין ואם במשך הימים ימי מלחמתו יראה וישכיל כי טעה בדמיונו ונהפוך הוא מה שחישב לתקנה חייש לקלקולא באותו מקום ובאותו זמן כי לא כל אנפי' שוין אזי חיילים יגבר להיות אמיץ כח להיות ראשון מחוזרי המלחמה שלא ללחום עוד ויאמר כרז"ל בגמ' דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי והדרנא בי ולא יחוש ויבוש לומר כי אינו לפי כבודו וזהו אשר יבא לפניהם, והיא תהלתו] ואפשר לומר שביקש שישראל ישכילו את מדריגת ומעלות הרועה כי גה מבהמות ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו והיינו אם ינתן להם בלי אמצעי אבל הרועה מוליך רק את הבהמה למקום מרעה דשן ושמן ובהמה כיון שאין לה שכל ואינה רואה אלא מה שלפני' לא תדע כלל שהרועה נותן לה ואינה יודעת אותו וכך מנהיגי ישראל הם רק המסבבים את כל טוב וחיי עולם בין בעניני העוה"ז ובין בעניני עוה"ב והרמז בהולכה והוצאה לפי פירוש דלעיל היינו להלהיב אותם לחקור ולדרוש ולהיות גבה לבו בדרכי ה' והבאה הוא להכניע לבם לבוא לביתם ולשורש אשר ממנו נוקרו אבל לפי פירוש ב' הוצאה היינו עניני עוה"ב והיא נקרא הוצאה שיוציא יקר מזולל ויהפך טבעו ומזג גופו לטוב והבאה היא עניני העוה"ז לעשות בהם משפט לבוא כל איש על מקומו בשלום וכן ללמד מדות נכונות אשר בהם יחי' האדם וזה הבאה לביתו וע"ז אמר אשר יוציאם שהם ירגשו שאת וישמעו לדבריו כי יראו את הנולד ויהיו חכמים להבין שהוא הוא הגורם וע"ז מסיים ולא יהיו כצאן שאינם משיגים כנ"ל ואז יתברכו ויהיו ראוי להתברך בברכת כהנים יברכך בממון ויאר ה' פניו בתורה וישא ה' פניו אליך וישם לך שלום ואמרו במדרש ובספרי גדול השלום שניתן לענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום ונראה ע"י ענוה יתרבה השלום כי עיקר המחלוקת בא ע"י גאות שכל איש יחזיק בדעתו ויהי' הוא בעיניו כענק וחבירו ככנס אבל הענוה כבר היא מסוגלת להיות לנו שלום ואפ"ה הואיל והשלום גדול דהיינו לא השלום אשר כל איש לא יעשה דבר ולא יחלוק ולא