מהר"ם שיק על התורה צד

ואתי שפיר דבא משניהם ובא לציון גואל בבי"א:

קדושים איתא במדרש רבה ר' אבין אמר תרתי ר"א אמר משל למלך שהי' לו מרתף יין והושיב המלך שומרים מהם נזירים ומהם שיכורים לעת ערב בא המלך ליתן שכרם נתן לשיכורים שני חלקים ולנזירים חלק אחד א"ל אדונינו תמלך לא כלנו שמרנו כאחד מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו חלק אחד אמר המלך הללו שיכורים הן ודרכם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם קדושה אחת שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלוואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים ר' אבין אמר, אוחרין משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של במו כך בכל יום ויום העליונים מכתירים להקב"ה ג' קדושות מה הקב"ה עושה נותן בראשו אחת ושתים בראשם של ישראל הה"ד דבר אל כל עדת בני ישראל קדושים תהיו והתקדישתם והייתם קדושים וגו' והמדרש צריך ביאור [והנראה בעזה"י ביאורו כבר כ' הרמב"ם בשמנה פרקיו וביד החזקה הל' תשובה דהרשות נתונה ביד כל אדם להיות או צדיק או רשע ולהיות צדיק כמשה רבינו ולא עוד אלא שלכל אדם נתן הקב"ה בקרבו חלק אלקי להיות לו לעזר ולמגן וחפץ לטוב ולרצון ה' וכמו שתיקנו חז"ל ברוך אלקינו שבראנו לכבודו וגו' וחיי עולם נטע בתוכינו וכו' ואם אמנם שאין טבעי האדם שווין ויש אדם שדרך הטוב קשה לו להשיג יותר והוא נוטה יותר לרע לפי מזגו ובה פך אדם שנוטה יותר לטוב וקל לו להשיג הדרך הטוב אבל זה הוא רק במקרה היינו שאינו עצמיי בנפש אלא עאפ"י מזגו והרכבתו דהנה כבוד האומן אם עשה מעשה שצלחה בידו וכן אם הוליד אדם בן חכם אשר הוא מהודר בשלימות הוא יקר לאבותיו לא לבד שבן חכם ישמח אב אלא גם הוא יקר לאבותיו וכנאמר עטרת זקנים בנים וככה בדמיון הזה כביכול אם העולם אשר ברא ה' הוא ישר וחשוב ומתוקן לתכליתו הוא כביכול כבוד ה' כנאמר יהי כבוד ה' לעולם ואם ישראל נוהגים עצמם כבן חכם ישמח אביו בשמים והם כמו תפארת לבוראם וכנאמר ומעשה ידי להתפאר אבל אם העולם אינו הולך בדרך ישר ואינו מתוקן לתכלית הבורא אד כביכול בן כסיל תוגת אביו וכל שכן שאינו לפי כבודו וא"כ העולם דנוהג כמנהגו ושני אלפים הי' תוהו וגם שני אלפים שניים נהי שהם אלפים של תורה וה' נתן תורה לעמו ישראל מ"מ לא הי' העולם מתוקן ורובם חטאו ואפי' ישראלים הרבה פעמים לא הי' לפי כבוד ה' וא"כ אין העולם בין העולם שעבר ובין העולם ההיה לכבוד ה' ועכ"ח תכלית הי' רק לעולם העתיד ולעולם התיקון ועד"ז פי' במדרש שמואל באבות כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואומר ה' ימלוך לעולם ועד שזה עצמו דכיון דכל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו והעולם דהשתא אינו לפי כבודו ועכ"ח ה' ימלוך לעולם ועד והיינו בעולם העתיד והקב"ה יודע עתידות ולפניו נגלו כל העולמות עד סוף כל הדורות ולכך ברא ה' את עולמו לכבודו וזה נראה השבח של מלאכי השרת קדוש קדוש קרוש צבאות מלא כל הארץ כבודו היינו ג' קדושות נגד הי' הוה ויהי' מלא כל הארץ היינו המילוי של כל הארץ [זמן הממלא כל הזמנים] הוא כבודו והיינו ע"י העולם העתיד אבל השתא הכא עדיין אינו כבודו ואם אמנם התנהגות העולם דהשתא אינו לפי כבוד ה' מפני שהרשעים רבים וצריך לאדם הרוצ' להיות צדיק התחזקות הרבה לא כמו שהוא מיועד לעתיד אך השתא הוא כבוד להעומדים בנסיון וכבשו היצר ועי"ז נעשו קדושים כי רק מי שעמד בנסיון הקב"ה מייחדו [כנראה מחיבור הדברים וגם ממה שלא נתבאר משל הראשון שבמדרש נשמט דף אחד מקונטרס מרן המחבר ז"ל בכל זאת מובן ההמשך כאשר יראה הקורא] ובזה עצמו שאנו מוכיחין שעכ"ח עוד ישמע בערי יהודה קול ה' ויהי' רעב לשמוע בקול ה' ויהי' שמו שלום וכסאו שלום זה יהי' בראשנו וזה יעטרנו ויושיענו לכבוש היצר הגדול והנורא בעתות הללו שאדרבה כל שכח היצר נתרבה וכבוד השמים נתמעט ואין הבריאה לפי כבודו זה ראוי שירבה תאוותנו ותשוקתנו לברר לנו האמת לשאוף ולילך אחריו וזה שאמר במדרש הנ"ל ר' אבין אמר אוחרי' משל למלך שעטרו אותו מדינה בג' עטרות היינו בג' קדושות דהמלאכים של מעלה נתעלה בכל הזמנים כנאמר ובהיכלו כולו אומר כבוד אבל מעולם התחתון נתלבש הקב"ה רק בעטרה אחת