מהר"ם שיק על התורה צא

וה' מתיר אסורים ר"ל לפי המדרש דרק אם נשחטו להשי"ת דהיינו לקדשים זה מתיר אסורים דעי"ז נתעלה וע"ז מביא הדרש שלכך נקט קרא לשון רבים דלא קאי דווקא על איסור זה אלא גם על שאר איסורים שכל שאסר לן שרא לן כנגדו כדי להעלותו. וא"ש, וכיון שהשי"ת עושה משפט אפי' משפט בהמה כ"ש שראוי לאדם להיות נזהר במשפט ודין חבירו שלא להשיג גבולו ולפרוץ ברשות ודין של חבירו וכ"ש שראוי לאדם שלא להשיג דין וחיוב של חלקי גופו ונפשו ליתן לכל אחד כפי הראוי לו ושמרתם את נפשותיכם כתיב ואם יהנה ויעשה דברי' נגד רצון נשמתו אזי אכילת הגוף ענוי לנפש וכמו שפרש"י צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר דאכילת הצדיק אינו כדי למלאות גופו שאז כריסה מלאה זיני בישא ואז נוטה לתאוות ולא לעשות רצון בוראו אבל האוכל כדי שיהיה לו כח לעבוד השי"ת ומשבר תאותו ותאוה נהי' תערב לנפש פי' המפרשים נהי' לשון שבירה שע"י שמשבר התאוה הורגל בזה ואז אינו צריך ללחום מלחמה לעשות רצון בוראו ואז תערב לנפש שיהי' מעש' הנפשיי ערבה ולא ע"י מלחמה ועד"ז אמרו עליו על הלל על קרא דגומל נפשו איש חסד שהלל בשעה שהי' נפטר מתלמידיו הי' מהלך והולך עמם וא"ל תלמודיו להיכן אתה הולך איל לגמול חסד עם הדין האכסניא בגו ביתי א"ל כל יומא אית לך אכסנאי א"ל הדא נפש עלובתא לאו אכסנאי היא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית הוא הכא ועפ"י הנ"ל שהלל אע"ג שהי' נפטר מתלמודיו הי' הולך עמהם וכל מעשיו ומחשבותיו הי' עליהם ועמהם הי' ונראה הכוונה שלא הי' מהלך בדרך הישר לביתו אלא הי' סובב והולך עם תלמודיו עד שסיבב לבוא לביתו וע"ז שאלו אותו תלמודיו מה תכלית של הסביבה הזאת ואמר כדי לגמול חסד עם אכסנאי שיש בגו ביתו והם סברו שכוונתו או להביא לו אוהבים לביתו או מאכלים או ממון ואמרו לו בכל יום יש לך אכסנאי והשיב שתכלית הסביבה לשבר תאותו אע"ג שלאחר שנפטר מתלמודיו הי' חלוש וצריך לסעד לבו לסמכו באשישות ולרפדו בתפוחים אפ"ה רצה לשבר תאותו ולהמשיך הזמן כדי שיאכל לשובע נפשו כדלעיל:

כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו וגו' הכתוב סתם וצריך ביאור ע"י פרש"י אפשר שבא ללמד לן להסיר מאתנו שבושים אשר נשתבשו בהם האומות בעת ההוא שהכל בידי המזל והאדם מוכרח בכמה דברים בפרט בעניני הזווגים אשר בא עתה לאסור להם הרבה מהם והאומות סברו שזה מוכרח וחק להם בל יעבורו הנגזר להם כפי המזל ולהורות בא ללמד כי שקר נסכם והכל ביד האדם אע"ג דהמזל ומזג הגוף יש לו כח על האדם להטות אותו לאחד מן הצדדים אבל האדם מצד נשמתו יוכל להטותו על איזה צדדים שירצה והגוף בידו כגרזן ביד החוצב בו והנה הסובר שמזגו או מזלו הוא המדריכו ואין לו נטי' אז מעשיו מיוחסים לארצו ומקומו כפי אויר ומזג הארץ ההוא או מזלו אמנם המודה על האמת יודה כי לא הארץ גורם כנ"ל אלא יש לאדם בחירה ולזה אמר כאן כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה וכפי מת שהיא תטה וחגיכם לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה כפי מה שהיא תטה מזגיכם לא תעשו ובחקותיהם במה שהם סוברים לחק שמזלם גורם כן וכן לא תלכו אלא את משפטי תעשו וגו' שהציווי עצמה הוא לכם אות שהאדם בידו שלולי כן לא הי' השם מצוה לשמור ולעשות לבטלה אם אינו בכוחו וזה שאמר את משפטי תעשו וגו' ללכת בהם כי יש לאדם בחירה מצד חלק נשמתו ולזה אמר אני הי' אלקיכם. ולאחר שביאר שהאדם בעל בחירה וחפשי לעשות כל אמר ולימד שעיקר תכלית האדם הוא עבודת ה' שאי אפשר שיהי' תכלית האדם לדבר אחר בעולם שהרי בדברים אחרים אינו בעל בחירה לגמרי כמו דאמרו חז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וגו' וגם אפשר שיוקח וינתן לאדם עושר וכבוד ובין לילה הי' ובין לילה אבד וא"כ אין זה אושרו וכמו שאמר סילון שאין האדם מאושר בחייו ואמנם ביראת ה' אי אפשר שיוקח ממנו וחישב לעשות מצוה ונאנס מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וא"כ הוא חפשי ובעל בחירה לזה וא"כ עכ"ח זה תכליתו וזה שאמר ושמרתם את חקתי וגו' ואמרו חז"ל זה משנה שזה הוא בידך ואתה בעל בחירה עליו וזה שאמר אשר יעשה אותם האדם שרק זה הוא אשר יעשה האדם שהוא חפשי במעשיו ושאפשר צו לעשות גם יחידי אפי' הוא כערער בערבה וא"כ עכ"ח וחי בהם ר"ל שזה תכליתו וקיומו והוא תכלית האדם וכיון שזה תכליתו ראוי שהוא יהי' חשוב לו יותר מכל וכל אשר לו יתן בעד נפשו ותכליתו וככה