מהר"ם שיק על התורה פט

וע"ז מביא המדרש הקרא אך טוב לישראל אלקים ואמר יכול לכל ר"ל שהוי אמינא דווקא עבור הכלל טוב ה' ולא לפרש בדבר הנוגע ליחיד ת"ל לברי לבב גם לפרטיים להורות שגם הנגעים הם לטובה להתעורר לתשובה וזה שאמר אך טוב לישראל אלקים גם חמידת הדין והעונש הוא לטובה ולכך אמר כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה ותראו כי טוב ולזאת ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם תדעו כי גם זה לטובה להתעורר לתשובה ולכך ובא אשר לו הבית כפרש"י והגיד לכהן ויאמר כנגע נראה לי בבית. והנה ההשגחה פרטית הנ"ל הוא מלמדת אותנו חשיבות האדם איך אדם פרטי נחשב בעיני הקב"ה ואיך ראוי לקרב ולרחם על כל אדם שאם הקב"ה ברא עולם ומלואו בשביל יחידי סגולה והשאר הם עומדים רק ביחוס אליו א"כ האדם העומד יחיד ואין לו שייכות עם אחר ורק כל מה שהוא עושה לעצמו זה הוא אינו חשוב ואינו ראוי לחיים שאם הוא אינו צדיק ואין לו יחוס לאחרים צדיקים א"כ למה לו חיים ואם הוא צדיק א"כ הוא מחליש בזה כח האחרים וגורם מיתה לאחרים לכך גורלו ג"כ איכו לחיים והוא המצורע אשר בדד ישב מחוץ למחנה מושבו וחשוב כמת ובזה יש ליישב המאמר במדרש רבה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות וקרא מאן בעי סמא דחיי אודיק עלי' ר' ינאי וגו' ואמר לא את צרכית לדידי ואודוקי עלי' וביאר לו הקרא מי האיש החפץ חיים וגו' עי"ש במדרש ובעקידה פ' זו ועפ"י הנ"ל נראה דהנה דבר שגורם אריכות ימים הוא גמילות חסד דאפי' אם חטאו גרם או זמנו בא להסתלק מן העולם מ"מ אפשר בזכות הרבים הנהנים ממנו ישאר בחיים וכנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד אמנם יש עוד דבר הגורם אריכות ימים הוא התורה כנאמר אורך ימים בימינה וגו' ונאמר כי היא חייך ואורך וגו' והרבה פסוקים כיוצא בזה שע"י התורה נחלש כח היצר והחטא המביא את המות וממילא יאריך ימים אמנם יש חילוק בין הנך ב' הסיבות וגורמים החיים התורה גורמת החיים דוקא תורה לשמה כנאמר אורך ימים בימינה וא"כ אי אפשר שיאמר שמי שחפץ חיים יעסוק בתורה שא"כ כבר אינו עוסק בתורה לשמה ואין לה סגולה ה"את יתירה מעלה של גמילות חסדים שגורמת חיים אפי' בשלא לשמ' וא"כ איש החפץ חיים ואוהב החיים והימיר לראות טוב והצלחה להיות לו עושר וכבוד לזה אין תקנ' בסם חיים של תור' אלא בנצור לשונך מרע כיון שהוא שומר פיו ואינו רוצה לדבר גנאי בחבירו שהוא נברא בצלם אלקים ולא ימלט שאין לו מידה טובה וגם שהרי הוא אדם עלול לטעות ולחטוא ומי שילמד זכות כזה על חבירו וידונו לזכות זה גם לא יקום ולא יטור שמעביר על מידותיו משום חולשת האדם וכך ידינו אותו לזכות וכמו שאמרו חז"ל נושא עון ועובר על פשע למי נושא עון למי שעובר על פשע דכיון שהוא מחשיב האדם לחלוש וכן האמת אין הקב"ה מדקדק עמו אבל מי שמדקדק עם חברו וא"כ עכ"ח יחשיב האדם לגבור על חטאיו וגבר על חטאיו א"כ לפי שיטתו ידקדקו עמו וגם עד"ז אמר שלמה הע"ה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו והיינו שלא ידבר באדם מצד חולשתו גם עמו לא ידקדקו וזה העצה שיעץ לן דהע"ה באיש החפץ חיים ואוהב ימים לראות טוב ישים לנגד עינו חולשת האדם ולא ידבר מחברו וידונו לכף זכות וגם יסור מרע ולא יגבה לבו לאמור אני אעשה ולא אחטא אלא יעשה טוב אחר שיסור מרע ויבקש שלום ויהי' ירא חטא ויראת ה' תוסף ימים הואיל ומרחק עצמו מן החטא ומכיר חסרונו ואין לחוש שיקולקל ויכול להאריך ימים והוא באמת סמא דחיי ולכך משה מזהיר לישראל זאת תהי' תורת המצורע היינו המוציא שם רע באגודים אז ואזוב וכפרש"י שישפיל עצמו והוא השורש והסיב' לרע וסר שורש עונו וחטאתו תכופר:

והנה יותר יש לכוון בלשון הקרא עפ"י אבות הוי מתלמודיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה והכוונה דהנה לפעמים יש אוהב שלום שאינו מרגיל קטטה עם הבריות אבל עי"ז הוא אינו איש אמת שמניח האמת והאי עלמא עלמא דשקרא אבל בזה אדרבה צריך שיפרסם האמת ולגלות לעוברי רצון ה' את שקרם ועד"ז שמעתי מפי מורי הגאון מהרמ"ס זצ"ל האמת והשלום אהבו היינו האמת והשלום אהבו ובבחינה הזאת אדרבה בזה רודף השלום אבל באמת הוא השלום האמיתי שבזה אוהב גמור ואמת לא אוהב שקר אוהב החיצון אלא בזה הוא אוהב אותי מצד בריאתו ותכליתו וזה שאמר במדות אהרן אוהב שלום ורודף שלום כנ"ל והיינו מצד שהוא אוהב את הבריות מצד בריאתם לא למשוך מהם תועלת או לכבוד עצמו הוא דורש אלא אמיתי ולזה מקרבן לתור' ואיש כזה יש לו חלק גדול בעולם הזה ובעוה"ב