מהר"ם שיק על התורה פז

לה' וכ"ש כשישים האדם אל לבו שבאותו עת עצמו שחוטאין גם אז השגחת ה' עליהם ואינו מונע כל טוב מהם והראי' כמו שנאמר בנחמי' שסיפר גם עשו עגל מסכה ויעשו נאצות גדולות וגם אז מנך לא מנעת מפיהם ועמוד עננך עומד עליהם וגו' ע"ש והאדם יעלה על דעתו שאינו ראוי כן דבזה הוי כאילו מחזיק ידי עוברי עבירה אבל חסדי ה' הגדולים ורואה כי הבחירה היא נצרכת וגם רואה שיבוא מזה דבר טוב או בן שיוליד עושה חסד לאלפים ובזה אני מפרש במלכים במאמר אלי' ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלקים ואתה הסיבות את לבם אחורנית והיינו שעי"ז ידעו שהעולם מחובר ומה שנעשה בעוה"ז בשם אלקים ובטבע שגי' אלקים הוא נעשה למעלה בשם הוי' ב"ה ואתה הסיבות את לבם אחורנית ר"ל את כמו עם ר"ל שאפי' בשעה שלבם אחורנית אתה היית מנהיגם ועושה סיבובים להם לטובתם ובזה עצמו נתביישו ונפלו על פניהם, והנה החיבור הזה נלמד ג"כ במה שבחר ה' דווקא בשמיני למילואים לקרוא לאהרן ולבניו דשבעה הם ימי העולם אבל השמיני הוא למעלה מן הטבע והיינו שקרא אותם מלמעלה וזה שדרשו חז"ל תשלח נערותי' תקרא דקאי על יום השמיני שקרא לאהרן והיינו דמסיים על גפי מרומי קרת היינו למעלה מן השמים ובזה עצמה תפרסם שאפי' הפתי יראה זה כיון שבעיניו יראה ולזאת גם פתי יסור הנה וגו' ועזבו פתאים וחיו היינו חיות הנצחיי כי סכל אדוק ומחובר כיון שפועל על למעלה וא"ש הכל:

והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני וגו' יש לפרש ע"ד הנאמר במדרש בפ' קדושים העליונים שאין בהם יה"ר די להם בקדושה אחת אבל התחתונים שיש בהם יה"ר הלואי ויעמדו ב"ב קדושים והכוונה על הגדרים וסייגים שאין להם שייכות בעליונים הואיל ואין בהם יה"ר לכך עושים דברו לשמוע בקול דברו משא"כ בתחתונים שצריך חיזוק וסיוע וגדרים כדי שיוכל לעמוד ולכך אמר והתקדשתם בבנין התפעל להורות על חיזוק הפעולה שרק ע"י חיזוק הפעולה אפשר שיהיו קדושים כי קדוש אני ר"ל רק השי"ת אפשר לו להיות קדוש ולעמוד בקדושה אחת:

תזריע בפרקי אבות פ"ג מי"ה ראב"ח אומר קינין ופתחי נידה הן הן גופ' הלכות תקופות וגמטריאות פרפראות לחכמה ונראה בעזהש"י לפרש ונקיים לפרש דברי המדרש שראיתי בס' מטה נפתלי לא אכל אדם מעץ הדעת עד שהראה לחוה דם נידה והוא פלא וביותר קשה הלא זה מן העונשים מן הרבה ארבה עצבונך והרונך ונראה כוונת המדרש לפי מה שראיתי ספרים לפעמים הצדיק נופל ממדרגתו שעי"ז אדרבה עושה נחת רוח לבוראו באם מתאמץ לשוב למדרגתו וגם לעצמו הוא נחת רוח ששב ונתעלה כי דבר שהוא תמידי אינו עושה רושם על האדם ואינו פועל עליו להיות אהוב כמו שדרשו חז"ל אשר אנכי מצוך היום בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים וה"נ אמרו במדרש שלכך הטביע ה' את טבע האשה להיות בנידת דוותה להיות מרוחקה מבעלה כמה פעמים שעי"ז נתחדש בכל עת אהבתה ועי"ז יהי' שלום בית יותר וזה הי' פיתוי היצר הרע והנחש לאדם שע"י העץ דעת נעשה טוב ורע לפעמים טוב ולפעמים רע ועי"ז אדרבה יהי' עבודתו יותר חשוב ויתר אהוב בעיני ה' ויותר נחת רוח לבוראו כשם שהאשה אהוב יותר ע"י דם נידה ובמקום הריחוק שם הוא הקירוב ובזה באמת נתפתה והיינו דקאמר המדרש הנ"ל דלא אכל אדם עץ הדעת עד שהראה חוה לו מעלות הריחוק ונפילה ממדריגה שזה מדריך לטוב כזה הראה הנחש מעלות העץ טוב ורע וניסת בזה, ולכך נעשה מדם כנגד מדה שבזה הסברא שהועיל לנחש ולאשה להסיתו מזה עצמו נענשה בדם כידה ולידה וכנאמר הרבה ארבה עצבונך והרונך וגו', ולזאת הואיל והאדם נעשה עלול לחטוא וליפול ממדרגתו הטביע ה' בו ג"כ תשוקה שיתאוה למקור אשר ממנו נולד וחן מקום על יושבי' וחן מקום יולדתו עליו וכל דבר שואף למקומו ומה"ר וגם ציפור מצאה בית ודרור קן לה לשוט לפרוח אל הקן ואם רובצת על האפרוחים להרבות זרע ולקיים מינה כאלו הם שואפים להחזיק קיומם וחיותם לעולם זה ראוי לאדם לעורר לשוב לה' ולילך בדרך הטוב שתוכל הנשמה לשוב לממחן חפצה למקורה וגם האדם עפר מן האדמה ממזבח כפרה נברא וה' עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים וכל שכן שראוי לעורר אותו אם ישים אל לבו שרק הדרך הטוב נותן הנצחיות והקיום אשר אליו שואפים אפי' העופות ואפשר שלכך קרבן היולדת קן לעורר אותה על תשוקה הנ"ל וכן קרבן הזיבה עפ"י הנ"ל הוא על דרך זה: