מהר"ם שיק על התורה פד

שלנו היא העולה על מוקדה ר"ל שתורת העולה דהיינו תורה לשמה היא תתן כח לעמוד אף כשטורפין אותנו וזה שאמר על מוקדה ואפי' כשזובחין אותנו וזה על המזבח וגם נוכל לעמוד באורך הגלות וזהו כל הלילה וגם בעת הצלחה ברום המעלה וזהו עד הבוקר ועד בכלל אש המזבח תוקד בו היינו אש יראת ה' ולזה כשהוציא ה' את ישראל ממצרים ברכוש גדול לא הי' אפשר להם לקבל הגאולה אלא ע"י התורה שהוא התבלין ועד"ז אמר בפ' בשלח ויסב ה' את העם דרך המדבר ים סוף וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים ר"ל בזכות חמשה חומשי התורה והיינו שאמר בהגדה ברוך המקום ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ומובן עפ"י הנ"ל ששייכים להדדי:

שמיני ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרן קח לך וכו' והקרב לפני ה' כבר דקדק רש"י ז"ל הזקנים למה באו עיי"ש ונלע"ד עפ"י המדרש שאמרו ע"ז שישראל נמשלו לעוף וכשם שעוף אינו פורח אלא בכנפיו כך ישראל אינם פורחים, אלא בעצת זקנים והיינו ללמוד מוסר ודרך לילדים ונערים אשר אינם עדיין מנוסים בעניני העולם ולבל נמהר שלא יעשו העולה על רוחם אלא ילמדו עצה מזקנים וע"ד שאמרו סתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה כי בזקנים מה שהם עושין הוא בעצה ובנוי על הקדמות אמיתיות משא"כ בנין נערים ולכך אם ילכו בעצת זקנים כנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך וגו' עי"ז יגביהו עוף לרום ללכת בדרכי רוכל שמים והם הם הכנפים וזקן שאמרו היינו זקן שקנה חכמה ועד"ז אני מפרש היעוד הנבואה אשר נאמר סוף מלאכי הנני שולח לכם את אליהו הנביא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם שהבנים הם פחז כמים וזה להם לחסרון אם הולכים בעצת עצמם אבל אם הולכים בעצת אבותם אז ישוב הפחיתות הזה למעלת שיפעלו הטוב במהירות ובהשתדלות ואז יתעלו על אבותם שיש להם ב' מעלות שמעלות הזקנים בידיעה ומעלות הנערים בעשי' וכשירכבו הב' להדדי אז יתעלו וזה שאמר שאני' הנביא ישיב לב אבוא על בנים שיהי' ידיעת ועצת אבות על בנים ואז יהי' לב בנים מעולה ויותר חשוב וזה על אבותם ע"ד שאמרו וחד מינן כד סליק להתם הוא כתרי מנייהו ועל היינו לשון למעלה וחשיבות ולכך צוה ה' שיהיו הזקנים כאן כדי שיהי' לאהרן למוסר ולדברים כבושין שיראה בעצמו ויכיר שהזקנים הם חשובים יותר ועי"ז לא יגבה לבו ושאר בני ישראל יקחו מוסר וינהגו כבוד בכהנים שאם הזקנים נוהגים בם כבוד ולנגד עיניהם נעשה כה מהם יראו ומי ראה אלו עושים להם כבוד ולא ינהג בהם כבוד כן איכא למימר:

קרב אל המזבח וגו' ופרש"י שהי' אהרן בוש וירא לגשת א"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת לשון לכך אינו מדוקדק וכבר בארנו במקום אחר ויש לפרש עוד דהנה לפעמים האדם מתעצל ויניח מעשות דבר או משום דהדבר ההוא חשוב לאדם מאוד וגדול בעיניו וסובר שאין בכוחו להשיג הדבר ההוא ויניחו לגמרי כנאמר כי ראמות לאויל חכמות וגו' אמנם זה הוא מפתויי היצר כי האדם אם יעשה וישתדל לפי כוחו יוכל להשיג הרבה מעניני העולם וכל שכן אם הוא מתעצל בתורה ובמצות שסובר שקשה וגבוה דרכי הא זה שקר שאם ירצה באמת ותמים אזי יש לאדם הרבה כח וכל שכן שהשי"ת עוזרו עד"ז אמר בתהלים קל"ח כי רם ה' ושפל יראה אע"ג שרם ה' אעפ"כ שפל יראה וכך בעשיות המצות וכבר גזר התנא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כי כל הרוצה ליטול השם והבא לטהר מסייעין לו וזה שאמר ועמך כלם צדיקים וגו' ואדרבה כל שמכיר יותר חסרונו זה הוא היותר מקובל אצל השי"ת כי ה' שוכן את דכא ויסייע לו להשלים תכליתו וזה שאמר שהי' אהרן בוש והי' אצלו מעשה עבודה רם ונשא ומדרגת עצמו הי' קטן מאד וע"ז אמר לו לכך נבחרת שהשי"ת בוחר בענוים והר סיני יוכיח ואין לך ליבוש ולא לירא. אמנם יש עוד סבה שנית לעצלות האדם בעשיית המצות והתורה והוא שאינו חשוב בעיניו ואינו מכיר מעלות התורה והמצוות ולא נחשבו בעיניו כי אם העולם ומלואו ועד"ז אמר באבות פ"ז בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה והכונה עפ"י האמור העולם והתורה מעשה ידי אומן אחד ה' אחד' עשה וזה ואת זה וא"כ כשנדע מאומן אחד שכל מעשיו הם מתוקנים כ"ם בחכמה ובתכלית עשוים אז שוב אין צריכין דרישה והאומן מעיד על פעלו ואיך יאהב הדם לעולם והכיר בה גבורות