מהר"ם שיק על התורה פג

ולדורות אמר ר"ש ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס עיי' ברמב"ן בחומש שכ' שר"ש לא קאי על ענין דהכא יש לפרש בעה"י כל דבר צריך זירוז כמו שאנו רואין בטבע ששם ה' בטב' לדבר המצטרך כח המתעורר והתשוקה לזרז כי לא די בידיעה שזה הדבר טוב ויפה כי אף שיהא זאת מ"מ יטמון ידו בחיקו כי הטבע עצלה כי המנוחה יותר מקובל וכל שנוי קשה לכך שם ה' ית' בטוב' כח אחר המתעורר והמשתוקק והוא המביא לידי מעשה שהכח הזה חזק ואהוב יותר מן המנוחה והוא הנקרא יצר הרע וכן התשוקה לטוב ולמועיל הוא המתעורר והמביא לידי מעשה ולזה הכח קראו חז"ל יצר טוב אמנם אם ב' המתעוררים הם זה כנגד זה שהדבר הטוב הוא נגד המועיל או הערב אזי הדבר קשה ולא די במתעורר ותשוקה פנימית לטוב אלא צריך גם מתעורר אחר חצוני אמנם המזת זה החיצוני אפשר שיהי' זירוז עובר או זירת נצחיי וע"ז אמר שאין לו אלא זירוז מיד ולדורות כיון שמצות ה' הוא זה הזירוז אינו עובר והוא קיים בכל עת, וגם יש ק"ו אם אהרן ובניו צריכין זירוז כש"כ אחרים וממילא זירוז הזה הוא זירוז נגם לאחרים וזה פירוש של לאמר הנאמר ב' פעמים בענין כדי שיאמרו אחרים וידונו ק"ו בעצמם אמנם ר"ש דרש הלשון של לאמור בדרך אחר שבאהרן ובניו האמירה והלימוד של תורת העולה הוא הזירוז וזה צו את אהרן ואת בניו לאמור זאת תורת העולה וע"ז אמר ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס וצריך זירוז יותר ולא סגי באמירה ולימוד לחוד [פי' לפירושו זצ"ל אצל אהרן ובניו שהיו רק מקריבי הקרבן הי' די באמירה ולימוד מצות הקרבן לחוד אבל אצל אחרים בעלי הקרבן ביותר צריך זירות שאצלם הוא חסרון כיס וצריכין לחקור יותר ולהעמיק בגודל המצוה הלזו ולחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כנל"ה]:

אמנם עיקר הזירוז לטוב הוא אצלינו הלימוד התורה לשמה כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ואין העסק בתורה כמו העסק בשאר חכמות שתכליתם רק הדיעה כדי לעשות אך העסק ולימוד התורה הוא ג"כ מתעורר ומביא לידי מעשה מיהו זה דוקא בלימוד התורה לשמה ועפי"ז מובן היטב הפלפול שפלפלו ספ"ק דקידושין אם המעשה גדול או הלימוד גדול שר"ט אמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר לימוד גדול נענו כולם ואמרו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מעשה והיינו הלימוד לשמה הוא גדול מאוד שהוא מתעורר ומחזק הלב בתורת ה' ולכן אעפ"י שיש למעשה מעלה גדולה שהיא קשה יותר מהלימוד וגם שהוא כולל כל העולם ודבר שכולל יותר חשוב יותר מ"מ נענו כולם שהלימוד גדול שהלימוד לשמה הוא מביא לידי מעשה ולזה אמרו שם ספ"ק דקידושין תחלת דינו של אדם אינו אלא על לימוד התורה שנאמר פוטר מים ראשית מדון והיינו משום שהוא מביא לידי הכל ואמרו שם ג"כ כשם שתחלת דינו של אדם על התורה כך שכרו קודם שנאמר ויתן לה ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו ובזה אפשר לפרש פרשה שלנו צו את אהרן וכפי' רש"י ז"ל דצו היינו זירוז וע"ז מסיים ואומר זאת תורת העולה ר"ל שזירוז הזה כבר הוא בתורת העולה שהתורה מזרז ביותר ומעורר לטוב מיהו היינו תורת העולה הוא העולה כליל לה' והיינו תור' לשמה, ומרמז לנו הכתוב עוד שהיא תתן כח ועוז לעמוד נגד כל המקרים גזירות ושמדות שעברו עלינו ר"ל וגם תתן כח לעמוד נגד הנסיון העושר שהגדולה העושר והכבוד הם עלולים לקלקל האדם להתגאה ולהתרומם ועי"ז יתגדל גם על השי"ת ועל תורת ה' וכמו שאמרו חכז"ל כל המתגאה אפילו השכינה אינו חשוב כנגדו והוא שורש כל המרי השביח בזמננו שמגביהים עצמם על התורה ורוצים להיות חכמים להרע לומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינו נאה כמו שדרשו חכמז"ל על פסוק ורועה זונות יאבד הון ורק התורה היא תוכל להשלים ב' התחזקות בהדי הדדי שחיזוק נגד הגזירות והשמדות ר"ל צריך להיות קשה עורף וחיזוק נגד העושר שלא יגבה לבו צריך להיות נכה רוח ומוכנע ומושפל:

ועד"ז יש לפרש בתהילים כ"ט ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וחז"ל אמרו אין עוז אלא תורה והביאור מובן היטב עפ"י הנ"ל שלעמוד נגד גזירות ושמדות ר"ל צריך עוז אמנם גם הטובה והשפע הנקרא בשם שלום שכולל הכל היא נסיון גדול ורוב פעמים העושר שמור לבעליו לרעתו ואינו ברכה אלא קללה ר"ל וע"ז אמר ה' עוז לעמו יתן רק ה' הוא יכול ליתן עוז נגד כל העומדים עלינו לכלותינו וע"ז שפיר אמרו חכמז"ל ואין עוז אלא תורה ומסיים היטב ה' יברך את עמו בשלום שע"י התורה מברך ה' עמנו בשלום דהיינו הטובה שיהי' לברכה, וזה שאמר נמי בכר