מהר"ם שיק על התורה פב

לסבול עול התורה חנק החוקים לעשות דבר שאינו מבין כי זה קשה לאדם המבין שיעשה דבר שלא משיג ועפ"י מה שאני מפרש דברי הגמ' ורש"י בפ' יתרו בפסוק כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל [עיי"ש במקומו] וכיון שהוא דבר קשה לא הי' האדם מנוה שכמו לסבול והי' ממציא סברות ואומדנות וכל איש הי' עושה לפי שרירות לבו ודיעות האדם נוטות לפי תאותו ותשוקתו והי' הדת נבנה על יסוד בלתי קיים ולכן ה' האל דיעות אשר לו נתכנו עלילות גזר עלינו להיות ארבע מאות שנה בגלות מצרים למען שבני ישראל אשר בטבע קשין לשמוע כמו שאמרו חכמז"ל מפני מה תנה תורה לישראל מפני שהם עזין שבאומות ולכן במצרים ירפה ערפם הקשה וילמדו לשמוע מה שאין נראה להם וכמו שאמר באיוב ל"ו יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם ולא יעשו כי אם מה שיצוה אדוניהם ככה כאשר יגאל ה' עמו לא יסברו אומדנות רק כאשר יצוה ה' עליהם ואפשר שלזה כוונו חכמז"ל ראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות של ברזל אלא שזכותו גרמה לו הכוונה דמה שהאיש בלתי רוצה לשמוע הוא גריעותא זה דוקא באיש שאינו שלם בכל אבל האיש השלם בכל אינו צריך לשמוע וזה שאמרו דראוי הי' לפי טבעו לירד אלמלא שזכותו גרמה לו וע"י שהי' שלם ומעולה וגם הי' עליו שפע הנבואה לא הי' הריעותא של קשה לשמוע אצלו ריעותא וע"ד שפי' בעל מעשה ה' בפ' כי תשא על פסוק כי עם קשה עורף הוא וזה עצמו שאמר אברהם ה' אלקים במה אדע כי אירשנה ובוונה כנ"ל שאברהם קרא לה' אדון דהיינו שרק ממנו יבוא לו הטוב והרע ועליו שם מבטחו וע"ז אמר במה אדע כי אתה אדוני כי אירשנו כמו כאשר אירשנה ויהי' לי כל טוב ע"י מה אדע ולכך הביא הש"ס בברכות שם זה הקרא שכאן התפלל אברהם שיהי' לו אות שידע כי מה' יבוא לו כל טוב ולכך השיב לו ה' ידוע תדע כי גר יהי' זרעך וגו' שע"י זה ידעו בניו שמה' יבוא להם הכל:

ועד"ן יש לפרש דברי חכמז"ל שעל אשר אמר אברהם במה אדע נענש בידוע תדע ואין זה העונש עונש לאברהם אלא מעלה גדולה אבל גם בצאת ישראל ממצרים עדיין לא שמו על לבם מאמר ח' ויקרא כ"ה כי לי בנ"י עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם וכאשר בושש משה בהר מהרה עברו ברית הפרו חק והנה כל המפרשים נתחבטו מדוע לא מסר אהרן עצמו ע"ז עיי' ברמב"ן ובכוזרי מ"א ואני ביארתי שראשית הדבר לא הי' עיקרו לע"ז אלא הי' מבקשים שהשגחת ה' הנדבקת בהם יהי' על דבר אחד בפרסום למען יתאחדו כולם אל מול אותו דבר בעבודת ה' ועי"ז יתגדל ויתרבה עבודת ה' בארץ ע"ד שצוה ד' לעשות משכן והם אכלו פגה ועשו זה מסברא שראוי שה' ישכון בתוך בנ"י על דבר מה ורק היו בהם מיעוט שטעו אחריו ולכך הי' לישראל בזה חטא גדול הואיל וה' הוציאם ממצרים ראוי שלא יעשו סברא כמו שאין העבד רשאי לעשות סברא לעצמו אלא כאשר יצוה אדוניו עליו ואפשר שלזה כוונו חכמז"ל במס' שבת פרק ר"ע כשחטאו ישראל בעגל באו מלאכי השרת ופרקו להם הב' כתרים שקבלו אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע והיינו שרק אז מעלה וכתר המעשה אם היא ע"י שמיעה לדבר ה' כי הוא יתברך יודע הטוב ולכך אמרו חכמז"ל כשצוה ה' על המשכן לכפר על עון העגל פרט ומדד להם כל פרט ופרט וכן אמר משה על הכל כאשר צוה ה' את משה להורות כי הסברא והאומדנא בעבודת ה' הוא אסור ואפשר לפרש בזה מה שפירש"י בפ' זו על פסוק ויקרא ה' אל משה לאמור צא ואמור להם דברי כבושין בשבילכם הוא מדבר עמי שהרי מצינו כל מ"ם שנה כו' וצריך ביאור מה המה הדברי כבושין ועפ"י הנ"ל א"ש שאמר להם בשבילכם הוא מדבר עמי ואלמלי הי' אפשר להשיג אושר והצלחת הנפש והגוף בדיבוק ת' עפ"י שכל וסברא מה הי' צורך להשפיע עלי מדרגה כזו וזה רק להורות כי אי אפשר לאדם להשיג זה רק למעלה מהטבע עפ"י ה' ולכך נתגדל מעלת משה ע"ה וזה שאמר במדרש שהתחלנו בו שמשה הי' ענו גדול כזה ועשה רק כאשר צוה ה' עליו מבלי שהי' מגדיל עצמו לעשות לפי שכלו וכיון שכן ראוי לו שילמדנו ה' וראוי לעמוד בהיכל מלך איש אשר לא יתגאה ולא יתהדר בפני המלך ואני לדודי ודודי לי לכך קרא ה' אליו:

צו וידבר ה' אל משה לאמר צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העול' היא העול' על מוקדה כו' פרש"י מת"כ אין לו זירת מיד