מהר"ם שיק על התורה פ

פרשת ויקרא במדרש ילקוט פ' זו איתא מה כתיב למעלה מן הענין בפ' המשכן כאשר צוה ה' אל משה וגו' משל למלך שצוה לעבדו בנה לי פלטרין על כל דבר ודבר שבנה הי' כותב שמו של מלך וגו' אמר הקב"ה כל הכבוד הזה עשה לי משה , ואני מבפנים והוא מבחוץ קראו שיכנס לפנים לכך נאמר ויקרא אל משה וכו' ביאור המדרש הזה נרא' דהנה חיוב וצורך האדם הוא ללמוד ולשמוע מאחרים כאשר אמר שלמה ע"ה משלי י"ט שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך כיון בזה להעמיד נגד האדם סכלות הסרים והממאנים לשמוע לאחרים כמו שקרא אותו החכם שם י"ב אויל ואמר דרך אויל ישר בעיניו ושומע לעצה חכם דהאויל סובר שכן הוא כאשר נראה לעיניו וכאשר לבבו יבין ועל כן בשרירות לבו הולך ואינו שם על לבו חסרון דעת האדם באשר הוא אדם הוא הולך ומשתנה בג' זמניו זמן העלי' והעמידה ותירידה ובג' זמנים האלה דעתו וטעמו אינו שוה ואת אשר קים וקיבל ורצה בו בנערותו ימאס בו באחריתו ויסופק לו מה שסבר בימים הראשונים לברור ויתחרט במה שסבר בקדמותו ולא די שבג' הזמנים האלה הוא משתנה אלא שבכל יום יום הוא משתנה מלא יודע ליודע וחרון לרצון ואיש אשר ישים זה על לבו איך יבנה על שכלו ודעתו ולא יפחד שהוא בעצמו ימאן בזה בימים אחרים ולא יתאחד באיש אחד בזמן אחד דיעות אנשים אחרים העומדים בזמן אחר מזמני האדם ורק על דרך זה אפשר לאדם להיות בפעם אחת עולה עומד ויורד לכלול בדיעותיו כל השלשה זמנים ע"י מה שיקבל וישמע עצת ודעת אחרים וזה שאמר החכם שמע עצה וקבל מוסר וביאר היסוד וההכרח לזה והוא למען תחכם באחריתך ר"ל שאפי' באחריתך עדיין אתה הולך ומתחכם יותר ואיך תבנה על ידיעתך ויהי' לשון למען ליתן סבה פועלת וכולל ג"כ התכלית ומה שמלמד לאדם עוד יותר שלא יהי' לשם בעיניו הוא כשיבחין עוד בדורות הראשונים מיום עמוד אדם עלי תבל שנשתנ' תמיד דימות בני אדם ומרצון לרצון ואף שהי' דורות בני אדם הראשונים מאריכים ימים וביאר הרמב"ם במורה והוא מהמדרש בראשית שהי' זה לתכלית כדי לעמוד על המדעים והחכמות והי' צריך להם לזה זמן רב וכמו שביאר הרדי"א בפ' בראשית ואעפי"כ אנו רואים אותה שהרבה שחקרו וביחנו ולא הגיעו ליסוד יטעו באומד דעתם מזה נוכל ללמוד שמכל שכן שככה אפשר שיעלה לנו עם של אחרינו וכמו שאמר קהלת ד' פט"ז אין קץ לכל העם לכל אשר הי' לפניהם גם האחרונים לא ישמחו בו כי גם זה הבל ורעיון רוח אמר בזה שבאמת נראה לכל כי בני האדם אשר היו לפנינו לא הגיעו לקץ וזה הוא שהרהיב בנפשינו עוז לחקור על הדבר וזה עצמו מודיע שגם האחרוני' לא ישמחו בו וזה הבל ורעיון רוח:

וזה שאמר לדעתי בלדד השוחי איוב ל"ה כי שאל נא לדור ראשון וכונן לחקר אבותם כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ הלא הם יורוך ויאמרו לך ומלבם יוציאו מילין הכוונה שאמר לאיוב אשר הי' נגוע ומוכה אלקים והי' מתרעם נגד ה' שענשו אינו ראוי לו לפי מעשיו וכאלו ירד לסוף דעת חכמ' ה' ולדקתו לידע על איזה דרך טוב וישר לנהוג העול' ואמר לו שיחקור לדורות הראשונים שחיו הרבה ימים וזה שאל לדור ראשון כמה היו וכונן לחקר אבותם כנ"ל שהיו לתכלית החקירה ואנחנו קצרי ימים ואעפ"כ לא נדע וכו' והלא הם יורוך ויאמרו לך ומלבם יוציאו מילין הכוונה שיוציאו ויסירו מלב המילין דהיינו לדבר לפי שרירות לבם ולפי דמיונם כמו שפי' איוב ט"ו פי"ג והוצת מפיך מילין הכוונה שתסיר ה"נ כן שמהראשונים יראה שלא ידבר האדם לפי עינו ולבבו אשר ידמה וע"כ צריך שישמע לאחרים ויקבל עצתם ודבר זה שאנו רואים כי קצר כח השכל האדם לירד לסוף דבר מכריח ג"כ שיגלה ה' רצונו לבני אדם ע"ד הנבואה למען יוכלו ברואיו לבא לתכלית הנרצה מהם לידע הדרך ילכו בם והמעשה אשר יעשון כי גם אם אפשר לאדם שיבוא וישיג כי יש ה' בארץ ע"י שיחקור בפעולת ה' שהיא העולם מעשה ידי יוצר חכם ויכול וטוב אבל איך ישיג מזה מה יעשה האדם שיבא לידי אושר הנצחי שאין לנו מבוא לידע זה כי הידיעה אפשר או על פי החושים או ע"י השכל וכיון שאין ראיית החושים שייך בזה והשכל ג"כ לא יבין באופן אחר זולת ללמוד דבר מדבר מסבה לסובב או ממסובב לסבה וא"כ הנפש שאין אנו יודעין מהותה מה היא והאושר הזה