מהר"ם שיק על התורה עט

שישתחוה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה דהיינו כל גופו והשדרה הוא רוב בנין גופו דהיינו כל מעשיו ישעבד אדם וזה נראה שכונו חז"ל בפ' אין עומדין שצריך שישתחוה עד שיראה איסור כנגד לבו ר"ל איסור שהוא כנגד לבו ושכלו יראה ויקיים בלבו כלשון רואה אני את דברי אדמון כפי' הרמב"ן בחומש בפ' בראשית על וירא אלקים וגו' ועד"ז יש לפרש נמי מאמר אגדה בפ"ק דב"ק שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש והוא דלא כרע במודים והביאור עפי"מ שפרש"י בכ' בחוקותי על פסוק ואם לא תשמעו לי דעבירה גוררת עבירה דמתחילה לא למד ולא עשה ומאס במצות ומאס בעושין ומיסת שלא לעשות ושונא חכמים וכופר בעיקר שעבירה ראשונה שלא רצה להשתעבד להיות עמל בתורה נעשה חטאו שבע כנאמר שבע כחטאתיכם וא"כ אמר שדרו של אדם היינו עיקר האדם נעשה לאחר שבע השתנות נחש והוא דלא כרע במודים אלא ראשו ולא שדרו לבסוף נעשה השדרה נחש וכופר בעיקר כנאמר שבע כחטאתיכם וא"ש וכמו שהוא בהשתעבדות כל גופו ככה הוא בהשתעבדות בניו יהי' עיקר אושרו להגדיל בנים לתורה ולעבודה לא בלבד לעצמם אלא לפרסם ולגדל שמו של הקב"ה ואז נתעלה האושר הזה וזה שאמר בישעי' וכל בניך למודי ד' ורב שלום בניך ר"ל שאם הם למודי ד' אז האושר של הבנים הוא רב שלום וככה הוא באושר הממון אמנם אושר הזה ע"י האדם נתעלה מאוד כי ע"י שהשי"ת משגיח על האדם וקנינו הוא צורך האדם עי"ז עכ"ח משגיח גם עליהם בהשגח' פרטיית ומעולה שלא יאבד ולא יופסד ולזה נתעלו מעלות הקנינים אם יש להם בעלים וזה אמר ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו [שתתן חזוק וקיום למעשה ידינו שיהא נקראת על שמינו] שעי"ז ומעשה ידינו כוננהו שהשי"ת ישגיח ע"ז בהשגחה פרטיית ומעולה וככה יהי' במצות המצוים במעשה המשכן שעי"ז ישגיח ד' ויברך ד' את מעש' ידיהם וזה הי' ראשית פרי מעשיהם וכמו שכ' הרמב"ן בלחם הפנים שעי"ז תבוא ברכה בלחמם וזה יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ד' עלינו במהרה אמן: