מהר"ם שיק על התורה עח

מתכלית ולימודי המלאכת המשכן להקהיל בני ישראל וזה שאמר ויקהל משה וגו' ואמר אלה הדברים ר"ל הקהלה וחיבור הזה הוא תכלית הדברים אשר צוה ד' לעשות דהיינו מלאכת המשכן וכפי' הרמב"ן שעי"ז יתחברו אמנם יש עוד תכלית הג' במשכן שהראה השי"ת לעיני] העמים אהבתו הוא אות ונחמה שיוסף ד' שנית ידו כי אי אפשר שימאס [במעשה ידיי] שהרי עיני ד' משוטטת בכל וידע את אשר יהי' ואעפ"כ גילה אהבתו [וההוא אמר] ולא יעשה ובן אדם ויתנחם וכ"ש מעשה המשכן שדיקדק ופירש (וכל חלק] ממנו הכל בא במספר ובמפקד וכבר האריך העקידה לעיל [על] תוכן החרדה והדקדוק על מעשה המשכן הזה מעש' חכם להחשיב] להשתדל כל כך בדבר זמניי ודירת עראי אשר הי' רק לשעה אלא הוא אות ולימוד על המקדש בנין עולמים וממנו יראו וכן יעשו וזה אפשר לרמז לעיל בפ' תרומה ככל אשר אני מרא' אותך את תבנית המשכן וגו' והיינו כל החרדה והדקדוק הנ"ל זה סימן וכן תעשו לדורות כפרש"י שם וזה שאמר ומרמז כאן לפי דברי חז"ל אלה פקודי המשכן והחרדה הזאת היא משכן העדות הוא עדות שמשכן נתמשכן רק בעונותיהם של ישראל וד' ישיב שבות עמו ויקים סוכת דוד הנופלת וא"ש ועפ"ז האמור הלימוד מהמשכן הוא החוט המשולש ולא במהרה ינתק ויש ג' לימודים ממנו אמנם גוף השראת השכינה בישראל הי' עוד לתכלית אחר הואיל ותכלית ישראל הוא שיהיו הם המורים בארץ ממלכת כהנים ואם לא יהי' המלמד והמורה ניכר ומפואר לא יתקבלו לימודיו עכ"ח צריכין שיהיו ישראל עם נורא מיום ההוא שיעמדו יהא נקרא שם ד' עליהם ועי"ז יראו עמים וייראו את השי"ת ולזאת כשחטאו בעגל ראו ישראל בעצמם שנלקח מהם תכלית הזה והעדי והתפארת של ישראל שקבלו מהר סיני שיהי' הלומדים מזהירם ככוכבי השמים נלקח מהם כי איך ילמדו הם עמי הארץ בינה אם הם עצמם נכשלו בעגל אמנם התכלית הזה נלקח מהם רק לשעה אבל ע"י שחזרו בתשובה אדרבה נעשו להוראה ולמורים גם לזה להורות תשובה וזה שאמרו חז"ל לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה כי תכליתם ללמוד ולהורות דרכי השי"ת אלא להורות תשובה ושיוכלו ללמד כל ענינים ובזה אפשר לכוין הקרא בפ' כי תשא שאמר השי"ת לא אעלה בקרבך וגו' ושלחתי מלאך וישמע את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתי איש עדיו עליו ויאמר ד' וגו' אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך וכבר דקדקו המפרשים שהרי כבר נאמר ולא שתו איש עדיו עליו ולהנ"ל נראה אדרבה אחרי ששמעו שאין השכינ' ישרה בישראל הבינו ושמעו את הרע הזה וסברו שנוטל לגמרי מהם את תכליתם והתפארת שיהיו הם המורים בעם וכאילו מתו ועבר ובטלו מן העולם לזאת ויתאבלו ולא שתו עדיו עליו ולזה אמר השי"ת שזה לאלו הוא חטא גדול שאיך לא ידעו שאין אצל השי"ת השתנות וההוא בן אדם ויתנחם ואפי' רק רגע אחד [השרה שכינתו] ביניהם כבר הוא אות שאי אפשר שיכלו ישראל וזה אחרי שלא [שתו עליהם עדים] וסברו שפסק תכליתם ופ"ז אמר השי"ת גם עתה אתם עם קשה עורף [שאיך ס"ד] ואפשר אחד אעלה בקרבך וכיליתיך וי"ו של כיליתיך הוא [בדרך שמא] ואפשרות לזה אומר ועת' הורד עדיך מעליך ר"ל כי [לשעה זו] ועל עתה ואדרבה יהי' נודע לך שע"י הורדה הזאת תשיב אל שבותך שהשי"ת מקבל שבים ואז ואדעה מה אעשה לך והנה מלאכת הובאה אל המשכן מלמד אותנו התלהבות ישראל למלאכת המשכן ואיך אפי' הגדולים וחשובים נא מנעו עצמם מלהביא בעצמם את מלאכת השי"ת ויברך אותם משה ופרש"י שאמר יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו ויש לפרש דהנה אושר האדם יש לו שם בשלשה בגופו שכולל חלק הגוף וחלק הנשמה ואושר הב' אושר בבני ואושר הג' בממונו ובכל השלימות צריך אדם להשתעבד לבוראו וזה נכלל בלשון הקודש בלשון השתחויה וזה שאמרו המדרש ילקוט בפ' וירא ה כל בזכות השתחויה אברהם לא חזר מהר המוריה אלא בזכות השתחויה כו' ע"ש והנה כל אדם במעט התבוננת יראה כי צריך להכניע ולהשתעבד בשכלו לבוראנו ולקבל האמת מאלקי האמת להורות ולהדריך שכלו כפי אשר יורנו ד' אמנם לא די בזה אלא צריך האדם לשעבד כל מעשה גופו המעש' והדיב' והמחשבה לבוראו ולא ייקל בעיניו לומר מה הנא' יש ומה טעם יש בו אלא גזרה הוא וחוק היא קבלו מלכותו אין לך רשות להרהר אחרי' ולזה הטעם נראה שאמרו חז"ל שצריך האדם להשתחוות ולא סגי בהשתחואת הראש דהיינו חלק השכלי אלא צריך