מהר"ם שיק על התורה עו

כי תשא שנאמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ויאמר ד' אל משה אתם עם קשה עורף רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך ודקדקו שכבר נאמר ולא שתו איש עדי עליו אמנם להנ"ל א"ש ישראל התאבלו מכח הדבר הרע ששמעו וזה תשובה מכח יראה והחטא אינו נמחק וגנאי להם אלא א"כ עשו תשובה מאהבה וזה שאמר הורד עדיך מעליך ר"ל מצד מעלת העליון שעליך ואז לא יהי' גנאי ודופי וזה מתחלה אמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו מצד יראה ואמר לו השי"ת בתשוב' זו עדיין אתם עם קשה עורף וגו' שהחטא אינו נמחק אלא א"כ עתה הורד עדיך מעליך מצד מעלת העליון ואז ואדעה מה אעשה לך שהחטאים יתהפכו לזכיות וזה ירמז המחצית השקל שיתן האדם כמין מטבע של אש כנ"ל מאהבה ואז יתהפך לזכיות וחטאתם תקנתם ומחצית השקל הוא אות אהבה שאינו נחשב בעיניו אלא למחצית ורוצה לדבק בד' אחד כדרך החלק המדבק לכל ואפשר עוד לפרש עפ"י מה שפרשתי במקום אחר שזה עצמו שיצאו בשעת מתן תורה חוץ ממדרגתם למעלה למעלה נחלש כוחם ע"ד שהוא בחושי אדם אם ירבה לעיין ולהשיג בהם יותר מיכלתם יוחלשו וזה הוא דוגמת עין רע' ששולט בו מגפה שלעולם ע"י הריבוי ותשואות רב רב נפחת אח"כ כמו שאחז"ל אין לך יפה מן הצניעות שלוחות הראשונות ע"י שהיו בפומביה נשתברו וא"כ העין רע הוא מיישב קצת איך חטאו בעגל א"כ זה שאמרו איך אשא ראשן כנ"ל מכח בושה מעגל אמר לו הקב"ה בכי תשא דהיינו בענין מחצית השקל שניתן למנות בו ישראל בזה ישא ראשן אם יראו דעין רעה שולט ואין לך יפה מן הצניעות ולכך באו לידי חטא ועד"ז במה שאמרנו למעלה מיושב נמי הקרא ויהי נועם ד' עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו והוא שאם יהי' נועם ד' עלינו מאהבה אז המעשה ידינו כוננה עלינו ר"ל שמעשה ידינו לא יהי' גנאי ודופי לנו ויתהפך הרע שהשתחוו למעשה ידינו זה עצמו כוננה ויתהפכו לזכיות מיהו זה אפשר רק ע"י השי"ת וזה מעשה ידינו כוננהו דהיינו ע"י השי"ת והנה לעולם סוף מעשה במחשב' תחילה והעושה פעולה טובה דהיינו לתכלית לעולם צריך שיהי' לנגד עיניו בתחילה ותכלית המשכן הי' התורה שבארון שממנה ידעו דעת עליון יתברך רצונו ודרכו אשר ילכו בה ובה יתוקן חטא העגל ללמד דעת לבלתי לכת בשרירות לבם אחרי ההבל ודמיונם הכוזב והוא סוף המעשה ובמחשבה תחילה ולזה אמר מרע"ה תחילה הארון דהיינו שזה הוא התכלית למען יראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עלינו ויקבלו את תורת ד' וזה יהי' תכליתם ועי"ז נעשו הכל כארון וזה השיב בצלאל שכונתו הי' שיהי' הארון תכלית ולא שיוקדם במעשה וזה שאמר לו בצלאל בצלי אל היית ר"ל שירדת לתוך עומק צל המשכן ותכליתו ועי"ז ידעת כונתי:

ראו קרא ד' בשם בצלאל וימלא אותו כו' ואמרי' בברכות בפ' הרואה בצלאל על שם חכמתו נקרא שבשעה שאמר לו הקב"ה למשה כו' א"ל משה רבינו מנהגו של עולם אדם בינה בית כו' ולהיכן אכניסם וכו' בצלאל היית וידעת כו' ויש לפרש דהנ' עבודת השי"ת הוא על ב' פנים כאשר כבר האריך החובת הלבבות בשער עבודת אלקים יש על דרך השכל שעובד ד' בבחירתו מאהבת ד' ומרוממותו הוא מושתוקק לעשות רצונו ואז הוא משמש בשמחה ואין חילוק אפלו בין מצוה גדולה לקטנה כולם שווין אצלו כיון דעיקר תכליתו הוא לעשות רצון ד' מקיים במצוה קטנה רצון ד' כמו בגדולה אמנם יש עבודה שעובד העושה לשם תכלית מה ומי שעובד לשם תכלית אחר מלבד הרצון ד' אז יש כתות כתות יש שעובדים כדי שלא יענשו ויש לקבל שכר עוה"ז ויש משום שכר עוה"ב והנה בעשיית מעשה המשכן אפשר שיתכונו לתכלית כדי שעי"ז ישרה שכינה ביניהם וכל העבודה והמעשה מעשה אחד כשיוגמר ואז יש למעשה אחד מעלה יותר שהדבר המקרב את התכלית יותר הוא חשוב יותר ואותו ראוי להקדים כגון לענין השראת השכינה ידוע דיסוד ועיקרו גורם הארון העדות והתורה הנתונה בה והוא הגורם הגדול לנבואה כזו וכ"כ העקרים מאמר שלישי פי"א ע"ש והנה על אופן הנ"ל ראוי להקדים הארון הקודש אמנם המכוון רק לעבודת השי"ת לעשות רצון ד' הכל שוה ואז ראוי להקדים יותר הקודם במעשה ולכך אמר לו בצלאל היית וידעת ר"ל שבשלמא לאיש שלא זכה עדיין למדרגת נבואה רוצה להקדים זה אבל מי שכבר נביא למה לו להקדים הכל שוה אצלו או יש לפרש על אופן הנ"ל עפ"י מה שביאר העקרים דמדרגת נבואה אם יבוא לאדם בלי אמצעי נביא אחר אזי צריך שתבוא ממדרגה למדרגה לפי זכותו ולפי מה שיוסף אומן