מהר"ם שיק על התורה עה

מחשבתו מהר והנה העדי שהי' על ישראל פרש"י מגמ' בשבת שם המה הכתרים של נעשה ונשמע והיינו כנ"ל והנה ישראל רצו להקל חטאם ואמרו שהם עמא פזיזא וגמרו באמת שלא הי' להם מעולם העדי העטרה וההוד של נעשה ונשמע בל משה אמר אנא חטא העם חטאה גדולה כו' שהחטא גדול כו' וזה הפי' וישמע העם הדבר הרע הזה כו' ולא שתו עדיו עליו שהסכימו שאין להם העדי הזה מעולם שהם עמא פזיזא וע"ז התאבכו ויאמר ד' כו' הנה אמת אתם עם קשה עורף ולא עמא פזיזא ועתה הורד עדיך מעליך וגו' ר"ל עתה הורד העדי [יהי' מוסר ונלקח ממך העדי לזכרון והכרת חטאך] וכיון שתכיר החטא אז אדעה מה אעשה לך כו' במה יהי' ענשך ובמאי תתכפר שע"י הכרה יהי' העונש יותר קיל:

ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו' הפי' נראה עפ"י מ"ש לעיל בפ' משפטים דהאדם יש לו ב' דברים השתדלות והבטחון בד' וע"ז משה הי' מתירא כמו שבתחלה הבטיח להם שאפי' השתדלות שהי' להם לעשות ישלח מלאך לפניהם ועתה שגרם חטאם לעכב זה ומשה נצטוה להעל אותם וע"ז נתירא משה אולי עוד יחטאו ישראל ויגרונו להם כליון שלא ישגיח ד' עליהם וכאשר הבטיח ד' לו פני ילכו ביקש שנית אם אין פניך הולכים ר"ל מה שיש לי לעשות שתעשה אתה לא תעלנו שזה כמו שאמר לו ד' קודם החטא וכאשר נתרצה ד' לזה ביקש עוד להראות לו כבודו ר"ל החסד וטובת ד' וקדושתו שעד מתי יכפר וגם לזה נתרצה ד' ונתפייס לו:

ויקהל ראו קרא ד' בשם בצלאל. אמרינן בברכות פ' הרואה אמר הקב"ה הגון לפניך בצלאל והשיב אם לפניך הגון וגו' שאין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בו והכונה אפשר שאלמלי הי' מעמידין פרנס בלי המלכה בציבור הי' חשש פן ירום לבו על עמו אבל זה שצריך להמלכתם והם הנותנין לו היקר זה עצמו מכניע אותו אמנם כל זה באדם שיש לחוש לו פן ירום לבבו אבל אם הגון ממש וצדיק גמור הוא הי' אפשר דהעמידו אפי' שלא בהמלכה וע"ז אמרו שהשיב משה אם לפניך הגון וידוע לך שאין לחוש לו לפן ירום לבבו לפנינו על כן אחת כמה וכמה אלא שאעפ"י כן אין מעמידין פרנס על הציבור אלא א"כ נמלכין בם והטעם אפשר משום שאמרו בערכין פרכס לפי הדור ואיכא מאן דאמר דור לפי פרנס ולכך נמלכין בהם:

ראו קרא ד' בשם בצלאל וגו' ודרשו חז"ל א"ל משה בצלאל היית שהשי"ת אמר משכן ואח"כ ארון ומשה היפך לו הסדר ארון ואח"כ משכן א"ל היכן אכניסו אלא אעשה משכן ואח"כ ארון וע"ז אמרו לו בצלאל היית וידעת ונראה ביאורו בעזה"י אמרו במדרש זה יתנו כל העובר על הפקודים בזה חטאו ובזה תקנתם בזה חטאו כי זה משה האיש וגו' ובזה תקנתם זה יתנו כל העובר ומביא ע"ז פסוק כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים והביאור חטא העגל הוא אות לבני מרי להראות לכל אין האדם עלול לחטוא ולראות איך עלול לטעות וליפול ברשת הדמיון ואיך דמיונו כוזב לו ומזה יראו ויקחו מוסר שלא ילכו בשרירות לבם אלא ישמעו בקול ד' ועד"ז אמרו שאין פורעניות שאין בו מפורענות של עגל כי בזה ששב שנית לכסלה ולא הי' די לו להזהר ע"י חטא העגל מתעורר ממ"נ עליו חטא העגל ואם עי"ז יהי' זהיר ויעמוד על המשמרת אז החטא עצמו הוא מתהפך לזכות שהוא סיבה ללכת בדרך טובים וע"ד שאמרו חז"ל בתשובה מאהבה הזדונות נתהפכו לזכיות מטעם שעי"ז יוסיף אומץ ויחזק בה' וזה הוא שאמר בזה חטאו ובזה עצמו יהי' תקנתם ר"ל ע"י החטא יוסיפו אומץ וזה כעין מטבע של אש ר"ל אהבה עזה רשפי' רשפי אש וצריך שיהי' אהבה זו מטבע טבוע שלא ימעדו שוב קרסולם אלא יהי' בטבע שטבעו חכמים ולא יעבור ממה שצוה לנו התורה והמצות וזה עצמו הוא אות ומופת שד' שורה בישראל כי הסליחה רק מאתו ע"ד שנא' כי לא ישא לפשעיכם שהמלאך אין בו כח לעבור רק השי"ת ובזה אפשר לכוין מה שאמרו חז"ל שאמר מרע"ה במה אשא ראשן של ישראל אמר לו הקב"ה בכי תשא והוא כנ"ל דאיך אפשר לישא ראשן מצד הבושה אשר תכסה על פניהם בכובד ראש שהיו לשמצה בקמיהם לחטוא בחטא עצום כזה והשיב לו השי"ת בכי תשא דהיינו במחצית השקל שעי"ז יראו ויקחו מוסר שהם רק מחצית השקל וזה אות שד' מחוקקנו וזה שאמר אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים שע"י שהש"ת הוא שופטנו ומלכנו אפשר שזה עצמו שישפיל זה עצמו ירים עכ"פ כנ"ל שע"י התשובה הוא אות שד' בנו ועד"ז ג"כ הפי' בפ'