מהר"ם שיק על התורה ע

ולפי פשוטו אומר שישמרו ממעמד הר סיני ויהי' תמיד לנגד עיניהם ומזה יהיו נזהרים מאלהים אחרים וכן מכח מצות שבת שהוא אות על חידוש עולם ולזה לא יקיימו להם חגים וי"ט כעמי הארץ לפום אלילים ומשמשי שמים שהם רבים ואנכי לא קבעתי אלא ג' רגלים בזמני שמחה ולא תזבחו על חמץ כו' הרמז אפשר שרמז שכל זמן שהם מלאי עון אין רצונו בזבחים ועולות וחמץ רמז ליצר הרע ראשית ביכורי אדמתך כו' הקרבן הוא נרצה בתנאי שיהי' מיועד לפי התכלית להראות שהכל מיד ראשית כל ראשית הוא ולא תבשל גדי ר"ל כפי' הרשב"ם שמזהיר כן כאן הואיל והי' שכיח רוב אכיל' ושתי' או דקאי על עצרת וכדאי' בא"ח סי' תצ"ד:

במדרש רבה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם הה"ד מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל כו' ע"ש וצריך ביאור מאי בעי' בזה והנה כבר נאמר ונישנית גודל יקר מעלת פרשת משפטים במדרשים ואם אמנם כל התור' כול' תמימה ונחמדה מזהב ומפז רב מ"מ הצורך לבני אדם בין אדם לחבירו הוא יותר בפרשה זו וכיוצא והנה חשיבות וערך כל דבר מלבד עצמות הדבר שהוא חשוב ויקר עוד יש להעריך חשיבותו מצד הצורך וכמאמר שהע"ה יקרה היא מפנינים היינו חשיבות מצד עצמו וכל חפצים לא ישוו בה היינו החשיבות מצד הצורך והחפץ והנה הפרשה זו מלמדת אותנו מדות יקרות נשגבות שישמור אדם עצמו וכל אשר לו מלהרע ולהזיק לחבירו או לממונו ולא די בזה אלא שייטיב עם חבירו וישתתף בצער חבירו ויחזיק בו כי מטה ידו ובשביעית יצא חפשי ובשעת דוחקו ימציא לו ממונו וכיוצא באלה והם מראים לנו רצון ד' ומשפטים האלה הם כמפתח לפתוח מקור המדות אשר נטע ד' בקרב בני ישראל ולילך בהם ממדרגה למדרגה וכמאמר שלמה הע"ה למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור ועי"ז יהי' כאלו האדם עצמו הוא נותן המשפטים וכאלו הם משפטיו וחוקיו כי הוא עצמו גוזר עליהם ומקיים אותם למשפטים וע"ד שפי' המדרש ריש תהלים כי בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה ופרש"י בשם המדרש בתחילה בתורת ה' ואח"כ נעשה תורתו והוא ע"ד הנ"ל שהתורה היא מפתח למקור השכל והמדע והמדות שבאדם שע"י התורה נעשה אח"כ שכלו ותבונתו ומדותיו כאלו הוא בעצמו בוחר אותם וע"ז כיון כאן במלות תשים לפניהם שיהי' המשפטים האלה להם לאות ולדוגמא להעמיד לפניהם ולעומתם יכוונו דרכם כמו הנס העומד להראות דרך לפניו ולא יעשו הטוב בעיניהם ואינו מכוון לדרכי התור' אלא הטוב לפי דרכי התורה וע"ז אפשר לכוון כונת המדרש שפי' הפסוק תשים לפניהם על כונ' הנ"ל ולכך הביא הה"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל שה' צוה דבריו ליעקב שעי"ז יהי' חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום כדי שישראל יהי' לאות ולמופת לשאר אומות ומהם יראו וכן יעשו שכשם שהשי"ת נתן וצוה על הרבה מדות טובות ומהם ילכו ויקחו ראי' על אחרים כמו כן צוה ד' לישראל ומהם יראו האומות וכן יעשו:

הנה אנכי שולח מלאך וגו' נראה שכאשר הי' משה במרום בתחילת נתינת התורה מיד אמר ה' כן מצד שהיו מעותדין לירש את ארץ כנען והיו להם חסרונות רבים מחוץ לגופם גוים רבים ועצומים מהם אשר היו צריכין להיות עוסק בכיבושם חסרון הב' מבפנים לגופו כצרכי מזונות ושמירת הבריאות ע"ז אמר לו ד' ע"ד שאמר התנא כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ ראשון הנה אנכי שולח מלאך לפניך למען יפול מצדך כו' ואליך לא יקרב כו' ויש עוד לפרש ע"ד שאמרו דבמלאך המשחית אין מבחין בין טוב לרע אלא א"כ הוא צדיק גמור ע"ז אמר להם שכל כך גדול מעלתך שאנכי אוכל לשלוח מלאך לפניך השמר מפניו ושמע בקולי כו' ר"ל שתבחין כי ממני היתה הבאת וירושת הארץ או הכונה שלא להניח הגוים להיות למס עובד כאשר צוה על זה לקמן בפ' מסעי ואח"ז אמר נגד חסרון מנימי ועבדתם ה' ובירך לחמך כו' והסירותי מחלה כו' ולא ע"י שליח אלא אני בעצמי וא"כ א"ש מדוע לא מיאן משה כאן במלאך ובסדר כי תשא מיאן בו כי בכל דבר צריך האדם לעשות השתדלות ולעשות מה שביכלתו ומה שחסר הטבע ישלים השגחת ד' לאדם מערכי לב ומד' מענה לשון וא"כ לעולם כל מעשה אנוש צריך שיהי' שותפת בין אדם להשגחת ד' אבל כאן הבטיח ד' שאם ילכו בדרכיו גם החלק שראוי לו לאדם לעשות ישלח מלאכו לעשות לפניהם והשגחתו לא ימעט בזה משא"כ בפ' כי תשא שאמר לו תחת השגחתו ישלח מלאכו וזה רע לו למשה ומיאן בו ולכך ג"כ כאן כיון שאמר