מהר"ם שיק על התורה סט

יכאב איש לאיש ולקנינו וכדי לגלות להם זה צוה להם בפה מלא אפי' דבר שלא הי' טבען נוט' אליו כדי לרמז להם כביכול שהיא רוצה טובתם ועפי"ז יתפרש הקרא בתהלים קמ"ז מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ר"ל שאין צריכין להודיע להם כי מצד שכלם ראוי שיקימו להם משפטים אשר נצרכים לישובם ולא יהי' איש את רעהו חיים בלעו ועכ"ח שחוקי ד' לא הי' לתכלית זה אלא להראות חבתם ואינו הכרח להם כמו שהוא הכרח לשאר עמי הארצות כי בדבר שהוא הכרח אין ראוי לשלם עליו שכר ולזכות ע"י לאושר הנצחיי ואמר ואל' המשפטים אשר תשים לפניהם ובמדרש כסימה הזה ר"ל כאוצר דהיינו שיהיו מתונים בדין כי הדין קש' מצד ב' דברים אחד לידע את דין ומשפט הראוי על מעשה איש ושנית לידע תחבולותיו ותוכן המעש' ההוא ודין כל מעשה ומעשה תשים לפניהם כשולחן ערוך שעם כל זה לא יהיו מבוהלים להשיב בטרם ישמעו אלא צריך שיהי' להם הדין לאוצר לחפוש אחרי מצפוניו ויהי' מתונים בדין והתחיל בכבוד אדם נברא עובד ד' כמוהו איך ראוי לעשות שלא לבזות ולהקל בצלמו בצלם אלקים ולכך בשביעי לא לחפשי ואם העבד עצמו יבזה צלמו הזה ולא רצה לצאת אז צריך לעשות לו היכר בגופו ובאזנו המיוחד לך לשמוע אל דבריך שאוזן פחות הוא ואחר כך מוסיף שאפי' לאב אין רשות על צלם בניו אלא בבת שהוא רשאי למכור לטובתה שיקחנ' האדון העשיר ועם כל זה רשות לפעמים לבזות ולאבד צלם כגון אם עשה דבר רשע שהגיד בעצמו כאילו אין לו צלם ואין לו רשות על גופו כלל וכבר בארתי במקום אחר דרך העונש של התורה הזאת אשר שם משה לנו ולבני ישראל ואחר שביאר כל הדברים מצד צלם ד' אשר על בני ישראל הוסיף שמצד זה ראוי ג"כ שיזהרו שלא יבוא תקלה על ידם או ע"י ממונם ובתחילה צוה על כבוד חבירו ועת' על ממון חבירו שהוא צורך האדם וקיומו וכאילו נוטל נפשו ולכך לפעמים אם רוצים ליטול ממונו רשאי להמית גנב הזה אם נמצא במחתרת וזה מודיע צורך האדם לממונו ולכך נכתב באמצעה ואח"ז הוסיף אפי' לא גרם היזק אלא לא שמר מהזיק חבירו פעמים חייב כדין שומרים הנאמרים ומפורשים אח"ז בא להוסיף שנית מצד צלם האדם אפי' יפת' בתולה ומשלם לה הזיקה בשת ופגם לא די בזה אלא צריך לשלם מה שנהנה מגופה יותר על מה שהזיקה ואע"ג שדין האדם גדול כל כך מכשפה אין לה דין על עצמה אלא יוקח נשמתה ממנה שבתחילת סדר משפטים פירש עונשי מיתה הראוים לו מצד בחירת עצמו שהוא לא בחר בחיים וכאשר עשה כך יעשה לו אבל כאן אמר לא תחיה שאין לה דין כלל על החיות ועל דרך זה נתן ה' חיות לבני אדם וכן הג' האחרים כולם הם דברים שמלזלים כבוד ויקר האדם וכיון שמוריד צלמו כן כך אין ראוי לקיימו בחיים ואחר שביארו דין המשפט שבין אדם לחבירו ביאר דין החסד שבין אדם לחבירו והתחיל בדין הגר שהוא יותר שכיח שיש כמה פעמים לאדם נגדו צר עין בעלותו קצת למעלה בארץ אשר לא לו וכן אינך ומצד שהדיין והנשיא הוא המעמיד המשפט והחסד בארץ ביאר כאן שלא יקילו בכבודם ומצד שהכהנים היו רוב מורי התורה כנאמר יורו משפטיך ולכך צוה ג"כ שיביאו המתנות כהונה למען יהי' להם כח לחזק בדקים ולהעמיד דין על תלו ואם אמנם שכהנים הם משונים ומקודשים יותר באכילתם מ"מ אתם ג"כ צריכין להיות אנשי קודש מדברים אחרים ועת' מצוה נגד הדיינים אשר עליהם לעשות דין צדק ולמען מהם יראו וכן יעשו הבני אדם ואפי' נגד שונאיהם ישיבו אבידתם ויותר נכון הואיל ואמר דאחרי רבים להטות אמר דדל לא יהדר בריבו לומר שלא תלך אחר רוב יחיד כמו בדיני נפשות עפ"י מאמר הכתוב אל תגזול דל כי דל הוא וקבע קובעיהם נפש דמעלה עליו הכתוב כאילו נטל נפש ועי"ז תרצה לומר שלא תלך בדיני ממונות אצל עני בתר רוב יחיד קמ"ל לזה קאמר אל תהדר בזה לחשוב ממונו כנפשו ואח"ז אמר שכן תלך בתר רוב כי תראה חמור שונאך כו' שאפי' אם רק מצד הרוב הוא שלו צריך אתה להחזירו ושוב חוזר לדיינים שלא יטו משפט כו' ושוב חוזר למשפט החסד ר"ל שבשביעית ישמוט הכל ויניח לאביונים ולכך חוזר חוכר לשבת כי הוא זכר למעשה בראשית ותכלית בריאת העולם הי' להטיב לאחרים הנפש לגוף וגוף לגוף ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כו' בשבת פ"ק יליף מכאן שביתת כלים ויש ליישב דהכונה דלא נימא דטעם מצות שבת משום דאין למעשה המתחיל בשבת קיום מצד המזלות המשמשים בו ולזה אמר דהרי אפי' שביתת כלים אסור אפי' התחיל כבר מערב שבת ולכך שם אלקים אחרים לא תזכירו כו'