מהר"ם שיק על התורה סח

תורה כראה לפי דעת חז"ל שהחילוק הי' בין לוחות הראשונות לאחרונות שהראשונות נכתבו כפי שנכתבו כאן בפ' יתרו ובודאי ככה נאמרו לישראל ביום הקהל ביום מתן תורה אבל לאחר שחטאו ישראל בעגל וטעו בדיעות אשר בדו להם כפי אשר יבואר אי"ה בפ' כי תשא ומודעות האלה הי' להם לפוקה ולמכשול ולחרפה בתוך עמי הארצות וזה הי' להם מדד שהיו נשרשים בדעות מוטעות במצרים ולא הי' נימח מהם בקל ביאר להם בלוחות שניות לאחר שנתרצה ד' להם שנית ושינה קצת שידעו כי לא חזרו שוב למדרגתו ולכך קודם החטא שהיו ראוין להיות חירות המלאך המות ומשיעבוד המלכות כאשר הי' באחרית הימים בעולם התיקון ואז יהי' יום שכולו שבת ומאי יום מיומים ואפי' כן יהי' יום שבת נתעלה בקדש ע"י שמראש הי' רק יום אחד שבת ולכך אמר זכור דבר שאינו הוה אלא עבר מימי קדם ולכך גם עתה צריכין אתם לקדשו ולכך לא הזכיר ג"כ טעם של יציאת מצרים שהוא מורה שיש להם דיעות כוזבות כשרשות כנ"ל וכן כיבוד אב ואם כל שמוסיף האדם דיעה ונכבד בעיניו צלמו צלם אלקים מוסיף ג"כ הכבוד לאבותיו וכיון שעליהם אז כאמר אני אמרתי אלקים אתם להיות בני חורין ממלאך המות ומשיעבוד מלכיות לכך כתיב למען יאריכון ימיך לבד שאין לך טובה ממנו אבל לאחר שנתחייבו למות ושיעבוד מלכיות אין די באריכת ימים וצריך למכתב למען יאריכון ימיך וגם ולמען ייטב לך:

משפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ועי' במדרש רבה מעלות המשפט וביאורו כראה בעזה"י הי"ת חפץ בישובו של עולם ולכל דבר ודבר נתן ד' חוק ומשפט מקומו ומעמדו וקיומו וככה לכל אדם דת וחוק וכשיש ישוב העולם ויגיע לכל דבר חוקו ומשפטו נעלה ממשפט דלמטה למשפט של מעלה נגד בוראנו והנה אמרו חז"ל ואלה מוסיף הראשונים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני כונתם כראה אם אמנם המשפטים הם רובם מצות שכליות או נימוסיות מ"מ מצוה עלינו לשמוע המשפטים לא מצד שהם שכליות אלא כי כך צוה בוראנו מטעם כי השומר משפט מצד השכל שכל האדם נמשך אחר תאותיו ודמיונו כוזב לו ורוב פעמים יטעה לא כן השומר משפט כאשר צוה ה' אז לא יטעה וגם ד' שומרו וצלו על יד ימינו ר"ל אפי' בדבר שהוא עומד אצלו בימין וזה שאמר מה הראשונים מסיני ר"ל כשם שסיום פ' יתרו הוא מסיני שאליו ראוי להתיחס להורות להם אתם ראיתם כי מן השמים דברתי ולא ראיתם כל תמונה כדאי' במשנ' תורה ככה זאת המשפטים הם מצות שתשמרו אותם מצד מעלות סיני כי צריך האדם שיכיר חולשתו ועד"ז אני מפרש מאמר ריב"ל על כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתו והקב"ה החי' אותם בטל שעתיד להחיות המתים והכונה נראה דהשכל הוא נשמת חיים אשר באף האדם כמפרש התרגום ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא אמנם בשעת מ"ת שנתגדלה השגתם וזכו למעלה גדולה מנבוא' וראו בעין הנבואה כי שכל האדם לואה מהשיג וכי הי' אפשר לאדם להשיג השמע עם קול אלקים חיים מדבר מתוך האש כו' וכל שנתוסף להם דברות והשגות יותר הכירו יותר חולשת האדם וזה שאמר על דיבור ודיבור שיצאה מפיו של הקב"ה יצאה נשמתן ר"ל יצאה שכלם וראו ששכלם חלוש מהביט אל אלקים והשי"ת החי' אותם מטל שעתיד להחיות את המתים היינו רוח דיעה בינה והשכל כנאמר והי' מבחוריכם לנביאים כו' ומלאה הארץ דיעה כו' מזה החי' אותם ורק זה שורש יראת השי"ת אם ישיג חולשתו ומעלות המצוה ועקב ענו' יראת ד' וזה פי' הקרא במשלי אורח חיים למעל' למשכיל למען סור משאול מטה והיינו כנ"ל שישים אל לבו שאורח חיים למעלה משכל האנושיי ועי"ז יסור משאול מטה דברים המטים לשאול:

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' ביאור פ' זו נראה לומר לאחר שנתן ד' תורה לעמו ישראל בגלוי וקירב לישראל לפני הר סיני ועי"ז נתעלה צלמם וצריך לכל איש שלא יבזה צלם חבירו אשר שכן עליו זהרי ד' והדינים והמשפטים שנצטוו ישראל לא הי' על תכלית משפטי עם ועם כדי לדעת עד אנה רשות ודין האדם על חבירו שלא יהי' האדם הפקר שאיש את רעהו חיים בלעו שהרי קודם מעשה העגל נאמר עליהם אני אמרתי אלקים אתם ובכי עליון כולכם והיו ראוים להיות חירות מיצר הרע ר"ל שמצד דעתם הנכונה וטבעם הטוב לא יתאוו לדבר רע כי פסקה זוהמתן ולא היה צריך השי"ת לתת משפטיו לישראל רק להראות חיבתם ואיך הוא מביט אל כבודם ורוצה שלא יכלים ולא