מהר"ם שיק על התורה סז

כמאכל ההכרחי אבל אין זה די להרים קרנם תפארתם לאושר הנצחיי אשר עין לא ראתה וכן לצורך לרפאות מחולי הדיעות הכוזבות המפורסמים בבני אדם בכל דור ודור ולזה אי אפשר לזכות אלא בשמיעה לקול ד' ולעשות כפי אשר יצוה ולא לרחק ולקרב כפי שכל האנושי שכמו שאין האדם יודע פרטות האושר הזה כן אי אפשר לו להשיג הדרך אשר עליו יזכה וימצא בו האושר ולזה ביאר ד' כאן לישראל אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ועי"ז ואביא אתכם אלי כבר הבאתי אתכם אלי ואתם משיגים מצות שכליות ואעפ"כ ועתה אם שמוע בקולי כו' ר"ל גם עתה אי אפשר לכם אלא לשמוע בקולי בלי להחכים ולראות לפי קיצור שכלכם אם גם בעיניכם טוב או לא זה לא תעשו ועי"ז והייתם לי סגולה כו' דהיינו כדי להיות לתפארת וליקר כי לי כל הארץ גם כשאני נותן התורה לכם לי כל הארץ ע"י מצות השכליות אבל אתם תהיו לי ממלכת כהנים וכן כיון ג"כ כמו שבארתי במקום אחר שגם נתינת התורה הי' לתכלית כל עמי הארץ ששמעו העוז והקולות כדי לידע שה' נתן עוז ותורתו לעמו ולזה אמר כי לי כל הארץ ואפשר שחז"ל כונו בזה בדרשתם שהביא רש"י כה תאמר אמירה רכה לנשים ודברים קשים כגידין לישראל [מרן ז"ל כיון לתרץ קושית העולם דהלא הדברים אשר אמר לנשים הן הן הדברים אשר דיבר אל האנשים וכמו שמסיים אלה הדברים אשר תדבר כו' ופרש"י לא פחות ולא יותר ואיך שייך לנשים רכות ולאנשים קשות] כי ידוע כי האנשים בלתי יודעים ימצאו עונג אם יורה להם איש דרך בלי שיצטרכו לשום לב על שום דבר אבל להיודעים ולחכמי ארץ זה דבר קשה להם כגידין לעשות דבר מה שאין שכלם מקיים ועל זה נצטוו כאן במתן תורה כי במצות ד' לא יעשו כן ותומת ישרים תנחם ולכך כאשר בא משה שם הדברים לפני זקני ישראל שלהם הדבר קשים כגידין וצריך לקבלתם וזה הוא החילוק שבין הערות התורה להשכליות שכולם גם הקטנים וחולשי השכל אפשר להם לקיים ככל הנאמר בתורה הזאת ולזה כאשר שמעו העם ששם משה הדברים לפני הזקנים צווחו כולם אשר דיבר ד' נעשה ומדוע אתה מביא הדברים רק לזקנים וזה הי' ניחא לי' למשה שהם השיבו בטרם שנשאלו וזה מראה האהבה השלימה לד' בחפשית לב ובנפש חפיצה וזה האהב' השיב משה לד' ויאמר ד' כו' שלא יהי' זה כקלי הדעת המשיבים בטרם שמעם וחפזון הזה לא יהי' פחיזות ופזיזות כאונאת המינים לסלק זה אמר ד' שיבוא אליו בעב הענן על אופן שישמע העם בדבר עמו ובכן יקבלו וגם שיאמינו במשה לעולם ועתה הגיד משה לד' תשובה על הדבר הראשון אשר הביא לזקנים:

אתם ראיתם אשר עשיתי וגו' ואביא אתכם אלי כו' ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה כו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כו' אלה הדברים אשר תדבר כו' יש לפרש עפ"י מה שאמרו חז"ל ישב ולא עשה עבירה מעלה עליו הכתוב כאלו עשה מצוה כנאמר אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו וזה שייך דוקא אצלינו כיון שצוה ד' שלא לעשות וכבש יצרו לשמור מצות ד' הרי שמר מצוה ועשה ובשמירת הלא תעשה ישראל חשובים מכל האומות שהיצה"ר מתגרה בהם טפי והם כובשים כמו שאמרו חז"ל שמניח האוה"ע ומתגר' בישראל אמנם ישראל נשתקעו אז בטומאה ולא הי' בהן כח להפקיע עצמם ממנה ולכך בפעם ההוא הוציאם ד' עד שעמדו על דרך השוה וזה שאמר אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה החיוב עליכם לשמור ולעשות והרי אמרו מטעם זה גדול המצוה ועושה מטעם שיצהר"ה מתגרה עם המצווה לזה אמר מעתה אם שמוע תשמעו ותהיו מצווים אז ושמרתם את בריתי ושמירה היינו ל"ת עי"ז ג"כ תהיו לי סגולה אבל באמת לאחר שסרתם מן הרע החיוב עליכם להיות עשה טוב והיינו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים היינו מ"ע ואלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ופרש"י לא פחות ולא יותר דהיינו בסור מרע יש מי שהוא בעל תאוה יותר ולפום צערא אגרא והיינו פחות ויותר אבל במעשה הטוב יתעלו ולא יפחתו:

וקדשתם היום ומחר כו' לפי דעת חז"ל נר' מצד דמדרגת התורה שבכתב הוא רוח הקודש ונבואה כפי מדרגא כל הנביאים שהם ספרי הנביאים ומדרגת האב בנבואה מדרגת משה שהוא התורה אשר שם משה לפני בני ישראל ונגד ג' המעלות יהי' ונגד זה נראה שאמרו דהוסיף משה יום אחד מדעתו ר"ל לפום מדרגתו:

השנויים שיש בין יוד גברות שנאמרו במשנה