מהר"ם שיק על התורה סד

יש כמה וכמה מעלות ומי שהוא בעל מעלה ונקר' בשם גדול או גבוה טוב ויפה הכל הוא בערך ויחוס לדבר אחר ולפעמים מי שהוא גדול כאן אפשר שהוא קטן במקום אחר אלא שלפי ערך הדברים אשר בגילו הוא גדול וכעין שאמרו באבות הוי זנב לאריות ואל תהי' ראש לשועלים אבל הקב"ה וב"ש הגדול הוא גדול וגאה בעצם מצד עצמו וזה שאמר הכל מתגאין זה על זה ורק בערך וביחוס לאחר נקרא גאה ומעלתם מצד פחיתות האחר וזה עצמו גורם הקנאה והשנאה ועד"ז אמר אם תראה עושק רש וגזל במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם אבל השי"ת הוא גא' גאה מצד עצמו וזה שאמר אשירה לה' כי גאה גאה מצד עצמו וגדולתו דילי' היא וזה שאמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' והיינו שעי"ז שגדולתו של הקב"ה היא דילי' הוא התפארת דגדולה לערך אחר אינו כבודו לו בעצם אלא שפלות אחר ושהוא אינו שפל כמו אחר וגם היא כמו כל דבר שתלויה בדבר שבטל דבר אבל גדולת וגבורת השי"ת אינו תלויה בדבר ולכך והנצח היא נצחיית וגם הוא הוד והדר שהכל נותנין לו הודי' ואומרים כן בפה מלא כי אשר גדולתו באחרים האחרים הפחותים ממנו אינם רוצים ולא ניחא להוא למימר אבל כאן כלם יודו וימליכו שמו של הקב"ה ויאהבו ועד"ז אמר ג"כ בתהלים כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע אמר שה' רם ואין זה דבר דלא ניחא לי' לאדם לראות אדרבה ושפל יראה רוצה לראות את זה וגבוה ממרחק יידע ר"ל אבל דבר שהוא רק גבוה בערך יחוס לדבר אחר זה נודע ע"י המרחק שהקטן רוצה להרחיק זה ממנו ואינו רוצה לראות את זה שהוא גנאי לו ופחיתות וע"ז מסיים שם בדברי הימים כי כל בשמים בארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש ר"ל שהתנשאות הקב"ה הוא לכל לראש אפי' הכל הם ראשים הקב"ה הוא מנושא והנה כבר היו בדורות הראשונים ב' כתות מהם שהכירו חסרון העולם הזה שכל תענוגיו הבל ואינם מתקיימים ואחריתם רמה ותולעה ושהם מבטלים מעבודת ה' ומהכיר אמת על אמתו וגם חברת בני האדם אם שהוא מיועדת לטובה מ"מ היא מסוכנת ויש לה הרבה צדדים לרעה לכך ברחו ממקום הישוב ומכל תענוגי העולם ככתות הנזירים ופרושים שהיו דבית שני אמנם הי' כת שני' אשר אדרבה נתפתי ממתיקות וערבות העוה"ז ורק הם שמו להיות להם לנס ועל פיהם יהלכו וגנות אלו ב' הכתות מבוארים משכל שהאדם בשכלו יראה גנות כת הראשונה שיפליג האדם ויפרוש עצמו מכל תענוגי העוה"ז ויתאכזר על גופו ועי"ז יפליג ג"כ מחברת בני האדם לא זה הדרך ולא זה רצון השי"ת בבריאה שהרי אדם מדיני בטבעו שהרי ברא ה' את האדם על אופן זה שיהי' צריך לבני אדם ויהי' התקיימותו דווקא ע"י בני אדם ובמדרש אמרו במעשה דהלל שאמרו לו תלמידיו היכן את אזיל אמר לגמול חסד עם הדא עלובתא וכו' והיינו ע"ד הנ"ל וחז"ל אמרו דנזיר נקרא חוטא על שציער עצמו מן היין אמכם באמת אין לחלוק ע"ז שבודאי ארבי עוה"ז הם המונעים הגדולים ומ"מ ה' עשה גם שניהם וביקש התאחדות גוף ונפש כאיש ואשתו וע"י שניהם יבנה את בית האדם וגם כת השני המתפתים מיצרם מבואר משכל כי איך ירום נקלה בנכבד השכל הוא עליון וחלק אלקי וגם באדם הכל בא ממנו וזה יתרונו ואם אדם ביקר הזה בל ילין מה יתרונו מן הבהמה אדרבה הכל מתפרנסים שלא בצער ואיך כל שת ה' תחת רגליו ועשאו כמלך בכל העולם ותחת שלש רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ואם הגוף שנברא להיות עבד לנפש אם ימלוך גם הארץ מתחת רגזה ותגביה משאול תחתית לבוא למעלה לאמור אני אמלוך ואעלה למעלה ועד"ז אפשר שג"כ ע"י נס קריעת ים סוף ופרעה ורכבו טבעו בים סוף הורה לנו ה' כי אין ראוי לשנות הסדר ופרעה שהי' מתגאה על ישראל והי' בבחינה זו כעבד המולך על בני ישראל שהיו חשובים ושהם לו כנפשו והואיל וישראל חטאו והגביהו גופם שהוא עבד על הנשמה שהיא מולכת לכך ג"כ עבדים משלו בהם אבל בקי"ס בשעת גאולה הגביה ה' את הגבוה והוריד השפל והראה לכל אחד מקומו ואפשר שזה פי' אשירה לה' כי גאה גאה ר"ל שהגביה הדבר שהוא באמת גאה ורם אבל הסוס ורוכבו העושה רק מעשה סוס רמה בים:

יתרו וישמע יתרו פרש"י מה שמועה שמע ובא שמע קי"ס ומלחמת עמלק יש לפרש שראה חולשות האדם ואיך במעט רגע גז חיש מה שראה את מעשה ה' וגבורותיו ובקרב ימים הכל נשכח וזה מלמדנו דבקי"ס נמוגו כל יושבי ארץ וגו' ולא