מהר"ם שיק על התורה סג

ומגלגלין זכות ע"י זכאי ומסתמא כיון שבחר ה' בנביא כזה לא הי' מצד חוסר ופחיתות ישראל אלא אדרבה מצד המעלה ועי"ז אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' כי גאה גאה:

במדרש יש ויאמינו בה' ובמשה עבדו אם במשה האמינו בה' לא כ"ש א"כ למה נאמר במשה אלא ללמד שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהשם יתברך ולשון המדרש תמי' דלפי לשון הקושיא אדרבה הי' הקושיא דלמה כאמר בה' והמקשן מסיק הקושיא ולמה נאמר במשה וגם התירוץ צריך ביאור ונראה בעזהשי"ת ביאורו דלכאורה גוף הקרא קשה הלא יש חילוק בין אמונה וידיעה אמונה שייך בדבר שלא ראה וידע רק מאמין על טוב ויושר עפ"י המופת והראי' וכאן נאמר וירא ישראל את היד הגדולה וכו' וגם במשה לא שייך אמונה שהרי עין בעין ראו שכאשר אמר כן הי' אמנם יש לומר דכבר נאמר דיש לצדיק כח לשנות טבעי הדברים אפי' בלי תפלה ותחנונים שידו מושלת בכל ותגזר אומר ויקם לך וכעין שאמר יהושע שמש בגבעון דום וכאן בנס הים יש להסתפק על איזה דרך נבקע הים אם מכח גזירת משה רבינו ע"ה או שהקב"ה השלים רצינו וקיבל תפילתו וע"ז אפשר לומר דנקט הקרא דישראל האמינו שהוא באופן השני שהקב"ה שמע תפילתו ועשה רצונו וא"כ הוצרך לומר בה' ומשה אלא דקשה ע"ז אכתי לא הי' לו לומר שהאמינו במשה עבדו שהרי זה ראו דממ"נ אי הי' בגזירתו הרי מוכח שמשה עבדו ואי בתפילתו הרי משה עבדו ואכתי אצל משה הוי ראי' וידיעה ולכך פירשו חז"ל באופן אחר שהנס ההוא הי' אפשר שהי' רק מתורת חסד ה' ואהבתו לישראל וממילא נטבעו המצרים או עיקרו הי' מצד מידת הדין המצריים מידה כנגד מיד' אלא שממילא ניצולו ישראל וזה הי' ספק ישראל ואם הי' מצד מידת הדין נתיראו גם ישראל אמנם שוב הסכימו ישראל שעכ"ח הי' במידת החסד שאם הי' עיקרו בדין לענוש המצריים הא קיי"ל וכן גוזר השכל דמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב ואיך אפשר שמשה רבינו שהי' טוב עין טוב ומטיב במידת חסד יהי' הגרם שיטבעו המצרים לענשם ועכ"ח הי' במידת החסד ומצד חסדי ה' וא"כ ע"י אמונה בצדקת משה האמינו שהי' בצדקת וחסד ה' וזה שאמר מעיקרא יראו שחששו אולי הוא בדין ואח"כ גזרו והאמינו שבת' הוא הכל בחסד והא כאי' שמשה עבדו שנעשה על ידו וע"ז מסיים שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין בהשם יתברך שע"י הרועה יבואו להכיר את ה' לקבל דבריו לימודיו ומוסריו כשם שאנו רואין כאן במשה רבינו כך אם מאמינים בצדיק אחר בקדושתו וחסידתו עי"ז יקבלו דבריו וילכו בדרכי ה' וכל העומד לעשות כאלו נעשה:

ה' ימלוך לעולם ועד ובמדרש יש ולמה כי בא סוס פרעה וגו' ואמרתי לפרש השי"ת משגיח בעולמו אבל על ישראל משגיח בלי אמצעי כי חלק ה' עמו וגו' וה' בדד ינחנו וגו' וזה ענין מלכות לעולם ועד על כל דבר ודבר בכל עת וזה שאמר כי לה' המלוכה על הכל בלי אמצעי ומושל בגוים היא ע"י א וצעי וענין יציאת מצרים הי' בלי אמצעי דהוא דבר שצריך שיופרד בין אחד לחבירו וכיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טוב לרע וכך כל דבר שנעשה ע"י מזל או מלאך כשנשלח לעשות דבר כלליי אינו מבחין דזה לענוש וזה להציל הוא ב' שליחות וגם אין יוכל להבחין כל כך הרגע ודבר שצריך לעשות ברגע מיוחדת ה' עושה בעצמו דדבר גדול התלוי' ברע אין הקב"ה מוסר ביד המלאך וכ"ש קריעת י"ס שהיו ישראל ומצרים בים ומיד ברגע שבאו המצריים לים הי' ראוי שישוב ואז לא היו בני ישראל ניצולים ולכך הי' נעשה ע"י ה' בלי אמצעי והי' ברגע זו יבשה וברגע זו ים ואיתא במדרשים שכל שנעשה עפ"י ה' בלי אמצעי הוא עולמית כנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים ולכך אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד לעולם ולא יהי' הפסק ומנ"ל שהי' ע"י השי"ת ע"ז אמר ולמ' והשיב כי בא סוס פרעה וגו' ובני ישראל הלכו ביבשה והי' הוצרך להעשות ע"י ה' ועי"ז ניכר שה' ימלוך לעולם ועד והנה בהשגחה פרטיית שהכל. מידי ה' הוא נחמה על כל תקלה וכל מחלה כי מאתו לא תצא רעה וזה שאמר אני ה' ר"ל זה שאני ה' ומהוה הכל הוא רופאך היא תנחמך ותעמיד אותך על רגליך:

במדרש רבה אשירה לה' כי גאה גאה הה"ד עדה נא גאון וגובה הכל מתגאין זה על זה חשך מתגאה על התהום שהוא למעלה ממנו וגו' והרוח מתגסה על המים וגו' וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה והם קבועים תחת המרכבה של הקב"ה שנאמר ודמות פניהם פני אדם וגו' ועל זה נאמר כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם תו' פי גאה גאה וגו' יש לפרש המדרש בכל דבר שבעול'