מהר"ם שיק על התורה סב

ואהבה יתירה שנקרא ודומה לאש יהי' כל השירות והתשבחות וכך הנהיגו לנו חז"ל ואבות אבותינו שלא נאכל בלילה הזה אלא באמצע הלל חציו לפניו וחציו לאחרים שיהי' האכילה מוקף ומסובב מכל הצדדין באהבת ה' ואז עי"ז מחבר גם כל הברואי עוה"ז שאוכל מהם ונכללו בו דומם צומח וחי ועם כולם יבוא להלל לה' בחצי הלל השני וכמו שאמר ומסיים הלל יהללוך ה' כל מעשיך וגו' שכולל כל חלקי הברואים שכולם נתעלו ע"י עלוי ישראל ונעשו הכל יחד יחוד אחד והיינו דמסיים באחד באחד מי יודע ויודע לשון חיבור וקישור כמו וידע את חוה וגו' והיינו דהשיב אני יודע וגו' ישראל צריכין לחבר זה וה' יקרבנו לעבודתו וישלח לנו גואל צדק וגו' וה' הבטיח ע"י ישעי' ולא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי ילך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל אם שמחת הגאולה על עניני הגוף הוא רק לעצמו משמח ואינו רואה על עניני חבירו כאדם שיוצא בלי בחינה אלא בחפזון או כאדם שהולך במרוצה ובמנוסה שאינו יכול להשגיח על רבינו אבל אם שמחתו על שנתקדש עי"ז שמו של הקב"ה ושבאו עי"ז צדיקים לעולם ושיתרבה כבוד שמים אז הוא רואה ומשגיח על כלל ישראל וכולם מאוספים עמו ואז ראוי יקר וגדולה וישראל שזה הי' תכלית היעוד של ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ובזה אני מפרש מה שאמרו חז"ל בברכות שאעפ"י שישראל לא רצו ליקח ממצרים כלי כסף ויראו שעי"ז ירדפו אחריהם אמר הקב"ה דבר נא שלא יאמר אותו צדיק ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם לשון קיים מצינו בלשון הש"ס ותרגום לשון הבטחה וזה שאמר שאברהם יאמר שעבדום הבטיח הקב"ה וקיים זאת לצורכם שראה השי"ת שיש צורך לישראל בזה אע"ג שלא הי' בזה כבוד שמים אדרבה הי' חילול ה' שבני ישראל שהאמינו בה' יהיו מעונים ואפ"ה קיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים לא הבטיח בהם עבורם אלא שיהי' עי"ז כבוד שמים וא"כ אין ישראל יכולין למחול ע"ז ואז לא השכילו ישראל זאת אבל לעתיד נתיעד לנו לא בחפזון תצאו שלא יהי' בחינה אחד על חבירו ולא במנוסה תלכו שלא יהי' אפשר לאחד לראות אחד על חבירו אלא ילך לפניכם ה' היינו שעיקר תכליתם ושמחתם יהי' בכבוד שמים ושמחת עולם על ראשם ועי"ז יהי' מאסיפכם אלקי ישראל שיהי' כלם מאוספים ועבור כולם ישמחו ויה"ר שיהי' כן בב"א:

בשלח וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עברו וגו' ונראה בעה"י עיקר ושורש תורתינו היא האמונה כי עיקר עבודת ה' היא המסירת הנפש ואפי' מסר כל חיותו ובניו ומאודו לא מסר נפשו לה' כי כל אלו הם רק עניני העוה"ז הכלה והולך והבל הבלים ולא מסר עבור ה' כי אם ענינים הפחותים וא"כ איך אפשר לקיים מצות ואהבת את ה' בכל נפשך וגו' אין זה כי אם באמונה ששם נפשו מנגד ואינו עושה כפי שכלו אלא כאשר צוני ה' אלקי וכאילו מבטל ומוסר מה שמחייב השכל נגד רצון בוראו בה' זה הוא המסירת הנפש באמת שהשכל בא מכח הנפש והנשמה ובזה אמרתי לפרש את הקרא וארשתיך לי באמונה וידעת את ה' דהנה מה שאמרנו שצריכין לבטל דעתו היינו נגד הבורא ב"ה אבל נגד בני אדם אפי' אם רואה מת"ח אפי' מרבו דבר שהוא נגד שכלו ודעתו אסור לו לעשות וכן ראיתי כתוב וזה שאמר וארשתיך לי באמונה מה שנוגע לי תעשה באמונה וידעת את ה' שלמדו חז"ל מאת ה' לרבות ת"ח בזה צריך שתדע אתה בעצמך והנה הניסים והנפלאות שהרבה ה' את מופתיו הוא אפשר מב' בחינות אחד מצד גריעות ופחיתות מעמד ישראל אז כשראה ה' כי ערפם קשה וטבעם עבה ומצחם נחושה וצריך מעשים רבים כדי שיכנס בם ויפעל פעולתו אמנם יש לומר מצד אהבת ישראל שרצה הקב"ה להראות חיבתם הרבה אותותיו אותות או בשביל דורות העתידין כדי שיהי' חיזוק לא ימוט לעולם וגם זה שבח לישראל שעשה שהם יהי' סיבה לחוזק אמונה לכל הדורות ועתה בנס הים ראו ישראל את הדבר הגדול ההוא וניסים הרבה וסברו שהטעם משום קשה עורף ישראל ושצריך הרבה מעשים כדרך גוף כבד וחולה שצריך למעשים ולפעולות רבות ויש לחוש שמא יחזרו לקלקולם דכשם שגוף החולה קשה לחזור לבריאות כך הוא עלול לחזור לחליו אמנם יש לנו לבטוח כיון שה' עשה כל זה בוודאי יהי' תשועה עולמית ולולי כן לא הי' הקב"ה פוטר לישראל בניסים כולי האי ע"י הקב"ה וע"י משה עבדו ועכ"ח תהי' תשועת עולמים והיינו דקאמר וירא ישראל את היד הגדולה דהיינו מופתים הרבים והאמינו שבודאי לא ימוש מצד ה' ומשה עבדו ששלח