מהר"ם שיק על התורה סא

הי' צורך מצד פחיתות וטומאת ישראל שלא היה אפשרי לישראל לצאת מידי הטומאה לולי זאת ולכך אמר לעתיד נתתיך ד' לראש ולא לזנב שלא יהי' זה מצד פחיתות ולכך מסיים והיית רק למעלה שתהי' מצד מעלתך וממילא אז יהי' דבר המתקיים ולא תהי' למטה אמנם עוד יש מעלה ג' בהגבהת נפש הישראלי כמו שכתבתי למעלה וכמו שכ' העקרים כל דבר שהי' פעם אחד דבק בדבר אפי' אם ינטל ממנו מ"מ נשאר איכות הדבר ההוא בו שמקבל בקל שנית את הדבר ההוא כמו אוד המוצל מאש ונכבה יקבל בקל את האש שנית ה'נע"י שהשפיע ד' על ישראל בפעם אחד ביום צאתם את האור והשכל וקדושה הגדולה עי"ז אע"ג שנוטל מהם הם מוכנים בקל לקדושה והיינו שקאמר במדרש הנ"ל השי"ת עשה ב' דברים אחד שמגיד מראשית אחרית דהיינו הגדה בלא פעולה בפועל דמיון ומקדם את אשר לא נעשה שלא נעשה אלא פועל דמיון דגמר הדבר נקרא עשייתו תה עצמו יאמר שזה הפועל דמיון אומר עצתי יקום שלא ישתנה וע"ז אמר כל השומע זאת יאמר יש פלינקרא למעלה שיהי' שמך שם קיום והרי אין שינוי למעלה וע"ז מסיים וכל חפצי אעשה שהקב"ה רוצה לצדק את בריותיו וע"י זה כבר קנו איכות לאותו דבר וקל יותר לקבל וממילא הכנה הזו מקיים הדבר וכן אמר הקב"ה במתן תורה אתם ראיתם ואשא אתכם על כנפי נשרים וזה דבר שאין לו קיום ולכך נקט כנפי נשרים שנושר ממנו רק התכלית ועתה אם שמוע תשמעו בקולי שתהי' לכם בקלות יותר והייתם לי סגולה כו' וגם הוא הבטחה וקיום לכם שפועל דמיון אין חזרה ויהי' לכם לאות ממלכת כהנים שתהיו לעתיד ממלכת כהנים כו' ולכך אמר בקרא זכור את היום הזה אשר יצאתם בו וע"ז אמר ולמה כי בחוזק יד היינו בגודל כח הנבואה והארה כעין דמצינו יד על הנבואה ולכך לא תאכלו אפי' משהו חמץ ולא יאכל אפי' כל שהו כמו שלמד הרמב"ם דחצי שיעור אסור מלא יאכל דמצד מדרגה הגדולה ההיא וסביביו נשערה מאד וע"ז אמר במדרש כשם דבשבת כתיב זכור שג"כ פעולת שבת קאי על כל ימי החול ושבת משפיע לפניו ולאחריו ככה זכור את היום ההוא אשר יצאתם שגם המדרגה ההיא תפעול על כל הימים הבאים כמו שכתבתי למעלה וזה אחד מחסדים הגדולים שהגביה הקב"ה את ישראל מבירא עמיקתא ע"י שהאיר להם וראו את כבוד ה' וגדלו והיינו דקאמר מצה זו שאנו אוכלים על שום מה אפי' בגלות על שם שלא הספיק בציקם להחמיץ עד שנגלה עליהם הקב"ה וגאלם דהיינו שע"י גלוי שכינה נסתלק מהם שאור היצה"ר והטומאה ונעשו כולו מצה וכאילו נוטל מהם הבחירה והיינו שלא הספיק בציקם להחמיץ ולזאת צריכין אנו בכל שנה ושנה כשיבוא הלילה ויום הזה להתקדש עצמנו בקדושה יתירה וכמו שכ' הספרים שאפי' חומרא שאין אנו עושין בשאר ימות השנה ראוי לנו לעשות בלילה הזאת שבכל שנה נפתחים אורות והשפעות הגדולות שכבר קיבלה הלילה הזאת הכנה והאיכות ההוא כנאמר ליל שמורים הוא לד' וראוי להכין עצמם לקדושה יתירה ולעשות המצות שהם נוהגין אז רק לצורך קדושה לקיים מצות בוראינו ביתר שאת ולא לשום פני' או שכר ואז יתרבה באדם תשוקה ואהבה תוקד בקרבו לקרב עצמו לעבודת השי"ת ואני אמרתי בדרך רמז במצות אכילת פסח אל תאכל ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש ובמדרש אמרו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו אתה אמרת יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם והשענו תחת העץ חייך שאני עתיד לצות לבניך אל תאכלו ממנו נא כו' ונראה הרמז לשון נא בלשון הקודש מצינו גם בלשון עתה כמו הנה נא ידעתי לפרש"י וכל עניני העוה"ז הם רק לפי שעה וכדתנן אם לא עכשיו אימתי והתורה התירה לנו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה שישכיל שגם עניני עבודה יועילו לו לצורכי עוה"ז ותאותו עי"ז ישבר היצה"ר ואז ממילא יפתחו לו שערי בינת השכל והנשמה הקדושה ויצר טוב ויבוא לעשות לשמה ועד"ז פתח אברהם פתח לעוברים ושבים ויטע אשל בבאר שבע התורה נקראת באר שבע דזיין ספרים ושבע חכמות כולם כלולים בתורה ושם נטע אשל לתענוג וליהנות מהם הבריות ומשם יקרא בשם ה' עולם והיינו דקאמר יוקח נא מעט מים התורה והחכמה נקרא מים ואמר שיקחו מעט לצורך נא לצורך עתה ועי"ז רחצו רגליכם כו' אבל לנו לבני ישראל בלילה הזה צוה ד' אל תאכלו ממנו נא לצורך עניני עוה"ז לשם אכילה גסה וגם לא בשל מבושל במים במי התורה להרכיב עניני התורה עמו לעשות שלא לשמה כדי לבשל עי"ז עניני התורה שיבוא לידי לשמה שהוא הבישול והגמר גם זה אינו ראוי ללילה הזה כי אם צלי אש שיהי' כל העבודה לשמה ולשון צלי מרמז על תפילה והלל שנקרא צלותא ובשמחה