מהר"ם שיק על התורה ס

כשבא הזמן הגאולה הי' הרעה מתמעט והולך אבל באמת לא היו ראוים אלא למען ה' ולמען בריתי לכך לא הפחית השיעבוד אדרבה נתרבה להראות שאינם כדאים אלא בשביל שאני ה' ומצד אבותינו:

הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים קשה הא כבר הבטיח לו השי"ת אני אהי' עם פיך והורתיך את אשר תדבר ונראה דודאי משה רבינו ע"ה הבין ע"י הבטחת השי"ת שבאותו רגע שיצטרך לדבר יעשה לו הקב"ה נס שידבר בטוב אולם כבר אמרו חז"ל אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז שיראים שלא יגרום החטא וכן מצינו במשה עצמו גבי עוג כו' ובפרט אם אנו רואים שיש חטא בודאי אין הבטחה ולכך דאג וירא משה רבינו שמתחלה שמעו לקולו כמו שנאמר ויאמן העם ושוב לא שמעו לקולו כמו שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח כו' וזה הקשה לו כיון דהכל בשביל ישראל ולא שמעו לי ולא יאמינו בי איך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים בעצם ולדבר בטוב עם פרעה אין יכול להיות רק על דרך הנס ואולי יגרום החטא ואיך אוכל להסכין טובות רבים. בא ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחוזק יד הוציא ד' אתכם מזה ולא יאכל חמץ כו' ובמדרש אמרו הזהר לישראל כשם שבראתי את עולמי ואמרתי להם לישראל זכור את יום השבת זכר למעשה בראשית כך היו זוכרים הניסים שעשיתי לכם במצרים וזכרו את היום שיצאתם שנאמר זכור היום אשר יצאתם ממצרים ולמה כי בחוזק יד הוציאך ה' כו' וצריך ביאור ובעזה"י נראה עיקר יציאת מצרים שצוה הקב"ה לזכור בכמה מקומות ובכל יום למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך הזכירה זו ראוי שתעורר כמה מעלות ומידות טובות כמו שהארכנו בזה במקום אחר שזה מעורר בנו מדת הבטחון ומדת ענוה ואהבת שלום ואיש רעהו יעזורו ויחבר איש באחיו והוא מקור מציאתנו וקנינינו דכל מה שקנה עבד קנה רבו ואין ביכולת עבדים לחבר איש עם אחיו כי אינם ברשות עצמם כמובן וכנאמר הנה עם יצא ממצרים מאז נהיינו לעם מסודר אמנם מעלה גדולה מזו שע"י יציאת מצרים היינו עם קדשו כנאמר בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו ובאותו יום שנגאלו מבואר בספרים נתעלו ישראל במדרגה עליונה שהשפיע הקב"ה עליהם דאלמלא כך לא הי' יכולין לצאת מידי הטומאה שנשתקעו בה רק ע"י שהאירו עליהם אורות הקדושות ואור גדול ושפע רב מהם נתעוורו ומתו וברחו מהם עניני הטומאה והיינו דקאמר בצאת ישראל מעם לועז היתה לקדשו ורק על ידי זה הי' היציאה אפשר וכך מבורר נמי בתורה בפ' יתרו אתם ראיתם אשר עשיתי לכם במצרים לעינים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי כו' והנה מדרגה הזאת העליונה מלבד שהועילה להם לצאת מידי הטומאות האוחזים בהם אע"ג שלא נתקיימו בישראל כי כל דבר שבא פתאום ואין הגוף והנשמה מוכנת לזה ואין לקדושה והאור ההיא מקום לאחוז בה אי אפשר שתתקיים ויעמוד זמן מה אפ"ה הי' התועלת בכפלים אחד שניצלו מן הטומאות וגונדא דלהו והב' שעי"ז קבלו קצת ניצוצי קדושה שיקל להם אחר זה לבוא לדרך הטוב ונקדים לפרש דברי המדרש רבה פ"ט שמות רבה על קרא כי ידבר אליכם פרעה ר' פנחס הכהן בר חמא פתח מגיד מראשית אחרית מקדם אשר לא נעשה אומר עצתי תיקום וכל חפצי אעשה הקב"ה מגיד מראשית אחרית כו' ארפה"כ כל הקורא הפסוק הזה סבור שמא פלינקרא יש למעלה שהוא אומר עצתי תיקום מהו וכל חפצי אעשה שהוא חפץ להצדיק בריותיו שנאמר ד' חפץ כו' ונראה שהמדרש כיוון עוד כונה מלבד מה שהקב"ה מגלה ע"י עבדיו הנביאים מראשית מאי שיהי' בסופו השי"ת עושה דברים בפועל לפעולת הדמיון ללמד לאדם ממנו מה שיהי' בסופו ומעשה ופעולת הדמיון הוא מחזק הדבר כמו שהאריך הרמב"ן בחומש בפ' לך שלכך עשה הקב"ה מעשה אבות סימן לבנים שיהי' לפעולת הדמיון שאז הדבר בטוח שלא יתבטל היעוד ההוא בשום אופן עיי"ש שהביא כמה ראיות לזה וכן נראה שלזה הגביה הקב"ה ישראל על כנפי נשרים במדרגה העליונה אע"ג שלא יעמדו במדרגה ההיא כדי שתהי' לישראל פועל דמיון איך יגדלו ויגבה ישראל שאפי' ביחיד נאמר ונשנה בפ"ו דאבות שכל העוסק בתורה לשמה כו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים ולעתיד נאמר בישעי' על המלך המשיח ירום ונישא וגבה מאד ועד"ז אמר בפ' כי תבוא ונתתיך ד' לראש ולא לזנב ר"ל הואיל וגדולה הראשונה