מהר"ם שיק על התורה נט

כי אני ה' מ"מ הדבר קשה שכל המכות לא היו אלא לצורך ישראל שיתחזק אמונה שלהם ואע"ג דיציאת מצרים שורש קבלת התורה שמשום הכי אנו מחוייבים לשעבד גופינו לקבל עלינו עול תורה כנאמר כי עבדי הם וגו' ואם היפך לב פרעה ועבדיו עדיין לא היו ישראל מכירין שמיד ה' הית' זאת ושיסתעבדו עבור זה לתורה ולכך הוכרח להיות ההוצאה על אופן ההוא ולפי"ז כל הניסים ההם היו לצורך קבלת התורה והטבע משועבד לתורה ואפ"ה ידענו כי דרכי ה' חסד ואם הי' אפשר והדין נותן שהיו ישראל יכולין להיות בן חורין בלי מפלת והכאות מצרים לא הי' נעשה למצרים כעין זה שלא בדרך חסדי ה' אמנם מצד ב' טעמים הי' צריך אחד שהיו ראוי לעונשים ההם שהרבו לפשוע ועכ"ח צריך לענשם וטעם ב' שכבר נתן הקב"ה בחירה לאדם והוא חשיבות אדם ותכלית כל הבריאה ולולי הבחיר' לא הי' בריאה שמבלעדה אין זכות ואם לא בריתי יומם ולילה שחוקת שמים וארץ לא שמתי וכיון שהבחירה חשובה כולי האי אין הקב"ה נוטל הבחירה מאדם אלא לצורך גדול והוא נס היותר גדול והשדוד בחלק החשוב בהבחירה לא עדיף משאר שידוד ולכך הביא הקב"ה עליהם בשידוד שאר עניני הטבע מכות ונפלאות אמנם לפי"ז קשה איך יעד ה' לעתיד אלי' הנביא שישיב לב אבות על בנים היינו שיתרבו ידיעות הבנים שבזה לאבות מעלה ולב בנים על אבותם היינו לב טהור ולב המוכן לקבלה לכותב על נייר חלוק שבזה לבנים מעלה וה' יהפך לבבם ונראה בישראל אין זה שידוד שלב כל ישראל קבלו התורה ועמדו נפשותיהם על הר סיני ופסקו הזוהמא ורוצים הם כלם לעבוד ה' אלא שיצה"ר מעכב ומונע בתחבלותיו והלב אינו חפשי מיצר ואז ע"י אלי' הנביא יסלק ה' המונעים וממילא ישובו הלבבות למה שהיו קודם החטא ולכך קרא לה השבה וזה אפשר והבחירה אדרבה נתחזקה אז וזה אפשר כוונת המדרש הנ"ל שמשה רבינו ביקש זאת שסבר שכל שליחותו לצורך המכות לענוש המצריים ובזה לא ניחא לי' שמגלגלין זכות ע"י זכאי וגו' ואי משום הצלת ישראל ביקש שלח נא ביד אלי' שאתה עתיד לשלוח להשיב לב אבות על בנים כך גם אתה תשיב לב פרעה ולב ישראל לטובה ויהי' הכל טוב ובדרך חסד וע"ז השיב לו הקב"ה לאלי' אני עתיד לשולח לישראל שקבלו התורה ורוצים בטוב ורק המונע גורם ולזה הוא ישוב אבל עתה אי אפשר בזה שאין הקב"ה נוטל הבחירה שהוא החשוב מהבריאה ולכך אותך אני שולח לפרעה שישלח ישראל בעל כרחו וכדי לגאול לישראל וגם למצריים לא יהי' רעה החלטיית שע"י זה יכירו את גבורת ה' אלא הואיל ושאר מצריים טבעו ולא נשאר לפי המדרש אלא פרעה שהוא הכיר אז ה' וממנו הי' מלך ננוה ולכך נקט המדרש פרעה ודייק אותך אין אני שולח אלא לפרעה כדי שיכיר וידע:

ויפגשהו ה' וגו' כי חתן דמים אתה לי ותקח ציפורה וגו' אז אמרה חתן דמים למולות והדקדוקים מבוארים ונראה דחז"ל אמרו בנדרים מכאן גדולה מילה שלא נתלה למשה רבינו מלא שעה ולכאורה יש לעיין מנ"ל לגמרא לדייק זה דהרי חשיבות המצוה היא מצד ב' פנים אחד מצד המצוה בעצמה והשנית מצד העושה דחשיבות המצוה הרי מילה ופסח הם ב' דברים שלא נמצא כמוהם שנתחייב כרת על העשה אמנם יש חשיבות שני מצד העושה דוודאי אינו דומה אם עושה קטן או מי שאינו יודע לעושה אדם גדול היודע טעמי ורמזי המצוה ועושה בשמחה ובדחילו ורחימו בוודאי עי"ז נתעלה מעשה המצוה וע"ז אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרה שהכל לפי העושה וא"כ מי לנו גדול ממשה בוודאי אם משה רבינו עשה מצות מילה בוודאי עשה אותו בכל אופן היותר טוב וע"י שנתרשל נתבטל זה ולכך נענש ומנ"ל דגדולה מילה מצד עצמה ונראה דשפיר דייק דאי סק"ד דרק מצד מעלות העושה נענש א"כ מה הועיל מה שכרתה ציפורה את ערלת בנה ואיך תיקן זה את החסרון של משה ועכ"ח שמצד המצוה עצמה נפגע בו יד ה' ושפיר הוכיחו גדולה מילה וזה כוונת הקרא מעיקרא היתה מסופקת כשהרגישה דמצד מצות מילה בא לכלל סכנה זו סברה מצד מעלות העוש' ולכך אמרה חתן דמים אתה לי אבל כשכרתה ערלת בנה וירף ממנו והועיל זה עכ"ח המצוה מצד עצמה גרמה אז אמרה חתן דמים למולות דרק מצד המילה בא וא"ש:

וארא וידבר אלקים אל משה אני ה' וגו' יש לפרש דהיינו התשובה על מה שהתרעם משה למה הרעותה דודאי אם הי' ישראל כדאים לגאול