מהר"ם שיק על התורה נז

פרשת שמות אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא כו' ובמדרש אמרו אל תקרב הלום אין הלום אלא לכהונה ומלכות עיי"ש ונראה בעזהשי"ת לפרש, תכלית הנבואה מצינו על ב' אופנים או להשלים לאותו נביא שזכה במעשיו לכך שד' יגלה עצמו לו וכדרך שנתגלה ד' לאברהם בעמדו על החקירה וכי אפשר לבירה בלא בעלים הציץ עליו בעל הבירה אנכי בעל הבירה וכן כל מה שנתגלה לאבותינו הי' לטובתם ולהשלימם אבל התכלית הב' של הנבואה להונות בני אדם להשלימם ולייעד להם מה שהי' ומה שיהי' ועל שם זה נקרא נביא לפרש"י לשון דיבור וכמו שפי' כי לנביא היום יקרא לפנים רואה שאם הוא להשלים לעצמו ראוי לו שם רואה אבל אם עיקרו צרכו ולהוכיח ולדבר להשלים אחרים שם הראוי לו הוא לעולם על עיקר הדבר והוא לדבר לאחרים ולכך ראוי לו שם נביא ויש חילוק אם הנביא לצורך עצמו אז צריך להיות מוכן בכל האופנים וצריך להכין עצמו לנבואה ולטהר ולהזדכך עד שיתגלה ד' עליו אבל לנביא שיגלה ד' עליו לצורך אחרים אפשר אפי' אם אינו מוכן ועוד יש נ"מ אם הוא לצורך עצמו אז הוא לפי בחינתו ועולה ויורד לפי מדרגתו אז אבל אם בא לצורך אחרים וכלל ישראל אז הוא במדרגה גדולה ובלי הפסק והנה משה רבינו עתה לא הי' מוכן לנבואה ולא הכין עצמו וגם קרא לו השי"ת משה משה בלי פסיק ואמרו במדרש אברהם אברהם יש פסיק אבל משה משה בלי פסיק והיינו כנ"ל שאי אפשר לו לפסוק ועד"ז כיוון במדרש והשיב משה הנני ואמרו במדרש דהנני לכהונה ולמלכות והכונה עפ"י הנ"ל שמשה סבר שהקול בא אותו להשלים או לענין עבודה שנקרא כהונה שכל המעשיי או להשלים אותו בידיעה ושכל העיוני והיינו מלוכה ועצה והמלכה ובי מלכים ימלוכו כתיב ומאן מלכי רבנן לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה ולזה אמר שהנני מוכן לזה וזה רצוני וע"ז השיב לו השי"ת אל תקרב הלום ר"ל שהילוכך עתה לא יהי' כדי להשלימך ולקרב עצמך למעלה עליונה וזה כהונה ומלכות אלא אדרבה עתה צריך אתה לבטל עצמך ממציאותך וכאילו אינך בעולם הזה ולחלוץ עצמך מכאן והיינו של נעליך מעל רגליך שהנעלים הם לצורך הליכה והעיון והשלמה לעצמו מקרי מהלך ומכח זה נקרא האדם מהלך וע"ז אמר לו השי"ת שיחלוץ מנעליו מרגליו להיות מהלך בהשלמת עצמו כי המקום אשר אתה עומד עליו הוא אדמת קודש וקדושה מקרי לשון פרישה והיינו שיהי' כאלו נפרש מעצמו ומסולק מצרכו כי התגלות הזה אינו לצורכו כן נראה לי נכון לפרש:

ועפ"י דרך מרן הגאון המחבר ז"ל יתפרש סיפא דקרא עוד והוא נתינת טעם שאל ירע לבב משה רבינו ע"ה בשליחות הזה לעסוק בצורך הכלל לגאול את ישראל ואף שעל ידי זה יעמוד מלהלך בהילוך העיוני כנ"ל וזהו כי המקום מעמדך והסיבה אשר אתה עומד עליו בשבילו עומד אתה אדמת קודש הוא יסודתו קודש והוא ממעל לחשב עבד ה' ולהפיק רצון בזכות הרבים אשר תלוי בו]:

ויאמר משה אל אלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה הנה מלבד שקשה להסביר איך סירב מרע"ה בשליחות כולי האי לא יובן עוד יותר שאלתו מי אנכי וכי בכוחו או בחכמתו סק"ד שיתגבר על פרעה הלא כל איש לבב יודע אם השי"ת שולח אותו לעשות שום דבר כי יעמוד לימינו להושיעו ויורנו בדרך יבחר והשי"ת היודע עתידות לא ישלח אם לא יוגמר הדבר וגם התשובה בהוציאך את העם ממצרים כו' אין לו שייכות לכאן וכבר יישב זה רש"י בפירושו שכ' דשאלתו וכי אוציא וגו' מה זכות יש לישראל כו' וגם זה מאמר קשה הבנה וכי מי יאמר לו מה תפעל לכך נראה לו דמרע"ה לא פקפק ולא הסתפק בשליחות השי"ת וידע שהואיל והשי"ת שלחו יורנו בדרך יבחר ועיקר הדבר העומד לנגדו הסברא אשר הסביר לעצמו כי באמת ישועות ה' אין מעצור לד' להושיע ברב או במעט ע"י איש חשוב או פחות שוע ודל ועם כל זאת ראוי שיהי' השליח בערך דבר השליחות וכמו שלא יאתה לשלוח דבר חשוב על קערה של חרס אין תואר ואין הדר לה ותפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אפניו