מהר"ם שיק על התורה נד

גבורה הגופניות לא כן גבורת הנפש אשר יקנה האדם על ידי מעשיו אשר יתגבר בם על כל אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כמו שנתגבר דוד על גלית ויהושע על השמש ור' פנחס בן יאיר על הימים ונהרות גבורה הזאת לא יופסק ע"י הזקנה גם עד זקנה ושיבה קווי ה' המה יחליפו כח וגם השמים נשמעים לקולם ועד"ז נראה לפרש המאמר במדרש פ' בראשית כשנברא אדם הי' הולך מן הארץ עד לרקיע כיון שראו אותו מלאכי השרת נזדעזעו מלפניו ועלו למעלה לפני הי"ת ואמרו שמא יש ב' רשיות נתן הקב"ה ידו עליו ונתמעט והעמידו על אלף אמה וביאורו עפ"י הנ"ל בשעה שנברא בראו בצביונו ובמדרגתו העליונה שיהי' לו כח לפעול בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואפי' מלאכי השרת נזדעזעו לפניו וגם עליהם עבר כוחו עד שאמרו שמא יש ב' רשיות כיון שיש לאדם בטבע כח זה אמנם הקב"ה נתן ידו עליו ר"ל שלא יהי' לו זה בטבע אלא בשכר ידו ועפ"י מעשיו יהי' כח גבורתו ומעיקרא רק בצביונו ובסוף גדולו נברא ומשם ואילך צריך שיפעל הוא וישתדל להעמיד עצמו לידי מדרגה זו כמו כל מעשי בראשית בקומתן ובצביונן נבראו ובזה עצמו נתמעט כוחו וגבורתו כיון שצריך שיהי' זה שכר מעשיו ופועל אדם ישולם לו וזה הוא והעמידו על אלף אמה ר"ל אמה היינו יד האדם נקרא אמה וכשהוא פועלת בחכמה והאד' שר ומושל ואלוף על מעשיו ומושל על מעשיו יהי' ג"כ מושל על שאר הנבראים וכמו שביאר העקידה בשער ט"ו כי אם יתגבר האיש על טבעו וכח גופו להנהיגם עפ"י רצון הי"ת אז כבר שם השי"ת בטבע כל הנבראים שיהי' מוראו עליהם וזה שאמרו איזהו גיבור הכובש את יצרו ושר על מעשיו בכל אופן ובכל דקדוק ומעשי פרטי אז באמת התורה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים והוא גיבור באמת ולזאת כל מה שמתגבר על יצרו ועל מעשיו יקבל גבורת הי"ת על מעשי בראשית ויוכל לפעול בהם כרצונו כאשר עשו כביאינו וחכמינו וחסידינו ותחת גבורת נפשו יקבל גבורת הגוף נגד כל מריביו ועד"ז א"ש ישעי' וקווי ה' המה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים וגו' והוא עפ"י הנ"ל שתחת שיתרבו להם כח וגבורה בעוה"ז ירבו כח וגבורה על מעשיה' ועי"ז ממילא יעלו אבר כנשרים וזה שאמר בזכרי' הנ"ל כי לא בחיל ולא בכח ר"ל לא ע"י חיל ע"י ריבוי עם ולא בכח איש עריץ וגיבור יוכל להתגבר וא"כ ממילא הם כלא היו וזה שאמר לא בחיל שהחיל הוא כלא יחשב כי אם ברוחי וגו' ר"ל בזה יש בו ממש מי שרוח נכון בקרבו וע"ז אמר מי אתה הר גדול וגו' זה הוא האות והמופת שהר הגדול לפני זרובבל שאין בו כח אפ"ה הוא לפניו למישור וא"כ הכח אנושי כלא הי' ואמר והוציא את האבן הראשה אמר לשון המשתמע לתרי אנפין כי הדבר המשכיל נקרא אבן וכמו שאחז"ל היצה"ר נקרא אבן וזה צריך שיוציא אותו להעבירו מן העול' וזה עצמו הוא אבן מוסד ואבן פינה לבנות ולחזק דיק נגד צר ואויב ולבנות מקדש ה' ועל כח זה וישועה כזאת אין בו הריגה ולא שפיכת דמים אלא ישועות חן חן כח לבריות ונח לשמים וזה שאמר תשואות חן חן לה והוא נכון מאוד:

והנה הגבורה הנ"ל שתשואות חן חן לה עוד יש לה מעלה שהיא נחמה ואור לאיש עלי דרכו כי הכסיל בחשך הולך ולא ידע מה יולד יום ומה עומד אחריו ואם בעל נפש הוא יום יום יבעתהו בלהות לא כן אשר בה' יגבר ומגדל עת שם ה' העתיד יבשר לו טוב כי טוב ה' ולא יעזוב את חסידיו לעולם נשמרו וזה החכם עיניו בראשו דהיינו בהשי"ת שהוא ראשו וגם חנה אמרה ה' רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו כי לא בכח יגבר איש והוא כנ"ל שע"י העתיד שהוא רק בכח ואינו בפועל בזה לא יגבר איש לידע מה יהי' בסופו ולזאת הם בחשך ידמו ואפילה יבעתוהו משא"כ בצדיקים ה' רגלי חסידיו ר"ל מצד טובות ה' רגליה' בעתיד משומרים ועד"ז אמר נמי דהע"ה ה' יאיר נרי ולזה ששון ושמחה ישיגו בבטחון ותקוה לעתיד ובתנאי שילכו בדרכי ה' כי איך אפשר לאדם לבטוח בה' אם לא יעשה כרצון ה' וזה שאמר דהע"ה וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים ר"ל בעתיד מה שהוא עדיין לפני ה' ואמר וישישו וישמחו כל מבקשי ה' ויתהללו כל ישרי לב ההולכים בדרכיו וזה שרמז בזכרי' הנ"ל במנורה זהב וגלה על ראשה לשון גיל וששון והב' מיני שמחות אחד בשמחת עוה"ז ובשמחת העוה"ב דהיינו הב' זתים אחד מימין ואחד משמאל ע"ד אורך ימים ב'מינה וגו' ובא לציון גואל בב"א:

עוד לחנוכה בפ' מקץ ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אותך על כל ארץ מצרי' וגו' פרעה אמר ליוסף כי עתה נשתנה והיה לאיש אחר כיון שאדם עולה לגדולה צריך שישכח את תכלית עצמו וכאלו