מהר"ם שיק על התורה נג

אבל כאן אפשר כיון דיש ק"ו א"כ אם יהי' כדבריהם דהיינו שהגביע לא ימצא בידם אלא ביד בנימין וכיון שיש להם ק"ו עכ"ח הם לא הי' בעצה עמו ואינו ראוי רק לעונש לו לבדו וזה אמר ועתה כדבריכם כו' שאם יהי' אמת עמהם ראוי שיהי' רק הנמצא אתו עבד ולפי מה שפרשתי לעיל אפשר לומר שרמז עוד דהנה לפי מה שהתודו ועונם ושהוא מדה כנגד מדה ודוקא כשנשאר רק אחד אבל כשנשארים כאן יותר אז אחד מכחם לחברו ואינו דומה למכירת יוסף ולזה רמז להם גם עתה כדבריכם שאמרתם לעיל שאלקים מצא עונכם ראוי שהנמצא אצלו יהי' עבד בלחוד:

בשבת חנוכה בפ' מקץ אמרו חז"ל במגילה פ"ק למה נמשלו אסתר לאילת השחר מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הניסים ופריך והאיכא חנוכה ומשני ניתן ליכתוב חנוכה לא ניתן ליכתוב והביאור נראה דהנה בנס דפורים ונס דחנוכה איכא בנייהו דנהי דזכר עשה לנפלאותיו וכל הזכר הוא לתועלת למען נזכור את אשר עשה ד' לנו ולאבותינו אמנם הזכירה הוא על ב' אופנים או רק למען נכיר טובה ונחזיק טובה לד' אלקינו להודות ולהלל לשמו עבור הטובה ההיא שתהי' לנו לנחם מצרותינו מעלבון ידינו כשם שריחם ה' אז ועשה נפלאות ככה נוכל לצפות באמת בכל הימים וזה הוא החילוק בין נס דחנוכה לנס דפורים דנס דפורים מלבד שאנו מחוייבים לזכור כדי להודו' ולהלל הוא לנו לנחמה שגם אז היו ישראל בגלות ובאו לשאול נפשם ועד חצר מות הגיעו וה' הטוב פדה את ישראל משא"כ בנס דחנוכה נהי שמחוייבים להודות ולהלל להכיר טובה אכן אין לנו נחמה ממנו כי אז היו ישראל בארץ ומקדש על מכונו יגבילו וזה הוא דנס דפורים ניתן ליכתוב לנחמינו מעצבון ידינו משא"כ בנס דחנוכה אינו אלא רק להלל ולכך לא ניתן ליכתוב וזה א"ש שאמרו שאסתר דומה לשחר שהוא סוף הלילה ר"ל שהוא נחמה ע"ד שאמרו עלה עמוד השחר והגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם:

עוד בהנ"ל למה נמשלה אסתר לאיולת השחר וגו' וחנוכה לא ניתן לכתוב וצריך טעם הוא גופא תיקשה ונראה דנס חנוכה משונה מנס פורים שבפורים אנו רואים חשיבות ישראל ושזרע ישראל לא ימושו מלהיות בעולם ולכך סיבב השי"ת אז ישועת ישראל ע"י מרדכי ואסתר שנמשלה ללבנה וירח יכון עולם:

אבל בנס חנוכה הראה הקב"ה חשיבות התורה ובעבורה עשה את כל הניסים הללו שיוכלו לקיים התורה והמצות ולכך נעשה ע"י כהני חשמונאי שהם המיועדים להיות יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל שע"י חשיבות התור' נעשה ולא בשביל שבכתב בלבד אלא בשביל חשיבות תורה שבע"פ שזה היא תכלית הכהנים שאלו תורה שבכתב זול קרי בי רב הוא וכל אדם לומד בבי' רב אבל הקבלה היא שנמסרה להם ויותר מזה הראה הקב"ה בנס של מנורה שרומז ג"כ על תורה שבע"פ שנס של שמן שהי' ע"י שנטמאו כל השמנים וכ' הפר"ח ריש ה' חנוכה שלא מצינו לגוי טומאה אלא מדרבנן הם כזבים וכדי לאשר ולקיים ולהראות כי חביבים יותר דברי סופרים עשה הקב"ה נס זה והיינו דקאמר דחנוכה לא ניתן לכתוב דתורה שבע"פ אי אתה רשאי לאומרו בכתב:

במ' על פסוק זה היום עשה ה' נגילה וגו' איתא במדרש ואין אני יודע אי ביום אי בישועה עד שבא דוד וכו' ופרשתי במקום אחר מה שאמר רש"י על קרא דבחוק עשה לי אלקים דהרבה חולים נתרפאו ואמרתי שכל אדם שהוא בצער ובמכאוב אם יודע שהשי"ת משגיח ושהכל מאתו הוא נחמה לכל דבר וע"י נס של שרה שראו כל עמי הארץ השגחה פרטיית עי"ז נתרפאו כולם וזה שאמר כאן במדרש דיש לספק אם נשמח בגאולה הזו ובנס הזה או שעי"ז אנו רואין השגחת ה' ונוכל לשמוח בכל ענינים עד שבא הכתוב לפרש שמערבין שמחה בשמחה וב' שמחות ראוין לשמוח בך ובישועתך אחד שזה היום אות על השגחת ה' ושהוא אצלנו והשני בישועתו:

עוד לחנוכה בהפטורה בזכרי' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות מי אתה הר גדול לפני זרובבל לווישיר והוציא את האבן הראשה תשואות תן חן לה יש לפרש סיפא דקרא והוציא את האבן הראשה וגו'. אמרו חז"ל באבות פ"ד איזהו גיבור הכובש את יצרו וגו' ומאמר זה הוא בדרך המשל ובדרך העברה אמנם גם בדרך האמת הוא דווקא כי אנוש אנוש הוא ומה כוחו לעמוד נגד פגעי הזמן הסובבים אותו משמים ממעל ועל הארץ מתחת ואפי' אם גבור כשמשון הוא ולא ירעד בפני שום אדם הלא יומו יבוא השמש יכה בו ויקום בו כחשו ויחלה ומשכבו יסעדנו ואיו גבורתו וכבר אמרו כל הגבורים כאין לפניך אמנם זה