מהר"ם שיק על התורה מט

שלכלל אי אפשר אלא בעוה"ז כי מהיותינו בני אדם אשר חיינו על ג' אופנים אחד חיי נפשו והב' חיי ביתו והג' חיי חביריו ורעיו ורע הבא עליו הוא כולל לכל ג' בחינות ומהראוי שהטוב הוא יהי' ג"כ על זה האופן כולל לכל אופני החיות וזה אי אפשר אלא בעוה"ז וזה אפשר מה שאמרה לקתה בכפלים ונחמה בכפלים כי עם היות החיות הנ"ל כבר אפשר לחלקם לב' חיי עצמו וחיי חבריו וזה אי אפשר אלא בעוה"ז וכמו שכ' העקידה שער ל"ב אבל ברע לאדם פרטי אפשר שיהי' שלותו בעוה"ב והוא תכליתו כמו שהי' רעתו פרטי לו וזה הכונה כאן ביקש יעקב לישב בשלוה בעוה"ז שסבר שכבר ראוי שיהי' הסוף וסופו שלוה וזה אינו מחייב אלא א"כ רעתו הי' רעת חבירו כנ"ל שאז השלוה בעי שיהי' בעוה"ז ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף שיהי' מיצר בצרת אחרים ואז מוכרח השלוה בעוה"ז בסופו ואמר הקב"ה לא דיין לצדיקים כו' והנה כבר פרש"י לעיל והוא מהש"ס דמסורת הי' ביד אבותינו שבית עשו יפלו ביד בני רחל כי היא היתה טובה וישרה והי' בה מדרכי קונה וכראותה כי לבן נתן לאה ליעקב מסרה לה הסימנים שלא תתבייש אע"ג שנוטל ממנה הזיוג אשר כלתה נפשה אליו ראוי שבני' ינקונו את עשו אשר נטר איבה ליעקב אשר לקח בכורתו ורצה להורגו ע"ז וקנא בו ועברתו שמר נצח וכ"ש אחר שבא אחיו לידו וגמל להם טוב במצרים טובה תחת רעה ושמר ברית אחים ולכך יבואו בני שומרי ברית אחים ואחות ויגמלו למי שהפר ברית אחים להורות על מה אבדו אבל בני יעקב לאחר שמכרו יוסף וקנאו בו והפרו ברית נוטל מהם מעלה זו להיות למכה עשו ולכך אמר הכתוב עובדי' א' והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ולזה אהב יעקב את יוסף יותר מכלם מהיותו הוא המגין נגד עשו וקריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא הואיל וכן ראוי לו ג"כ העוושלה כי הוא הגורם לממשלה כי לאום מלאום יאמץ ועל אשר הי' יוסף עומד לזה לכך באו לו כל הסבות שבאו ליעקב באו לו מאחיו ואעפ"כ ישמור להם ברית אחים אז יהי' מכוון יותר זה כנגד זה וזה ג"כ אפשר לפרש ביקש יעקב לישב בשלוה ר"ל שביקש לישב בשלוה בארץ מגורי אביו היינו בארץ כנען שתחול הברכה של אביו שהיתה תלוי' בארץ ההוא כמבואר לעיל וממילא כיון שיעקב בשלוה עשו צריך שיושפל דלאום מלאום יאמץ ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף להיות שהם עשו מעשה זה וקנאו ושנאו אותו ראוי שיושפל משו לפניהם ה אי' שטנו של יוסף והיינו כנ"ל שקפץ עליו ר"ל שעניו הי' שטנו שהוא עשו והוא מבואר ע"פ מה שאמרו פ"ק דברכות ד"ג מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלן לא ניתנו אלא ע"י יסורין תורה ועוה"ב ע"ש וזה להורות על חשיבותן וגם כמ"ש הרי"ף שם כדי שיזהרו בו כי דבר שבא לאדם מכירה או יסורין הוא חביב לאדם מאד והנה רש"י פי' לעיל וילך עשו אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו כו' שאמר שלא רצה ליקח חלק לא במתנה ולא בפרעון השטר של גר יהי' זרעך וע"ז אמר כאן דגם יעקב ישב עצמו בארץ מגורי אביו וקיבל הגרות על עצמו אבל הדרש הוא שיעקב רצה ליישב בא"י בשלוה ולכך קפץ עליו רוגזו של יוסף כנ"ל אמר הקב"ה לא דיין כו' והוא כנ"ל מצד שאינו די להם ואינו חשוב כל כך כמו אלו בא ע"י יסורין ולכך תבוא עליו ע"י יסורין:

בפסוק ועשה לו כתונת פסים במדרש ואמרו על שם שבעבורו נקרע הים ואמרו שם למה שונאהו הואיל ופס הים בפניהם והיינו דקאמר ויעש לו אביו כתונת פסים וישנאו אותו וצריך ביאור ונראה במנה"י הכונה כבר אמרו חז"ל יוסף שקידש שם שמים בסתר ניתוסף לו ה"א משמו של הקב"ה שנאמר עדות ביהוסף ויהודה שקידש שם שמים בגלוי נקרא כולו על שמו של הקב"ה ולפי הנראה יהודה מסר רק כבודו והודה בדבר שהי' בזיון לו וזה מסר למען השם שלא לגזול ולבזות כבוד תמר להתכבד עצמו בקלון חבירו דמיתת תמר הי' יכול למנוע בשום אמתלא והוא הודה בגלוי שיהי' גם אחרים יודעים הדבר כמו הי"ת וראוי לו השם של יהודה על שמו של הקב"ה וזה שאמר לו יעקב יהודה אתה כו' שמרמז על שהודה על מעשה תמר כפרש"י בחומש שם אמנם נסיון יוסף הי' יותר על שהי' בסתר ולא הי' מתוודע לשום אדם וכמו שפירשו במקום שאין אנשים השתדל להיות איש וגם שהי' בדבר שיצרו תוקפו ומעוור עיני שכלו והוא התגבר על טבעו ויצרו והעמיד דמות דיוקנו של אביו לפניו לפיכך ניתוסף לו שם חדש דנעשה ברי' חדשה והנה התאוות נמשלו להמון מים רבים אשר יחוגו וינועו את האדם כשיכור וכל חכמתו תתבלע וירוממו גליו ברוח סערה יעלה שמים וירד ויוסף השליט ברוחו וכאלו קרע הים לכך