מהר"ם שיק על התורה מח

שיש לו מזוזה בפתחו וציצית בבגדו ותפילין בזרועו בטוח שלא יחטא כמ"ש במעשה דר"א ב"ד פ"ק דע"ז דבאו ב' הציציות וחטפו על פניו כשבא לעבור עבירה שע"י המצות יוכל ליזהר מדבר עבירה והם המחייבים אותו ליום הדין והשומרים יש לו יד בכפלים שיוכל לשמור מדבר עבירה ע"ד שכר מצוה מצוה ועד"ז יש לפרש הקרא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ כו' אמנם אם האמת שיש לאדם כח לעמוד על משמרתו א"א צריך להיות כאיש לוחם מלחמה לא ירך לבבו ולא ירעד אמנם יכבד על האיש יותר ויותר אם הוא שוכן בין רשעי ארץ המסיתים ומרגילים לעבירה והמלחמה עליו מבית ומבחוץ לזה צריך האדם סיוע גדולה מאת ה' לעמוד כנגדם כמו שפי' הבינה לעתים על פסוק ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת כו' ע"ש והנה יעקב הי' שמו על שם וידו אוחזת בעקב עשו ופי' העקידה לעיל בפ' תולדות שסי' ורמז זה הי' על כי יעקב ועשו המה מהופכים מראש ועד סוף ומה שהוא אצל עשו מושפל תחת עקביו דהיינו הדברים הטובים והישרים שעשו דש בעקביו ואינם חשובים לכלום יד יעקב אוחזת בם ועל שם זה נקרא יעקב אמנם זה השם ראוי לו אם הוא בכוחו יגבר ויתגבר עליו אמנם אם מסייע ה' ובכח ד' הוא שמו הנאה לו ישראל שהוא בכח ד' אלקים יתגבר ונעשה שר על יצרו ואנשי רשע הסובבים אותו והבחינה על זה ע"י שרשעים חוצה לו ומבית ומבחוץ אין שלום ואפ"ה ידו על העליונה ועכ"ח מאת ד' היתה זאת וע"ז אמר לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל כי בסיוע מאת ד' היתה זאת כי שרית עם אלקים ועם אנשים וכיון שהמלחמה מבית ומבחוץ עכ"ח שהי' מה' ואם אמנם זה אמת בצד מה שהסיוע מה' מ"מ האדם צריך להתעורר בתחילה לטוב ואז ה' ישלים אתו וימסירנו בידו ולכך אמר לו השי"ת שמך יעקב כו':

וישב אי' במדרש בני רחל נסיונן שוה וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויהי כדברה אליו יום יום ובמרדכי כתיב ויהי' באמרם אליו יום יום וגדולתן שוה ביוסף כתיב ויסר את טבעתו וכן במרדכי נראה הביאור רק העומד בנסיון הוא מובטח שכך יעמוד ובפרט מי שהרגיל ונעשה לו לטבע לעמוד בנסיון וכל הפתויים והסתות וכל קושי הדבר אינו פועל עליו לשנות אותו וחז"ל אמרו שלכך לא עשה הקב"ה רצון דהע"ה לומר אלקי דוד שאבותינו עמדו בנסיון אבל הוא לא עמד בנסיון והנסיון הוא על ב' אופנים כמ"ש האברבנאל על קרא דישעי' כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקים אתך למשפט תרשיעי או שרוצים לכפות אותם ע"י יסורין או מיתה או שרוצים לפתות בהסיית שחדים ותאות וגבהות ושאר עניני החושים ואבותינו עמדו כלם בנסיון ואפ"ה בנסיון האונס והכפיה במיתה לא מצינו רק באברהם ובו נתקיים ואהבת את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך וע"ז אפשר שכונו חז"ל במה שאמרו והובא ברש"י פ' לך יכול יהי' חותמין בכולם תלמוד לומר והי' ברכה בך חותמין כו' דהיינו אצל אברהם הושלמו כל הנסיונות והוא החותם המעיד עליו לגמרי עכ"פ ע"י הרגל נעשה לטבע אפי' הרע אפי' שמרגילין אותו הוא כטוב וטבעת המלך לחתום כל הענינים לעשות בשמו בלי שאלתו זה אינו יכול ליתן אלא למי שקים לי' בגווי' שלא ישתנה ושהוא איש אמון בו ואינו הפכפך וזה יתאמת ע"י עמידת הנסיון יום יום ניכר ונראה חוזק ואמונת דרכם הטוב ועי"ז זכו לנתינת הטבעת שהיא ניתן רק לאדם שאמונים בו:

וישב יעקב כו' פי' רש"י והוא מהמדרש ביקש יעקב לישב בשלוה וגו' הכונה נראה דהנה אמרו חז"ל ברשעים תחילתן שלוה וסופם יסורים ובצדיקים בהיפך ואמרתי לפרש בזה פסוק תהילים יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק והדבר מבואר בטעם כי בכל דבר ההעדר קודם להוי' ויציאה מהעדר להוי' קודם להוי' ממש וכבר אמר שלמה כל פעל ד' כו' וגם רשע ליום רעה וכמו שאמרו במדרש לית הנאה מן שינויא אלא קוציצייהו והוויית רשעים נעשה ביום רעתם ולכך צריך שיהי' תחילה שלותן עד שיתמלא סאתם אז תבא כל רעתם עליהם ויבואו לכלל הוי' ויציאות אבל בצדיקים הוא בהיפך שאין הרע תכליתם אלא הוא כרוך בהם מצד ההעדר שהאדם גם אם הוא בעולם כל זמן שאינו משיג תכליתו הוא כאילו אינו ולזאת כל תחילת ימי הצדיקים אינו אלא השתלשלות להוי' המעולה והרע תחילה שהוא ההעדר וסופם תכליתן הוא שיהי' בשלוה כי לפום צערא אגרא אמנם הזה אינו בכל פעם בעוה"ז אלא א"כ נבין הכלל שלכלל ישראל יהי' בעוה"ז תחילתן יסורין וסופם שלוה בעוה"ז