מהר"ם שיק על התורה מה

שישמח בבשורה זו וכל שאפשר להודיע קודם לאוהב ממעמדו הטוב מוקדם לברכה ולכך אשלחה זה למצוא חן עי"ז בעיניך כאלו אמר יודע אני כי אוהב לי ומבקש טובתי וע"י בשורה זאת אמצא חן בעיניך:

וישלח יעקב וגו' נראה שקאי ההמשך לסיום פ' ויצא ויעקב הלך לדרכו וכו' שכאשר יעקב הלך מלבן ונפרד מרשע ההוא שלח לו הקב"ה מלאכים וכאשר ראה יעקב בעין נבואתו ולפי הנרא' אחרים אשר אתו לא ראו אותם וזה הי' לו אות שהמה מלאכים ממש ושבאו עתה להראותו כי ה' הצילו מיד לבן אשר רצה לאבדו ועדיין יהי' בעוזרו כי ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עמה וכמו שכ' הרמב"ן בפ' תולדות שאם בצדיקים יש שמגיע להם כמעשה הרשעים בענין העושר אבל לא באותן שנתברכו מפי הקב"ה ע"ש והטעם כי הקב"ה היא בלתי משתנה וקיים לעולם וגם ברכתו היא קיימת וכמו שנאמר יברכך ה' דהיינו בעצמו וישמרך שאז יהי' משומר וקיים וגם כאן ביעקב שה' הציל את מקנה לבן ויתן ליעקב על ידי ניסים וכמו שסיפר לעיל בפ' ויצא ועי"ז בודאי ראוי שלא ישיג להם שום עצב וכאשר ראם ואחרים אשר אתו לא ראו דאג יעקב אולי לדידהו לא קיימו וע"ז אמר מחנה אלקים זה ר"ל גם מחנתו היא מחנה אלקים:

וישובו המלאכים וגו' באנו אל אחיך וגו' וגם הולך לקרתך וגו' יש לפרש לשון וגם שהכוונה לפי האמור שלכך הכניע לו כדי שלא יתן יד לרשע לשנוא אותו וכיון שהי' ותכלית השליחות שלא לצאת לקראתו ולכך שפיר השיבו באנו וגם הולך וגו' ר"ל תרווייהו יש לך אע"ג שעשינו את שלנו הוא לא סר מדרכו הרעה ולכך וירא יעקב ויצר לו וגו' ר"ל לפי הנ"ל שהי' צר לו מאוד על ששלח אליו שלוחים דכיון שלא הועילו אפשר שהזיקו לו כי אלמלא לא הי' שולח לו אפשר שלא הי' יודע ממנו ובארץ עצמו אצל אביו אפשר שאין כאן מגור כל כך משא"כ כאן הוא סיבב לעצמו שעת הסכנה ולכך הי' מתירא אולי לא יעמוד ה' בעוזריו והואיל והוא העמיד והשיא סכנה על עצמו וע"ז לא הובטח ה' לו אם יקרב הרע לעצמו ולזה גם עתה לא סר ידו מלהשתדל את אשר בכוחו לעשות ואמר בדעתו לחלק לשני מתנות:

ויאמר אם יבוא עשו וגו' יש לפרש כי חצה מחנה אחת שלו לב' חלקים מחנה אחת חלושה והנשארת החזקה ואמר בלבו להקדים המחנ' החלושה כי אלמלא יקדים החזקה אז אם יבוא עשו ויגבור המחנה החלושה הנשארת לא יהי' לה לב ויהי' לבה נמס בקרבה וירך לבבה וממילא לא תעיז לקום בפני עשו ולכך טוב יותר להעמיד החלושה קודם שאז אפי' תפול הראשונה מ"מ השני' מצד שהוא חזקה בעצמה לא תהי' נמס ואל תחפת ויהי' יד החזקה לה לפליטה שלא ירך לבבם ונראה שלמחנה החלושה כינה בלשון נקיבה והחזקה בלשון זכר ולזה אמר אם יבוא אל המחנה האחת החלושה והי' זה המחנה הנשאר ר"ל זה שנשאר החזקה יהי' לפליטה ואפשר לפרש עוד שלאנשיו אמר כן כי הי' מתירא שגם הם ייראו ואז כיון שלבם יפחד וידאג לא יהי' תקומה להם לכך אמר להם שלא עושה זה מצד יראה אלא אדרבה מצד שאין רצונו להרוג עשו ואם יהי' כולם כאחת אז אפשר שהמחנ' תכה לעשו ויהי' לפי"ז פעל והכהו קאי על המחנ' וכינוי הפעול קאי על עשו אבל אם יהי' המחנה הנשאר אז יהי' לפליטה לעשו ולפי' זה היראה ויצר קאי היראה על עצמו וצר הי' לו להרעיד מחנהו:

קטנתי וכל החסדים וכו' כי במקלי עברתי וכו' עי' פירש"י ולדבריו ר"ל שכיון להביא ראי' שנתמעטו זכיותיו כיון שהירדן ראה וינוס לפניו כי כבר גזר ה' מבריאה שתהי' מוכנעת וחורדת לפני השגחה ועובדי ה' ואיך לא יפחד וינוס אדם אחר מפניו אם הירדן אשר אינו רואה ולא שומע נס מפניו כל עמי הארץ ראוי שיראו מפניו ועכ"ח שנתמעטו זכיותיו:

כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות ורש"י פי' כי נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן מפניו ונראה הכוונה דחשיבות הצדיק אפשר מב' פנים אחד מצד כושר ויושר פעלו ורוב תמימותו ומסירת נפשו לה' עי"ז נתעלה ונחשב מדרגתו למעלה מן הטבע ואינו תחת המזל כיון שהגבי' עצמו למעלה במעשיו עי"ז נתעלה בקודש דוגמת משה עלה אל אלקים ונאמר עלית למרום ואמרו עליו במדרש כל עלייתך לא הי' אלא ממרום היינו מהמעל' הרמה אמנם יש עוד מדרגה אחרת שנתעלה האדם שעמד בנסיון שרצו לפתותו ולהמשיכו לדבר בירה והוא עמד על נפשו ושיבר את התאוות והחבלים הרוצים למושכו להטות אותו מדרכי ה' ולכך כשם שהוא סילק ושיבר והעביר כל המונעים דרוצים למנעו מדרכי ה' כך מידה כנגד מידה יתן לו ה'