מהר"ם שיק על התורה מד

מצד העובדים לא השפיל שכינתו למטה כי השמים כסאו וארץ הדום רגלו ואיזה בית אשר תבנו וגו' ולזה אמר אין זה כי אם בית אלקים דהיינו בשעת החרבן וזה ר"ל לבית אלקים שער השמים נכון ומיועד לכך ולכך סילק הקב"ה שכינתו לרקיע וא"כ א"ש שיהי' זה קינה עוד י"ל על דרך אחר שאמ' דוד הע"ה תהלים ט"ו מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשיך וכן תהלים כ"ד מי יעלה בהר ה' דהכונה דהעומד נגד השגחת ה' ממש איך לא ירא ויפחד ממלך הכבוד אשר הוא משגיח על נגלהו ונסתרו ולזה אמר מה נורא המקום הזה אין זה ר"ל אין זה ראוי אלא בית אלקים ר"ל מלאכים כי מי יכול לשמור מכל חטא:

אם יהי' אלקים עמדי וגו' יש לפרש שלא נסתפק בנבואתו אלא נסתפק האופן השימור אם יהי' באופן שישמרהו ה' מכל צרה על דרך הטבע או ישים אותו כנחושה לסלע ולצור:

ותקרא שמו ראובן וגו' עי' פרש"י ובמהרש"א בעין יעקב ונ"ל דהנה כתב הרמב"ן דחלילה שיהי' הבן בן שנואה וכן אם נולד מפעם הראשון הי' בן תמורה ולא מעלי וכיון שהבן טוב עכ"ח שאין יעקב שונאה וע"י זה מוכח כי בעלי אוהב אותי:

הפעם אודה ה' וכו' בגמר' ת"ק דברכות מעול' לא הודה אדם עד לאה ע"ש ויש לפרש כי הודאה לה' הוא ממש כתפילה כי עיקר התפילה כבר כ' העיקרים מ"ד כי הוא כדי שיעשה האדם עצמו ראוי לקבל שפע ע"י הודאתו כי מיד ה' הכל מוסיפין לו שפע וא"כ לעולם הודאה נמי כתפילה שע"י הודאה נמי מוסיפין לו שפע שבע רצון וא"כ אין ראוי לקרות זה הודאה לפי מה שאנו מבינים בלשון הודאה רק לאה שע"י הודאה פסקה מלילד ולכך שפיר יש לקרוא זה בלשון הודאה:

הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני ואמרו במדרש שאמר אז יעקב שיר המעלות דתהלים אמרתי לפרש בעזהשי"ת יעקב אבינו כאשר שם אל לבו כל הטורח ההוא שעשה בעניני צורכי קניני עוה"ז נפל פחד עליו אם לחיי עוה"ז כך לחיי עוה"ב על אחת כמה וכמה ואיך ראוי לטרוח בעניני עוה"ז ואמר את אשר הי' מקנך אתי ומתי אעשה גם לביתי לבית ה' דהיינו עוה"ב כנאמר בצדיקים שתולים בבית ה' על עוה"ב אמנם זאת השיב אל לבו הדרך למצוה והמסייע והמוביל למצוה הוא ג"כ מצוה ומעניני עוה"ז עולים לעניני העוה"ב והמתעסק בצרכי עוה"ז כדי שיוכל לעבוד ה' ולגדל בניו לתורה ולעבודה וליראת שמים וכל שכן ביעקב אבינו להעמיד שבטי ה' ולבנות בית ישראל שעל ידי זה יבנה בית ה' אז גם עניני חול נעשים קודש והם מעלות לעלות לבית ה' ובזה נתיישב דעתו והתחיל לשורר בשיר המעלות דוגמת השירי מעלות שניתקנו לט"ו מעלו' דבית המקדש וזה אפשר רמז של המזמור שיר למעלות שמיוחס ליעקב מאין יבוא עזרי דהיינו שהי' דואג והתנחם בזה שמאין יבוא עזרו אע"ג שזה הוא אין אפ"ה יהי' לו לעזר וה' עשה שמים וארץ שיהי' הארץ עזר לקנות עבודת השמים:

וישלח וישלח יעקב מלאכים וגו' אפשר מצד שראה יעקב מלאכים ששלח ה' אליו השכיל בדעתו כי מזה נראה שמוכן שוב אליו פחד ורוגז אשר הושלח לו מה' אלו מלאכים לשמרו ממנו ולזה יעקב ששם מבטחו בה' ולא סר להיות עושה ג"כ מה שבכוחו לעשות על דרך הבטחון גמור גם פה כיון שעלה בדעתו שאפשר שיהיה זה הרוגז עם עשו גמר בלבו שאל יתחר במרעים אשר השעה משחקת להם אלא ישלח לדרוש שלומו וטובתו על דרך אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כ"ה) שהשונא מתבייש מזה שרגיל לעשות לך רעה ואתה מקרבהו ולזה גם יעקב שלח שלוחים לעשו בדברי שלום ואמת וראה בדעתו כי טוב הדבר לשלוח קודם ביאתו לארץ כי כבר אמרנו למעלה בפ' תולדות כי עיקר יסוד הברכה הי' תלוי בירושת ארץ ולא רצה לעשות כאלו הודה על הברכות לעשו אבל שלח כל זה קודם בואו לארץ וכיון שאינו בארץ אין להברכות חלות ושייכות לו ומותר לו לקרוא אדון ואינו נראה כמבטל ברכת אביו ובזה כבוא לענין הפרשה בוודאי יעקב סבר כי עשו עודנו עומד בשנאתו ולכך רצה כדי לכמור רחמיו או לכל הפחות כדי שיתבייש מלהרע לו השכיל להציל נפשו ממנו לשלוח לפניו קודם בואו לארץ מלאכים לעשו אשר השעה משחקת לו וכבש ארץ שעיר ונעשה שם שדה אדום וצוה לאמור לו לבשר בשורה כי הי' אצל לבן ליקח בנותיו כידוע ואחר שם מצד שעשה חיל מקנה צאן ודרך אוהב.