מהר"ם שיק על התורה מג

אותה כמו שאי אפשר לילך מארץ עד השמים רק רצון ה' המשפעת זה, ומלאכי אלקים וגו' ר"ל שהשגת הנבואה היא למעלה כי סוף המדרגות של נבואה היא מה' עצמו ולא ע"י מלאכים דוגמת נבוא' משה וישראל בשעת מעמד הר סיני ולכך מלאכים צורך מלאכים לעלות קודם כדי לידע זה עי' ברמב"ם במורה ח"ב פמ"ה והנה ה' נצב עליו דהיינו המדרגה שאין למעלה ממנו דהיינו עת מתן תורה רק שלכך לא ניתן התורה לאבותינו כי התורה נקנית ע"י הקבלה איש מפי איש וקבלה צריכה להיות רבים מכבים ולכך אמר לו ה' אחר שיהי' זרעך כעפר הארץ אז נברכו בהם כל גוי הארץ ר"ל ע"י מ"ת שיהי' מפורסם גם לאוה"ע וכמו שבארתי במקום אחר ויש עוד לכוון בזה החלום רמז כי יעקב הי' לו צער כי גורש מהסתפח בנחלת ה' ומבית מדרשו של אביו ורשע זה שקט על שמריו ומזה יהי' מקום ויד חלילה להסתפק בהשגחת ה' כאשר כבר התרעמו ע"ז ירמי' וחבקוק ואסף ועי' בעקרים מ"ד פי"ג לזה ביאר ה' לו ראי' על השגחת ה' והוא כי ביאר החובת הלבבות בשער הבחינה כי טוב ויפה הוא לעולם שלא יהי' כלם עשירים וכלם עניים ואלמלא היו כלם שווין נתפרד החיבור הכללי וע"י שאינם שווין כלם נאגדים יחד ואיש רעהו יעזורו ואז כלם יחד והפרטים רק כאברי' והנה זה עכ"ח נעשה בהשגחה דכל דבר שבמקרה אי אפשר לכוון בו תכלית דכמו שהמקרה קרה להיו' מקצת עניים ככה אפשר שיקרה כלם עשירים וכיון שלעולם לא הי' כלם שווין עכ"ח הי' זה בהשגח' ולתכלית ישיבת העולם ועפי"ז יש לפרש פסוק בקהלת ה' ז' אם עשק רש וגו' אל תתמה על החפץ וגו' ר"ל שתרצה להכחיש החפץ ה' במעש' ידיו כי גבו' מעל גבו' ר"ל הא דיש עולם גבו' מעל גבו' שומר זה ר"ל תסתיים מינה כי הכל בהשגחה וזה הכונה והנה סלם ר"ל דהעולם הוא לעולם כסולם ועי"ז מוצב ארצה וממילא מוכח שראשו מגיע השמימ' וע"י ה' הוא וזה מלאכי ה' דהיינו הדורשי ה' עולים ויורדים בו ר"ל שרואין כי זכרם יעלה לפני ה' והוא יורד עליהם גזרתו מן השמים והנה ה' ניצב עליו ר"ל ע"י ראיית נבואה:

והנה ה' נצב עליו וגו' ר"ל שהוא אין צריך לראי' זו כי ה' נצב עליו על יעקב וראה זה בעין נבואתו ואם הפי' עליו על הסלם הכונה שהקב"ה משער מעמד האדם ושכרו בעוה"ז ליתן לו שכר טוב לעוה"ב ואין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' והבטיח לו הקב"ה הארץ אשר צער לו שגירש ממנו שיברכו בו כל משפחות האדמה ולא יאמרו לסטים הם שכבשו דבר שאין להם תביעה עליו אלא כיון שיראו שאני נותן ר"ל שלא כדרך הטבע יברכו בך:

והנה אנכי עמך וגו' יש לפרש שכוון להודיע שאין הגלות הזה על חטא שקדם לו כי אנכי עמך ר"ל שאתה עובד אותי וא"כ כיון שאין זה לעונש רק או לנסות או להרבות שכרו מחויב הקב"ה להשיבו למקום לקיחתו ולא יעזוב אותו בח"ל ואפשר שכיון להודיע שג"כ בגלות מצרים ישמרהו בכל אשר תלך כולל כלם והיינו והשיבותיך וגו' היינו קבורה בארץ ויש לפרש עוד והנה אנכי עמך דהיינו אפשר לפעמים שהקב"ה מברך לבנים בעבור אבות הצדיקים וכן מצינו אבות מברך בעבור בנים ופרשתי בזה תפילת ר"א בברכות והסר שטן מלפנינו ומאחרינו ר"ל מצד מה שהי' לפנינו האבות ומצד מאחרינו הבנים אבל כאן אלו הי' בזכות אבותיו כבר הי' עשו נכלל עמו ע"ז אמר לו והנה אנכי עמך בזכותך:

ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי תלה בענותנותו בקדושת המקום ולא בידיעתו או שע"י הראי' הזאת במראות הנבואה כבר נכזבו כל הידיעות אשר השכיל מקודם מצד המופת וזה אמר ואנכי לא ידעתי שכבר נער מכל הידיעות ונחלף לו הידיעה בראי' שראה כי ה' במקום הזה:

אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי וגו' יש לפרש דהנה קודם התגלות ה' אל אבותינו וידעו ה' עפ"י המופת המחקר אבל לאחר שגלה ה' את עיניהם וראו במראות אלקים אז ראו כי הידיעות האלה כלם כלא היו כמ"ש הכוזרי ושהדבר הזה למעלה מחקירה אנשיית וע"ז כיון שיש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי אלא ראי' ממש בעין הנבואה:

וירא ויאמר מה נורא המקום הזה ובמדרש ובקינות יש ויקונן אין זה ונראה לפרש דהנה קדושת המקום הוא מב' בחינות עיין בס' החינוך פ' תרומה מצד עצמו ומצד העובדים שם ובשעת חרבנו נשאר קדושת המקום מצד עצמו ונסתלק קדושת העובדים ואז ראוי לקרות רק בית אלקים שאין לאחרים חלק ובאמת אלמלא יש נמי קדושה