מהר"ם שיק על התורה מב

לברך אחד מהבנים מצד שהסכימה דעתו לחלק ברכת אברהם בין שני בניו ולכך ברכם אבל לפי האמת שלא הי' עשי ראוי לברכה ואינו ראוי לו לירש ברכת אברהם וממילא הברכה נתונה ליעקב ומצד ברכת ה' ולא נתן הברכה אלא למי שכבר היא נתונה כי כבר בירך ה' לאברהם ובזרעו אחריו ביצחק ולא כל יצחק ולא קשה קושי' המפרשים ואפשר לפרש לשון הקרא הברכה אחת היא לך אבי ר"ל כנ"ל דברכה אחת אינה שלך כי כבר אחד מבורך מברכת אברהם ולכך ברכני גם אני:

ויחרד יצחק חרדה גדולה וגו' ואברכהו גם ברוך יהי' כבר דקדקו המפרשים שאין זה דרך החרד על הברכה שיסיים ויסכים על הברכה ונראה בעזהשי"ת הצלחת ואושר האדם נחלק לד' חלקים אחד בריאות גופו ועוצם אבריו ומבלעדו אין לו כח לעשות חיל ונבוכדנצר צוה כמבואר בדניאל א' לחפש מבני ישראל אשר אין בהם מום צוה ג"כ אשר כח בהם לעמוד בהיכל מלך ואושר הב' הוא העושר נכסים שיש לו די מחסורו כי העני חשיב כמת ואחד ממעלות הנביא הי' צרין שיהי' נמי עושר כדי שיכבד בעיני הבריות והג' היא החכמה ומה יש לו וכל עושר ועוצם גופו אם יחסר לו השכל לשמש בהם ודעה חסרת מה קנית וחכמת אדם תאיר פניו והד' הוא היראה והמוסר ומבלעדה לפעמים כל הטובות והצלחות הנ"ל הם לרעה ורק היראה והדרך הישר הוא תתן להם המעלה וכדאי' במשנה אם אין יראה אין חכמה וממילא אם אין חכמה אין עושר ואם אין עושר אין הצלחות הגוף ואפשר שזה רמז בדברי עשו שאמר הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה שהודה באמת שאצלו המעלת בכורה שהיא מעלת העושר והכבוד כאילו לא הית' כיון שהליכתו והתעסקו הכל רק בדברי העוה"ז ההולך למות וע"ד שאמרו רשעים בחייהם קרואים מתים על שם פעלם רק בעניני עולם המיועדים למות וא"כ אמר הנה אנכי הולך למות וכל הליכתו היא מיום הולדו יום מותו וא"כ למה זה לו בכורה וכשם שאין לכל הצלחות חשיבות אם אין מחובר להם יראה ע"ד שאמרו במשנה אבות ג' כתרים הם וכו' וכתר שם טוב עולה על גביהן וביאורו עפ"י הנ"ל ועפ"י האמור עוד כי מלבד שאין להם חשיבו' גם אינם בשלימות כ"ז שאינו מחובר עמהם הירא' כי האדם אין די לו בחיי שעה וטבעו שירצה להתעסק בהם לחזקם ולעשותם לעצמו בטח והון עשיר קרית עוז וגו' ואם הי' מסופק אולי בזמן העתים ילקח ממנו גם היום לא יערב לחכו כל הצלחות וא"כ במה יבטח הלא עיניו יראו כי חולפים ועוברים וכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב ר"ל הצדיק יוכל למצוא בשם ה' מגדל עוז להיות בוטח בה' כי הכל בהשגחת ה' לטובה ועי"ז ונשגב בצדקות כי איך יבטח בה' אם הוא יודע שהוא עושה נגד רצון ה' ועכ"פ כיון דיראה מחזקת הבטחון ורק בזה לא ידאג ליום רעה וא"כ הירא' הוא הנותן השלימות ומחזקת לידו האושר והצלחה על ימים רבים וזה שהשיג יצחק ע"י טעמו שטעם כנאמר ואוכל מכל וראה שהי' לו עונג והנאה במאכל ההוא והכיר שהוא כל כך מוטעם שהוא ברכת ה' וכאמרו כריח שדה אשר ברכו ה' וזה השיג שלא די שברכו הוא אלא שגם יהי' ברוך לעתיד וזה שאמר שהשיג ע"י שאכל מכל הכוונה ע"י שאכל מכל היינו שהרגיש בהמאכל כל מינין טעמים שאברכהו וגם ברוך יהי' ויהי' ראוי' לברכה:

ויצא ויצא יעקב וגו' ויפגע במקום וגו' עי' פרש"י ולפי הנ"ל בפ' תולדות היא הי' עיקר הכוונ' אשר מצדה עשה יעקב כל התחבולות וראה ליקח הבכורה והברכה ויקח מאבני המקום וגו' עי' פרש"י שהיו אבנים מריבים וכו' יש לפרש כי יעקב כשהי' בשדה במקום אשר לא עבר ולא ידע אותו והי' ירא מחיות רעות וליסטים סמך עצמו והתתדיין לבטוח על השגחת ה' וטובו ולא על זו בלבד שם מבטחו אלא ג"כ השתדל לעשות הצלות מה שהי' בידו כדרכו גם בשובו מארם ועל זה כיון לדעת חז"ל באבנים שתמך יסודותיו שנקראו ומכונים בשם אבנים על השגחת ה' ומעשה ידיו ושניהם הי' במקום ההוא כי שם הי' עיקר מקים השגחת ה' ואלו מריבים זה עם זה כי הם שני צרות עד שעש' אותם הקב"ה אבן אחת כי גם המעשה ידיו יהי' בהשגחת היה והנה סולם מוצב וגו' י"ל דקאי על שפע הנבואה אשר עיקרה במקום הקדוש ירושלים אשר בחר בה יעקב כי הוא סולם מדרגות וע"י הנבואה מוצב ארצה כי אלמלא נבואה המדרכת בדרך אשר יאתה הי' הכל הולך בחושך כי אין זה בשכל אנוש לברר מעשה אשר הוא טוב וישר לגמרי וראשו מגיע השמימה כי אין איש על הארץ אשר יוכל להשיג