מהר"ם שיק על התורה מא

בקולו שומעות רק מצד רוממתו אבל עשו הוא סבר שהוא רק צדיק לעצמו ולכך ראוי שיהי' הוא מושל ואין בזה פסידא ליעקב כי מצד כי מלאה הארץ דיעה ממנו כבר יהי' שוה ומשוה כלם ויהי' צורך לו:

מכרה כיום את בכורתך לי וכו' מה שנרא' לי עיקר בזה המסכים לדעת חז"ל כי הי' דעת אביהם לחלק נחלת הארץ לבנו אשר אהבו יותר וסבר שראוי לגמלו מאוד וקבלת חז"ל הנאמנת שמאבן השתי' משם הי' התחלת העולם והוא הראשית והבכורה של כל העולם ולכך בחר ה' בראשית זה כמו שבחר עוד לקדש לו דברים אחרי' אשר הם ראש ודעת יצחק הי' לחלק הראש לראשון ושאר מקומות רצה לחלק ליעקב ועי"ז כיון שראשית העול' לדעתו ראוי לעשו הצריך לברכו בברכות שמים ע"ד שאמרו חז"ל בתענית שגשמים והה"ד בכל ברכות הם יורדים עיקרם לא"י ולדעתי הכוונה על מקום המקדש ומשם הם נפרדים לקצה הארץ וא"כ ע"י ברכה של ברכת שמים על נחלת המקדש וגבולו הוא ברכת כל העולם וראוי ג"כ שיהי' נגיד על אחרים כיון שמפתו יאכלו ויעקב כאשר ידע דזה בדעת אביו ולא הי' מיצר על ברכת דגן ותירוש אלא על מקום קדוש איך יניח על שבטו הרשע ולזה כאשר הי' לו כח ויד לעשות להשתדל להסיר אותו ממנה אתא והצליח ולזה נראה שכוונו חז"ל מה שאמרו שהעבודה בבכורות ר"ל בחלק הראשון של העולם דהיינו מקום המקדש:

הנה אנכי הולך למות וכו' כראה לפרש ע"ד הנ"ל יש לפרש שאמר לו יעקב דמאן דבעי למהוי לעובד עבודה צריך שלא יהי' שובב בדרך לבו ע"ד שאמרו הרוצה שיחי' ימות את עצמו וזה הוא אלו דברים שבמיתה ר"ל שצריך שימות ולא יהי' בעל דעות כוזבת ולא מדות רעות שהם הפרועי ראש ומקרועי בגדים וע"ז למה לי בכורה כי אני אינו יכול לעשות זה כי מזגי מנגד לזה זה הנראה לי לפרש לדעת חז"ל עוד י"ל כי לבכור הוא מעלה טבעיות מאז ומקדם מצד שהוא יותר גבור ויודע יותר כי רוב ימים יודיעו חכמה אמנם כל זה י"ל דהיינו באחין שווין כאשר הם ביום הולדם אבל אם אח"כ ירבה הקטן דעת וחכמה וטובה חכמה מכלי קרב אין ראוי שירהב חסר דעת במלא חכמ' לעולם ודי שמצד קדימה הטבעית יהי' שווה עם האחר ועשו הי' לו אביר לב וגדול כח ללכת במקום סכנה ובעיני יצחק הי' חשוב נו זה למעלה שגם זה צריך לעבודת ה' והרי אחד מתנאי הנבואה הוא גבור ויהי' לו כח לעמוד נגד המורדים ושהוא רשע לא ידע ובגודל לבבו על המעשה הזה אמר שאין צורך לו במעלות הבכורה כי מלבד מעלות הבכורה יש לו מעל' וקדימה במעלה זו אשר הוא הולך למו' בין חיות והי' זה לו לחשיבות גדול בפרט בימים ההם כאשר מצינו בנמרוד שיצא לו שם בגבורתו שהי' גבור ציד וכיון שהי' לו לעשו מעלה זו אמר הנה אנכי הולך למות ולמה לי זה בכורה אין אני צריך למעלת בכורה [ועפ"י דרך מרן המחבר צ"ל יש לפרש עוד שכך הי' אומר עשו הנה אנכי הולך למות שהוא איש חרף נפשי למות על פגיעת כבודו וכי הוא מקפיד על בזיונו כדרך הגדולים ותלמידי חכמים ונוטר ונוקם ע"י מכת חרב הרג ואבדן ומכות שונות ר"ל כנהוג היום בין הבוערים בעם ונקרא בלעז "דועעל" ויש לי רב כבוד מזה גופא ולמה זה לי בכורה אשר עיקר תכליתו המכיון מעשו הי' רק הכבוד כדברי מרן ז"ל]:

כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ונשלחך בשלום אתה עתה ברוך ה' והדקדוקים מבוארין ונראה בעזהשי"ת עיקר אותות האהבה החזקים או חלשים הם ניכרים בעת כי פעל דברים הראוים לבטל אהבה ואם כל זאת לא נכבה האור הוא אות אהבה עזה וככה אצל השי"ת בעת אפו ועת פקודה ניכרת אהבתו לישראל איך גם בשעה ההוא מסבב העונש באופן הטוב להם וכנאמר ואתם בני יעקב לא כליתם וא"כ בזה עצמו שקנאו פלשתים עד שגברה השנאה והקנאה שהי' המלך משלחו מארצו ועם כל זאת לא שלחו ידם בו ובנכסיו הוא אות שראו כי שם ה' עליו ויראו ממנו וזה עצמו אות כי ברוך ה' הוא וזה שאמר השלוח הי' לו טובה שע"י ששלחו בשלום ולא נעשה לו דבר אתה עתה ברוך ה' והכל מודים בזה:

ויתן לך אלקים וגו' נראה שכיון כנ"ל דיתן לו ה' מקום המקדש ומטל השמים כי רק וי שיש לו בידו מקום ההוא מטל השמים ישתה מים ועי"ז ראוי הוא להיות גביר לאחיו ומצד שהברכה הזאת הוא תלוי' ומקושרת עם נתינת הארץ על אופן הנ"ל לכך ראה יעקב להשתדל לקחת עתה הברכות אבל יצחק שסבר ליתן זה לעשו מצד הטעם הנאמר למעלה ובוודאי גם ליעקב הי' נותן מנחלת ה' לברכה בה ונראה שעיקר הטעם של יצחק שבא