מהר"ם שיק על התורה מ

שכלה היא עושה כן או לא כיון הוא לחקור דעתה ושאל ב' דברים כאחד והיא השיבה ראשון ראשון ואחרון אחרון שהוא מהמעלה הניכרת לחכמים כדאי' במשנה אבות שבעה דברים בגולם וכו' ואז כאשר ראה זה ויקוד וישתחוה:

ויאמרו אה' יצא לא נוכל דבר אליך רע או טוב הנה רבקה וגו' יש לפרש דהנה אי' פ' גיד הנשה כל ניחוש שאינו כניחוש אליעזר עבד אברהם אינו ניחוש ועי' בתוס' שם שקשה איך ניחש אי ב"נ מצוה על הניחוש וצ"ל שהוא לא סמך אבל הם אמרו מה' יצא הדבר ר"ל ע"י ניחוש לא נוכל דבר אליך רע או טוב ר"ל אליך שאתה ולחזי' בז' מצות ואתה עובר על ל"ע לכך גם טוב לא נוכל לדבר ואין תקנה רק הנה רבקה לפניך קח ולך שאתה בעצמך תיקח וידינו אל תהי' בו:

תולדות ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו' יש לפרש כי כאשר ראתה כי הרבה עצבונה והחליטה כי יש תאומים בבטנה והם מתרוצצים אח' את חבירו מחמת קוצר המקום להשתרע שם ואמר' בלבה כי אחד יעשה את חבירו סנדל ולא יחיו הבנים אפי' האחד אשר בא חיים לאויר העולם הא כ' התוס' בנדה כ"ז בשם הירושלמי דלא יחי' ולזאת אמרה א"כ ר"ל אם האמת כן וכן הוא כמו כן בנות צלפחד וגו' כדעתי א"כ למה זה אנכי ר"ל למה לי הריון כלל ועל מה עביד הקב"ה נס לחנם ולכך הלכה לדרוש ה' ופרש"י שיגיד לה מה יהי' בסופה ר"ל לפי הנ"ל אם יחי' הולדות או לא ועוד אפשר לכוון בלשון מה יהי' בסופה כי אפשר כי גם היא אמרה בלבה כי הרציצה הוא סימן שיהי' פירוד ומחלוקת בין הבנים ואי' באבות כל מחלוקה שהוא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לש"ש אין סופה להתקיים וכן אמרו ספ"ק דקידושין דאב ובנו שישבו בבהמ"ד נעשה שונאים זה לזה ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים כמ"ש ואת והב בסופה וזה הכוונה להגיד לה מה יהי' בסופ' של אותה הרציצה ומחלוקה אם סופה להתקיים או לא ועד"ז יש לפרש המשך הכתובים ואלה תולדו' יצחק בן אברהם וגו' שבא לספר כי נתקיים בקשת אברהם להיות לו זרע קודש המחזיק בדרכי ה' וגם כן השתדל וביקש בנים ג"כ לתכלית זה כדי שיהי' ממנו בעולם נצר מטע ה' ולכך כאשר התרוצצו הבנים בקרבה ושיערה בנפשה כי זה סימן על פירוד וכ"ש לפי מה שאמרו חז"ל כשהיתה עוברת על פתח ע"ז עשו מפרכס לצאת ולכך אמרה למה זה אנכי ר"ל למה לי הריון הזה (ובדרך דרוש י"ל עפ"י דברי הר"ן דלכך מאס בבנות כנען הואיל ומעשיהם הרעים הי' להם מבוא בכוחות הנפש ולכך אמרה אלמלא יהי' הבן הזה ע"א למה זה אנכי שנעשה נס לבעלי הלא גם מבנות כנען נמי הי' יכול לישא אשה על אופן זה:

ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וגו' נ"ל לפרש מדוע בחר יצחק בעשו ונראה דהנה וודאי לא ידע כי רע ואון בקרבו אבל מ"מ בודאי ידע נמי בתאות ויושר יעקב ומדוע קרב זה יותר מזה רק יצחק החזיק לעשו לאיש אשר מזג גופו ידריכהו אל כל רע וכ"ש אם נאמר דמזל שעה שנולד בו גורם וכמו שאמרו חז"ל מאן דבמאדים אשיד דמא וגו' או טבחי וכו' ולכך הוא צריך לעול' ללחום נגד יצרו ולכובשו ולפום צערא אגרא וראוי להרבות לו שכרו יותר מיעקב אשר מצד מזגו אינו נוטה לדברים רעים ואפשר לכוון זה בלשון הקרא ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ונעשה טבח והפך מזלו הרע לטוב להיות טבח אבל רבקה אוהבת יעקב מצד שידעה כי רק הוא תם וישר ועשו רע מעללים וכל שכן לפי דעת הרמב"ם בשמונה פרקיו מעלת החסיד דהיינו לדבריו איש תם וישר שאינו מתאוה לתאוות מגינות הוא משובח ומאושר יותר וראוי לשלם לו יותר שכרה ולפי הנראה דעשו ויעקב היו בעיני יצחק על אופן זה דעשו טבעו נוטה לרעה והוא מתאזר עח ללחום נגד טבעו וכובש יצרו ויצרו מתחדש עליו בכל יום וכמו שכתבתי לעיל לענין מזל מאדים לפום צערא אגרא לפיכך ראוי לעשו שכר גדול וגם צריך לברכה אבל ליעקב החזיק לחסיד שמטבעו נוטה רק לטוב [ואם כי זה טוב מ"מ אין ראוי] לו שכר גדול כל כך ועוד יש לומר דיעקב הי' בעיניו לדורש ה' ומלמד תורה לאחרים למען ירבה החכמה וכמו שהי' אברהם ויצחק קוראים בשם ה' ולזאת אין ראוי לו ממשלה כי המלמד אחרים צריך שיבקש שאחרים יעלו למדרגתו ויכבה התבונה עד שיעלה הקטן לגדול וגם אין ראוי למלך ושר שילמוד עם הקטן ממנו כי מצד רוממתו אשר הוא נורא בעיני האחרים אינם שואלים אותו על ספיקתם וגם השומעים