מהר"ם שיק על התורה לט

הערב לה ולא זכרה אחריתה העיר ה' את רוחה ופתח עיני' כי בעצב תלדי בנים כי אדרבה הצער והעצב הוא המעורר האדם לטוב ויכוון דעתו לה' שאין תכלית האדם בעולם לילך אחרי תאותו ואפשר שרמז בזה בדרך המליצה הרבה ארבה עצבונך וגו' כי ע"י העצב תלדי בנים ומרמז על כל הדברים ע"ד שאמרו תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ועי"ז אל אישך תשוקתך שאדרבה העצב יהי' לך סימן שצורך האדם בעולם להכיר ולעבוד את מצות בוראו והבן ישלים מה שלא הי' בכח האב וטובים השנים מן האח' ועד"ז אמר משלי יו"ד בן חכם ישמח אב דהיינו שיהי' לאביו נחת רוח שירווח לו ויהי' כוחו בעול' יותר וכל שנתרבה כוחו ימצא בעצמו תענוג וקיום ולזה ישמח האב בבן חכם אבל בן כסיל אינו נעשה שמחה לאביו ולאמו הוא בכפל עצב שילדו בעצבון לרעה ולמפח נפש והיא נענשה בכפלים ולכך בן כסיל תוגת אמו וכיון שהחיוב על האבות לחנך את בניהם ולהשלים מחסורם והנה מחסורם הוא בכפלים מחסור הגוף ומחסור הנפש מחסור גופו לקיימו בעולמו מקטנותו עד יגדל לאיש ומחסור נפשו ללמדו ולחנכו במידות טובות ותורת ה' וחכמת ה' המחסור של גופו יוכל האב ליתן לו אבל מחסו' נפשו אי אפשר לאביו ליתן לו כי מי יוכל ליתן חכמה לאיש אחר כי היא אינה דבר הניתן מיד ליד רק ה' משפיע באיש חכמה וכמאמר שהמ"ה משלי ב' כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ר"ל כי רק ה' יוכל ליתן החכמה והכנה להוציא דבר מדבר אבל מאיש לאיש אינו יכול רק לשלשל הכוחות והכנות שניתנו לו מאת ה' ביום הולדו ולזה אמר ה' יתן חכמה כי מפיו דעת ותבונה ר"ל הכנה וגם הדעת אבל האב אינו יכול ליתן לו החכמה רק לסייעו ולחנכו דהיינו שילמדנו החכמה ויודיענו כי יש לאדם תכלית בעולם ושהוא בעולם לעבוד את ה' כעבד המוכן לשרת ואפי' בדבר שהוא. כונה לעשותו מטבעו צריך שיהי' קבוע לזה העבודה וזה נקרא חינוך ולזה קאמר במשלי כ"ג חנוך לנער עפ"י דרכו אפי' במה שהוא דרכו או הפי' שיחנך את בנו שיהי' כמו האדם נולד קטן בגופו ואבריו והוא הולך וגדול כך יחנכו שזה תכליתו בעולם לילך הלוך וגדול ואפשר שלזה שבח ה' גם את אברהם אע"ה כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה והשפט וכו' שצוה לבניו שלא יעשה הטוב לפי תכונת גופם בלי קבלה אלא יקבלו עליהם בתחיל' לעשות הטוב ואז אפי' מה שהוא צדקה בעצם הוא משפט מצד המקרה שקיבל על עצמו וחיוב לאיש לקיים מאמרו ועד"ז נתן הקב"ה שכר לאברהם אע"ה לא נתן לו הטוב בלי שיאמר לו בתחילה שיעשה לו זו וע"ז אמר כי ידעתיו למען אשר וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וכי' דהיינו כנ"ל שיהי' צדקה ומשפט למען כי ה' הביא על אברהם את אשר דיבר ר"ל שבתחילה השי"ת מדבר ומקיים מאמרו ולא די לאדם לחנכו את בניו בלבד אלא צריך שיכוון שלא ישתל פסול בזרעו כי איך יקיים את עצמו בעולם ע"י הבנים שבאו מפסול ובוודאי לא יהיו מהוגנים וטוב לו העדר אן קיום כזה ואין השכינה שורה אלא במשפחות מיוחסות בישראל שהם ראוים זה לזה כטבע המציאות והקיום באלו שוכן ה' כדאי' בפרק עשרה יוחסין שהנושא אשה שאינו מהוגנת אליהו כופתו והקב"ה רצעו והיינו במשל אליהו שקיים בגופו לעולם כן הוא לכל איש ע"י בניו הוא הכופתו והשי"ת שישכן עליהם הוא רוצעו שאין השכינה שורה עליו ואברהם ע"ה שעיקר כוונתו ותכליתו הי' לשכון שכינה בין זרעו אחריו הקפיד על זרעו ראשונה שלא להתערב ביניהם פסול ויהיו כולם אוחזים ודבוקים וראוים להשראות השכינה ולכך השביע את אליעזר בה' אלקי השמי' ואלקי הארץ וכו' ולכך אמר שרק את בנו לא ישיב שמה דעיקר טעמו משום השכינה ובח"ל אינו כדאי לו כדאי' ברמב"ן א"כ אין לו תכלית מזה האשה והנה אליעזר עבד נאמן רצה שיהיו הנשואין האל' ניכרין שהם מאת ה' כדי שיהי' לאברהם לקורת נוח ולמשיבת נפש שיראה כי נתקיימה מחשבתו כי לא עביד השי"ת ניסא לשיקרא ולעשות נס לרעה אלא לטוב לנו כל הימים ולכך ביקש שיזדמן לו האשה הזאת על דרך השגחה ובנס וע"ז אמר ובה אדע שעשית חסד ר"ל שידע זה בידיעה ממש ויהי' למשיב נפש לאברהם ולכך בחר אליעזר נסיון של ג"ח שהיא מקור נפתח לקיים בני אדם בעולם ואיש את רעהו יעזורו שע"ז הי' תכלית האשה הראשונה כנאמר לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו והנה מטוב רצונה ראה כי היא טובה בטבע ומבקשת טוב אמנם הטוב הוא טוב אם העושה מכוון לעשות טובה ורוצה בטובה אבל אם הוא רק מצד הטבע עדיין אין כאן טובה וע"ז עדיין הסתפק אם היא בעלת שכל ובטוב לבבה