מהר"ם שיק על התורה לו

מוזגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו דהיינו שתהי' האשה מקבלת אותו לעילתה ולבה ומלכה ויהי' חשיב כל כך בעיני' או בהיפך זה אינו אלא לפי מעשיו ומסיק דהיינו בזיווג שני שהיא ע"ד שכר ועונש אבל זיווג הראשון דהיינו שתהי' מכוונת במזגה לו שתהי' ראוי להוליד ממנו זה הוא נגזר מ"ם יום קודם יצירת הולד ועד"ז קאמר שם וקשה לזווגן כקי"ס דהנה האדם ובת זוגו נבראו מתחל' שניהם יחידים ושניהם הם בשוה ואח"כ תדריג היא תחתיו ואדרבה האדם הוא מבקש לפרוק עול מעליו ולהיות בן חורין כמו שראינו בקי"ס שרצו לעבוד יותר מלעבור בים וא"כ גם כאן קשה כקי"ס. וזה ג"כ פי' כי לא ינוח שבט הרשע וגו' הוא ע"ד שדרשו חז"ל זכה עזר לא זכה מנגדתו וע"ז קאמר אף שהבחירה חפשית מ"מ לא ינוח שבט הרשע לא יתקיים על גורל הצדיקים ולא יאריך ימים על גורלו למען לא ישלחו הצדיקים וגו' ועכ"פ מבואר שעיקר הזיווג הוא ע"ד השגחה ושכר ועונש ואפשר שזה הטעם שקבעו חז"ל בן י"ח לחופה קודם שיגיע לכלל עונשין אע"ג שעיקר הזמן הוא מעשרים לכך ג"כ נקרא האשה טוב מצא אשה מצא טוב מצד כי השכר הוא חביב לאדם שהשכיר בפועל כפיו וע"י שהיא מיועדת אליו לשכר והיא תשמשהו כראוי והיא האמצעי להביא טובה וברכה לבעלה ראוי לה ג"כ הטובה והברכה ובהיפך עונש עונש ועד"ז יש לפרש קהלת ד' פ"ט טובים השנים מן האחד ר"ל השנים הבאים מן האחד שנברא אדם יחידי המה טובים רק זה אינו לעולם כי בלא זכה היא מנגדתו ע"ז אמר אשר יש להם שכר טוב וקאמר שם כי אם יפולו וגו' ר"ל המעלת החברה היא מב' פנים אחד להגין את הטוב אשר כבר הוא בידיהם ביחידות רק כל זמן שהם ביחיד אין כח אחד די להציל עצמו מפגעים רעים ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים והב' כי יש הרבה דברים אשר יוכלו להוסיף ולהרויח ולהרבות טובה להם ע"י החברה רק לעומת זה יש גריעותא לחברה אשר עליהם נאמר קדירה דבי שותפי לא חמימי ולא קרירי כי אין בני אדם מסכימים לדבר אחד ולא יבואו לידי גמרו אז צריך שיבררו להם ראש אשר לעומתו ילך וע"ז אמר כי אם יפולו מצד שהם קדירה דבי שותפי האחד יקים כנגדו ר"ל האחדות והמעלה השנית שיוסיפו עוד ואמר גם אם ישכבו וגו' היינו שיוסיפו ריווח כנ"ל ומסיים ואם יתקפו האחד וגו' ר"ל שעדיין יש כאן דבר קשה שאפשר שיתקפו האח' וגו' אשר הוא ראש לו אפשר שזה עצמו יעשה לו לפעמים עולה ע"ז אמר השנים ר"ל הב' המעלות יעמדו כנגדו וקרוב לשכר הוא יותר מלהפסד והחוט המשולש ר"ל בחברת האיש עם אשתו אשר יש לה ג' תכליתים מלבד הב' עוד החיבור הטבע להקים שמם ולהעמיד חוטרא לידם לא במהרה ינתק ואפשר עוד לפרש לא טוב היותם וגו' דהנה כבר כ' הרמב"ם כי העיקר הטוב לאדם הוא במה שיכול להשפיע לאחרים ואלמלא נתנו לאדם טובה כפולה ומכופלת רק בתנאי זה שלא יתן לאחר כלום לא יקבל וזה לא טוב ר"ל שלא יהי' טובה בעולם היות אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ר"ל במה שהיא כנגדו ומחוסרת כל טוב והוא צריך להשפיע אז טובתו טובה ואבוא לפ' שלנו ואברה' זקן בא בימים ר"ל שלא הי' זקן שנתמעטו כוחותיו אלא מצד ימיו הי' זקן אבל לא כהתה עיניו ולא נס ליחו וה' ברך את אברהם אע"ג שמתה אשתו ואמרו חז"ל ביבמות ובמדרש פ' בראשית השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה אבל אברהם שאמר לו הקב"ה והי' ברכה לא על ידי אשתך בלבד ולכך לא מיהר גם כן לקחת אשה לבנו ולכך קרא לעבדו המושל בכל אשר לו אפשר הכוונה שהוא צדיק ומושל בכל כוחותיו ואינו מן הרשעים המסורים ביד לבם אלא לבו מסור בידו ומגלגלין זכות ע"י זכאי ולזה לא הי' צריך לשבועה והי' די באמירה וכ"ש שכבר הקשו שהי' די שיאמר כן ליצחק אלא שרצה אברה' להסיח דעת אליעזר שיהי' נמנע מלקחת בתו כדי שילך בשמחה ובכוונה רצוי' כי לפי שמחת העושה וטוב השתדלות השליח הדבר הקרוב יותר שיבוא וכל זמן שאליעזר הי' מסופק בדעתו כי אפשר שיכול לבוא לידי גלגול שיקח בתו לא הי' משתדל כי אדם קרוב אצל עצמו ולא הי' עושה בשמחה והטעם נלע"ד מלבד הטעמים הנכונים אשר נאמרו בו שלא רצה ליקח מכנען כי הקב"ה אמר לו גר יהי' זרעך וגו' ואמרו חז"ל כי תחילת הגירות הי' משנולד יצחק וזה טעמא בעי למה מתחילה לא נקרא גירות ונראה דהנה הקב"ה אמר לך לך וגו' כדאי' במדרש וברש"י כאן אי אתה זוכה לבנים וגו' ועוד שאודיע טבעך בעולם וגו' ואפשר שזה עצמו תלוי בזה כיון שיצא טבעו ויהי' זה חילול השם בעיני השומעים איך לא שת לו זרע אם אמת כדברי אברהם אשר פרסם וקרא בשם ה' ואפשר לפרש לעיל פ' לך