מהר"ם שיק על התורה לד

תשובה ומצד חסד ד' אז אין זה מצדו אלא מצד חסד ד' ולכך סיים בשרה שני חיי שרה שהם באמת חיי' לא מצד חסד ד' היו שווין וע"ז אמרו כולם שווין לטובה ולא ע"י תשובה נתהפכו וא"ש:

ויהיו ימי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ופרש"י בת ק' כבת כ' לחטא ימי חיי שרה כלן שוין לטובה ובמדרש יש יודע ה' ימי תמימים כשם שהם תמימים כך ימיהם תמימים וצריך ביאור. הנה לפעמים אדם נולד בטבע מושלם בכמה שלימות ובכמה מדות טובות ולכל הפחות ע"י הרגל ולימוד מעט הוא מוכן ומושלם ויש בני אדם שצריכים להרבות לימוד והרגל רב כדי לתקן עצמם והנה מלבד שהמרגיל עצמו ע"י הרגל רב ומעשיו הם מרובים מחכמתו הוא אינו עלול ליפול וכנאמר בתהילים וכי יפול לא יוטל כי ד' סומך ידו והוא אצלו קשר ואמיץ כח אמת וקיים לעד משא"כ אשר הוא רק טוב בטבעו ועדין אמר בתהילים א"ה יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך ע"כ ברכך אלקים לעולם ובמדרש יפיפית בעליונים ויפיפית בתחתונים והיינו כנ"ל שלא מלבד מצד טבעו נתיפה שזה בא לו מלמעלה אבל אמר גם כתיפית מבני אדם דהיינו מתחתונים ע"י הרגלך ובנינך ועי"ז הוצק חן בשפתותיך שתוכל לזרז גם אחרים לעשות כדת כיון שהדבר אינו בטבעו ועל כן ברכך אלקים לעולם שהוא קיים לעולם אמנם מלבד המעלה הזאת עוד מי שהוא טוב מצד שכלו ובחירתו לא די הוא לנו שאנו יכולין לשבחו באותו מדה טובה אלא זה המדה הטובה האמת הוא אות על כולו. וכאילו היו בו כל המדות הללו כי הוא כוללת כולן שאינו עושה אותה מצד הפרט אלא מצד הכלל היראה והחכמה ועד"ז אמרו חז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה ר"ל אם בא זה מצד בחירת ממעלות התורה אז הוא כלל גדול וכולל הכל ועד"ז אפשר שאמר במשלי אמרת אלוקי צרופה מגן הוא לכל החוסים בו אמר שאפי' אמירה אחת של ד' הוא צרופה ומצרף כל התורה כולה כי השומר מצוה אחת כמאמרה מעלה עליו הכתוב כאלו שמר כולה וזה עצמה מגן לכל החוסים בו ואין בו חשש שאין יכולין לקיים כל המצות כיון דאפי' אחת הוא צרופה ועוד יש נפ"מ דהעושה מצוה מצד בחירתו כל הימים שוין אצלו דהנה לפי מהלך הטבע הזקנה הוא המביאה לאדם לידי הכרת תכליתו ולא יפנה אל רהבים ושטי כזב וגם כבר ינוח בו הרתיחות הדם והוא מקרב עצמו יותר לידי האמת כנאמר בישישים חכמה ואורך ימים תבונה ואפשר שכיון שזה עצמו שהישישים הם מחוכמים הוא אות שהחכמה אינה בא מכח הגוף אלא מכח דבר נעלה חלק אלקי שהוא נצחי ואינו מת ולא נחלש כוחה בחלושת הגוף וזה שאמר הא דבישישים חכמה הוא אות ואורך ימים תבונה שהתבונה תהי' לאורך ימים נצחיית ולכך לא אמר באורך ימים תבונה [והוא עצמו האות שנתן השי"ת לזקנים השיבה והלבנת שערות שיהי' אות וסימן על טוהר גופו שהלובן רמז לנקיות וטהרה כנאמר בכל עת יהי' בגדיך לבנים ועד"ז אמרו חז"ל עד אברהם לא הוי זקנה וגו':

אמנם נגד זה יש חלישות לטבע הזקנה שאין לו כח וגבורה לעשות חיל לעמוד על נפשו משא"כ בימי הנערות והבחרות הוא בגבורת כוחו וינוב וא"כ יש לכל זמן ועידן ריעותות ומעלות אמנם כל זה מי שהולך רק אחר טבעו לא כן אשר דברי ד' נתונים בו חיות וכח והתורה אמרה אני בינה לי גבורה עוד ינוב בשיבה וקוי ד' המה יחליפו כח כו' וזה כונת רש"י שהתחלנו בה כלן שוין לטובה שלא הי' בה פחיתות הזמן כמו בשאר אנשים כדלעיל אמנם עיקר הדבר הוא בהתחלה וכמו במזון הגוף הרבה פעמים אין לאיש חפץ לאכילה וע"י התחלת האכילה ינעור בו תאות המאכל ועד"ז יש לפרש מה שאמר דהע"ה בתהילים טעמו וראו כי טוב ד' כו' ומנקט לשון טעימה שהוא בלה"ק התחלת האכילה ולכן כשם שבמזון הגוף הוא מעורר תאות המאכל כזה במזון הנפש ההתחלה מעורר התאוה לעבודת ד' וגם עבודת אחרים ומעשה בני אדם כערכו הוא כלי ואמצעי לעורר את האדם לכיוצא בו ולכך אם ישים לבו מעשה הטובים והחרוצים גם הוא יחרץ ויתלהב בו החפץ והתשוקה לפעול כמוהו כי יש באדם חוש המשותף שאחד יעורר חבירו הן באכילת הגוף בראיית אכילה וככה באכילת הנפש ולכך אמר לעיל וראו כי טוב ד' כו' שע"י הראיי' ג"כ מתעורר ועד"ז אמר דהע"ה לכי חזו מפעלות ד' שגם ע"י ראיית והבחנת מעשה ד' נולד בו תשוקה לפעול כיוצא בו:

ויהיו חיי שרה וגו' ימי חיי שרה ובמדרש והובא ברש"י כלם שוין לטובה יש לפרש דיש ב' מיני צדיקים צדיק ששומר כל התורה אבל תמיד בוער בקרבו עצת יצרו להדיחו והוא לוחם מלחמתו