מהר"ם שיק על התורה לג

החובת הלבבות בריש שער עבודת ה' שע"י שנתמעט שימוש השכל נתמעט כוחו כעין שאנו רואין בכלים שאינם נצרכים אלא לעתים הם חלודים ואינם מוכשרין למלאכה ולכך צריך להערות התורה עי"ש וזה כוונת המאמר הנ"ל שע"י מיעוט הירח וביטולו איזה זמן נתמעט גם אור ה' וכבוד ה' אשר השמי' יגידו וממילא אפי' כשיהי' מולד הלבנה ויתחיל מחדש להכיר כבוד ה' צריך התחזקות מחדש ועזר התקרבות והיינו שדרשו חז"ל הביאו עלי קרבן שמעטתי את הירח שע"י שאינו, מאיר נתמעט בלילה כל המאורות מן מעשה ה' וטובת ה' שאינו נראה ועי"ז צריכה קרבות והתחזקות יותר לה' וכיון שכן אצל הירח ק"ו אבל ישראל שנמשלו לירח וע"י כיסוי אורם נתמעט כבוד השמים ונתמעט כבוד הלימוד וצריך התחזקות הוא ע"י מעשי הצדיקים שהיו לפנינו וע"י המעשים שנעשו על ידיהם הם יהיו לנו למאורות השמים להאיר על הארץ וזה שאמר המדרש הנ"ל שהוסיף ה' לשרה על המאורו' שהיא תהי' במעשי' וניסי' המאורות שתהי' הנס הגדול ההוא מאיר לעולם או שע"י שמקור ישראל יצחק אבינו לא נולד בטבע וכן יעקב אבינו מיצחק ורבקה עי"ז נקבע שאין מהלך ישראל בטבע ובנחל אלא בהשגחה מיהו חילוק יש מה שנעשה במזל ובטבע נעשה פעם אחד אבל מה שנעשה בהשגח' הוא נעשה מחדש כל שעה ורגע בעת שנתחדש והיינו דקאמר שה' עשה לשרה כאשר דיבר ר"ל באותו עת נעשית בריאה חדשה וכעין שנאמר המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית והיינו ויעש ה' לשרה באותו עת כאשר דיבר מבראשית והיינו שאמר המדרש הוסיפה על המאורות שאינו תלוי' במזל:

כי לא ירש בן האמה עם בני עם יצחק וגו' לא היתה הכונה על ירושת מטלטלין ונכסי אברהם אלא על ירושת הארץ כיונה שלא ירש כי הקב"ה כיון על יצחק כמו שאמר לו לעיל בפ' מילה ולכך טוב לו שלא יהי' בכאן ויהי' במקום אחר אשר ישב בה וגם שלא יהי' מריבה ביניהם:

ויהי אחר הדברים וגו' באמת אין רשות לאב על בנו לשחטו כי אין לאב זכות על בניו ממש כי אינם נכסיו והוא לא עשה אלא תנאי התחברות וזיווג עם אשתו רק בכאן שלא הי' אברהם ראוי להוליד רק ע"י זכות מעשיו עשה לו ד' נס א"כ אז הבן ממש כאילו הוא מעשה ידי אבותיו כיון שמצד הטבע לא הי' בא לעולם וע"י הציווי של עקידה גילה ד' לאברהם כי בזכותו נולד יצחק והוא בנו ממש והנה תכלית הציווי הזה אפשר עוד דהנה אברהם הרבה בבקשה על בן ואהבת עולם אהבו והוא אפשר מב' צדדין או שהוא בטבע ככל אב שאוהב לבנו ומצד שכל איש יש לו תשוקה שישאר ממנו לנצח או מצד שרוצה שישאר ממנו כין ונכד לעבודת ד' וצלם אלקים עליו והנה אם תכלית אהבתו היא אהבת ד' אפי' אומר לו ד' לשוחטו הוא עושה בשמחה רבה אבל אלמלא הי' אהבתו לבנו מטבע אז הי' זה מתנגד לציוו הבורא ולזה אמר לו ד' כי עתה ידעתי כי ירא אלקים ולא חשכת כו' ר"ל תאותך לבנך כו' לא היתה חשוכה ממנו אלא היתה ג"כ לתכלית יראת ד':

חיי שרה ויהיו ימי חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ופרש"י בת ק' כבת כ' כו' שני חיי שרה כלם שווין לטובה והקשה הרמב"ן הא גם בישמעאל כתיב שנה בכל פרט ולענ"ד האדם הוא מהלך וצריך להוסיף בכל עת מעלתו ומדרגתו לעבודת השי"ת ולקרב עצמו לבוראו יותר ויותר ולא מבעי' בימי נעוריו שהשכל עדיין אינו במלואו אלא אפי' בימי זקוניו ואפי' שכבר נשלם אין קץ ותכלית להשלים עצמו עוד יותר ויותר וכמו שפי' הפלאה ז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה שלעולם יעלה למדרגה יותר גבו' שיהי' בעיניו מעשיו שעשה אתמול שלא לשמה ולזאת נראה שכתיב בשרה שנה בכל פרט להורות שכל ימי' היתה הולכת ומשתנת ועלתה למעלה אפי' לאחר מאה ועשרים שנה עוד שינתה עצמה לטובה אע"ג שהי' לה גם אז יצה"ר כמו בימי ילדותה דגם בימי זקנה לא הלך היצה"ר וכל שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ועל דרך אחר אמנם לפעמים אדם אינו משתנה לטובה אדרבה כל שמוסף והולך מרבה חטאים ופשעים ואפ"ה בסוף ימיו עושה תשובה ונעשה לו מן העבירות זכיות שמתחרט על כלם בפרט ובפרט ונעשו למפרע כלם זכיות כמו שאמרו חז"ל בתשובה מאהבה נעשה מעבירות זכיות ונתהפכו ימי חייו מרעה לטובה ולכך גם בישמעאל שעשה תשובה בסוף ימיו שפיר נקט שלמפרע היו כל ימיו שנויים ושוין בן ק' כבן כ' אמנם החילוק הוא אם נעשה מצד