מהר"ם שיק על התורה לב

לצדיק ברואה אבדון דורו וכאילו גם הוא נאבד אתם ולכך אי אפשר אלא א"כ תשא למקום עבורם:

ולשרה אמר וגו' הנה הוא לך כסות עינים כל אשר אתך וגו' יש לפרש דהנה מי שבוש מדבר מה הוא מתבייש להרים עיניו נגד כל כי הבושה תכסה עיניו ונועם נפשו אם אין איש מביט עליו כי מצד שיודע שמעשיו המה על אופן אשר יבזוהו את אנשותו בעיני כל ואדם רוצה בכבוד עצמו וכואב לו אם יבזוהו אחרים והוא רואה הבזיון יותר כואב לו כי האדם מתפעל יותר מן החושים החיצונים ולזה גם שרה בפעולה הזאת שהניחה עצמה ליקח לבית אבימלך ולא גלתה כי אחי' הוא ובפרט שבאמת לא הי' כאן סכנת נפשו' הוא לה לחרפה ולבושה אשר תכסה פני' אלמלא כי ידעו כי נביא הוא כאשר אמר לו מלאך ה' ולזה ידע כי ה' לא יניח את צדיקיו וזה אמר לה הנה הוא לך כסות עינים לא הבושה אלא הוא מכסה פניך והוא לך לכבוד ולכך ואת כל ונוכחת ר"ל שתוכל להיות נוכח כל ואין לך בושה לעמוד בפני בני אדם:

וה' פקד וגו' פרש"י שכל המבקש רחמים על חבירו וגו' כבר כתבתי במקום אחר דיש לומר דזה הוא האופן ודרך אשר ישר בעיני ה' דתפילת אחרים יקובל על אחר כמו שהעיר בפ' אין עומדין בסופו בעין יעקב ואפשר להסביר דיותר צריך לזכות שתבוא בשבילו דבר טוב ממה שצריך לו זכות שהטובה הבאה לעולם לא יעוכב ממנו וכן בעבירו' צריך פשעים יותר להעביר ממנו הטוב הבא ממה שצריך פשעים שלא יבוא הטוב עליו בפרטות וע"י שהמתפלל נענה תחילה ויורד מהשפע רצון באותו דבר שהתפלל איש הזה הטובה באה על כל העולם אלא א"כ איש אשר ברשעותו ראוי לעכב ממנו ולזה צריך רשעות גדול:

במדרש יש ויעש ה' לשרה כאשר דיבר מלמד שהוסיפה על המאורות ונראה בעזהי"ת הביאור ונקדים לבאר דברי הגמ' בשבועות שלכך נאמר גבי ר"ח ושעיר אחד לחטאת לה' שאמר הקב"ה הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח וצריך ביאור ונראה כל עניני האדם הם דוגמת השמש וירח כנאמר זכר ונקיבה בראם ויקרא שמם אדם האחד משפיע ושני מקבל והנותן ומשפיע הוא דוגמת זכר והמקבל היא דוגמת נקיבה והאדם בין זכר בין נקיבה צריך שיהי' משפיע למי שלמטה ממנו ומקבל ממה שלמעלה כי אם רק מקבל בלתי משפיע זה אינו בגדר האדם וראוי לו שלא נברא שהי' נפשו אז ג"כ מקבל ונהנה מזיו השכינה ואם משפיע בלתי מקבל תפסוק כוחו ורוחו אבל האדם נברא בדו פרצופין שיהי' בגופו ובעצמו ב' בחינות מקבל שפע מאת ה' והוא ישפיע מחסדו למטה ממנו וזה שאמר זכר ונקיבה בראם שיהי' בב' בחינות האיש האשה וע"ז נקרא שמם אדם אבל האדם רואה זה הצד שהוא משפיע שהוא מעלתו זה הוא לנגד עיניו אבל הצד שהוא מקבל שפע וחסדי ה' ואין לו שום דבר מגרמי' אלא ממה שיחונן מה' ובזה נרשמו ונפלאו ישראל מאוה"ע דאין מזל לישראל ולית להו אלא מה שמשפיע השי"ת עלינו ולזאת נמשלו לירח ולזאת ישראל מונין ללבנה שאין לה אור מגרמי' אלא מה שמאיר לה השמש כך ישראל אין להם אלא כפי השפעת ה' וכבודו עלינו זרח וממילא נשמע שהוא לפי ערך ומעמד ישראל נגד ה' דוגמת מעמד הלבנה נגד השמש וכירח יכון עולם ועד בשחק נאמן סלה וגם בזה נמשלו לירח כשם שהירח בשעה שאין האור נראה עלי' אינה יכולה להשפיע על אחרים כך ישראל כשהאור נראה לעין כל אז תוכל היא להאיר ולהראות את תורת ה' ועבודתו והשגחתו מטובת ה' וכשם שאם נראה אור הלבנה נראה כל העול' אשר ברא ד' אשר ממנו נוכל להכיר טובת והשגחת ה' שמעשה ידיו מגיד הרקיע משא"כ אם החושך יכסה ארץ וערפל חתולתו ואינו נראה מה שהוא בעולם מטוב ה' וחסדיו א"כ מיעוט אור הלבנה לא על עצמו בלבד יצא אלא הכלל כולו יצא שע"י מיעוט אורו הטבעי נתמעט אור הרוחניי ושירות וזמרה של כל העולם לה' ורק משמורת של מלאכי השרת האומרי' שירה והארץ דומי' וא"כ מובן במיעוט אור הלבנ' כאילו נתמעט כבוד שמים וכנאמר ברן יחד כוכבי בוקר ויריעו כל בני אלקים והנה זה לעומת זה עשה אלקים מה שחסר הטבע משלים התורה מעת הבריאה וכל שהי' קרוב לבריאה והי' ניכר מעש' ה' ובריאת עולמו יותר ויותר ע"י בריאת עולם והריסותו לא נתן ה' תורה עד אלף דור וכשנתרבה העולם ונשכח מעשי ה' נתן ה' תורה לעמו ישראל ועשה עמהם ניסים ונפלאות שעי"ז יתפרסם ויגידו ועי"ז שפיר אמרו חז"ל שבשביל התורה נברא העול' ובשביל ישראל שרק על ידיהם הבריאה והנה עוד מגדר הטוב שע"י שנתמעט שימושו נתמעט כוחו ואם עזבתה יום יומים תעזבך וכמו שאמר