מהר"ם שיק על התורה לא

לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם יזהיר התנא שידבק אדם לחכמים אבל יהי' הדיבוק שישמע לקולם וילך בדרכיהם שאל"כ אדרבה שגגת תלמיד עולה זדון והיינו והוי מתאבק דהיינו שילך אחריהם שעולה האבק על ההולך אחריהם ואל יבהילוך רעיונך לאמור מי יוכל עמוד בכל מעשים כאלה החכמים ואלה המעשים אינם ראוים אלא לחכמים כיוצא בהם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ע"ז אמר והוי שותה בצמא וגו' וע"ז נראה שכיוון כמי ישעי' סי' כ"ז והי' להם דבר ד' צו לצו קו לקו זעיר שם זעיר שם למען ילכו וכשלו אחור וגו' והכונה לפי הנ"ל יאמר כשיבוא הנביא להזהיר ולצוותם בדבר ד' לא יקבלו ולא ינטו אוזן כי הדבר אצלם לנמנע שיהי' אפשר להם לקיים מצותו כי יאמרו זה אפשר לנביאים ולכיוצא בהם ולא לפחותי האנשים וע"ז יאמר והי' להם דבר ד' צו לצו ר"ל ציווי להמצוה והוא הנביא קו המשפט ר"ל העונש על העובר הוא רק לקו שהוא הקו המשפט ורצונם לשיפט ולא עליהם יהי' או הפי' קו לקו שרק היעוד הוא העונש ר"ל קו המשפט המורא והפחד של אזהרות לקו הוא גופא העונש ולא יענשו עוד או הפי' קו לקו שעונש ראוי להיות לתכלית מי שנענש כדי שייטיב דרכו אבל הם אומרים שאין זה בידם לקיים המצות ואין העונש לתכלית כי זעיר שם זעיר שם מעטים המה המצות שאפשר לנו לקיים וע"ז הכריח אברהם את בניו ואת ביתו אפי' הפחותים שישמרו דרכי ד' ולא יהי' נסוגים אחור כי אפי' הנביאים והחסידים כל מי שגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואלמלא השי"ת עזרו אינו יכול לו והעיקר הוא רק התחלה ואז הבא לטהר השי"ת עזרו וא"כ כיון שרק התחלה היא לאדם יוכל כל אדם לילך בדרכי ד' ולחבר בחכמים ומעשיהם ולשתות בצמא את דבריהם דהיינו רק בבוא לטהר והרצון והצמא לזה כי ד' יושיע לו וע"ז אמר כי ידעתיו כי הוא עניו ומצוה לביתו אחריו ר"ל שהם אחריו במדרגה פחותה שישמרו דרכי ד' הגדול ולילך בדרכיו ולא יסוגו אחור למען הביא ד' על אברהם את אשר דיבר ר"ל מה שאברהם דיבר לעשות זה ד' מביא על אברהם ומסייע לו א"כ גם הם יוכלו ללכת בדרכיו כך מצוה אברהם לביתו אחריו ומטעם זה ראוי לעונש העובר על רצון בוראו שהי' אפשר לו לקיים וכן כדי להטיב אחרים הרואים והשומעים מן העונש וייטיבו דרכם ואז יש להם תיקון זה שאמרו כל פעל ד' למענהו וגם רשע ליום רעה דהפי' דע"י העונש ביום רעה שיבא עליהם נתקדש שם ד' וזה תכליתם בעולם ואדרבה כל זמן שהם בעולם אין להם תכלית ודבר שאין לו תכלית כאלו עבר ובטל וע"י הרעה שבא עליהם נתקדש שם ד' הוא ישובם וקיומם ועד"ז אני מפרש בתהילים ט' האויב תמו חרבות לנצח וערים נחשת אבד זכרם המה וד' לעולם ישב כו' אמר המשורר נגד האויב שהירס ואיבד כמה אומות זה הי' אבודה לנצח לא כן מה שהשי"ת מעניש ומאבד אינו אבידה אדרבה זה ישוב העולם כי ניכר כי ד' עושה משפט בארץ וע"ז אמר האויב תמו חרבות כו' וערים נחשת אבד זכרם המה לא כן מה שד' עושה הוא לעולם ישב דעי"ז כונן למשפט כסאו א"כ העונש רשעים כל זמן שהוא מפורסם יותר עדיפא כדי שילמדו ממנו אחרים וישמרו רצון ד' וע"ז אמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה דזה עשי' הוא ולא איבוד והירוס ואברהם יהי' כו' ונברכו בו גוי הארץ וילמדו וילכו אחריו ואדרבה ראוי לפרסם זה:

זעקת סדום ועמורה וכו' נראה דעיקר החטא של סדום ועמורה הי' גדול כל כך מצד הסיבה אשר על ידה באו לידי עבירות הללו שהי' רעים בגופם ובממונם והסיבה הי' כי נתגאו ברוב עשרם וטוב מקומם ואמרו כי ידינו עשה לנו החיל הזה ועל כי הגאות מצד עצמו תועבת ה' כל גבה לב וכ"ש אם גורם למעשים המכוערים האלה שלא החזיקו יד עני ואביון ועי' בעקרים מיב פי"ד כי המתגאה הוא מתלבש בטלית שאינו שלו ומורד בקונו אשר ממנו כל הדברים האלה ולו יאתה הגאות ולכך כל המתגאה הקב"ה משפילו ע"ש וכן בחטאים האלה אם הסיבה מרוע מידותיו אין העונש בא עליהם רב כל כך אבל הוא מצד יסוד הרע הגאות אז הקב"ה מהפכם כמו רגע וזה קאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה ר"ל מצד כי רבה וגבה לבם ועי"ז וחטאתם כי כבדה מאוד ע"ז ארדה נא מהמסובב אל הסיבה שייך לשון ארדה ואראה מה סיבתם הכצעקתה הבאה אלי עשו ר"ל אם הצעק' מדבר הבאה אלי ר"ל מצד הגאות אשר יאתה להשם והיא באה אליו כלה ר"ל אז אכלם אבל אם לא אדעה ומצד שאברהם הי' בהיפך זה ומזה יראה טוב הנהגתו לכך גלה ה' לאברהם את כל זה:

האף תספה צדיק עם רשע וגו' כי רע ומר