מהר"ם שיק על התורה כז

ל"ו והכוונה לפי הנ"ל דהנה במתן תורה פ' יתרו הזהיר רד העד בעם פן וגו' ונפל ממנו רב שאל יהי' גופם הפקר בעיניהם למען יוכלו לבוא להשגה גדולה אשר לא יראה האדם וחי ומזה כבר יש שאמרו תירץ על הריסת גופם ואיבוד חיי הגוף על זה הזהיר שאל יהרסו שאז ונפל ממנו רב שנפלו ממנו כל החיובים ולכך מחויב כל אדם לשמו' גופו לא מצד חיובו נגד עצמו אלא מצד חיוב נגד כל האדם ומזה אמר השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך שבמתן תורה הפליג להזהיר בהם שלא יפרצו גדרם שעי"ז יהרסו גופם ומזה תזכור שחיוב שמירת גופך רבה עליך ועפי"ז קשה על אברהם איך מסר נפשו ועשה מלחמה את הד' מלכים עצומים אשר התעצמו יותר מה' ובשלמא כל מלחמה התירה התורה כי תצא למלחמה על אויביך לא מבעי' במלחמת מצוה שכיון שהארץ הנבחרת הוא התכלית וסופו של העולם למען יבנה בית המקדש בתוכה וא"כ התכלית הזה בשביל הכלל עדיף מחיוב נגד עצמו הפרטי ואפי' במלחמות הרשות התירה התורה למסור גופי האנשים ההולכים במלחמה בשביל הכלל כולו למען יהי' להם רחבת ידים להלוך ביראת ה' כל הימים וגם כיון שכל זה הי' בשאלת אורים ותומים והיו סמוכין ובטוחין שיכבשו אבל אברהם איך עשה זה ומסר נפשו ובפרט כי אברהם הי' מטיב ומלמד לאחרים חוקים ומשפטים ואז אפי' נימא כי הי' מותר לו למסור נפשו איך מסר נפש כל בני העולם אשר אפשר להדריך ביראת ה' והתירץ האמת בזה נ"ל שאברהם מצא בעצמו כח וחיל להרוג ולאבד כמה מלכים ורוח קדישין זה קראו הרמב"ם במורה ח"ב ממ"ה רוח הקודש וכיון שמצא כח זה אצלו השכיל להציל קרובו וזה אפשר הכוונה ברוך אברם וגו' ר"ל קודם המעשה כבר הי' ברוך בכח זה ועי"ז ברוך אל עליון וגו' שאלמלא סמך על הנס לא הי' עושין לו נס ועוד יש לפרש דהנה באמת ע"י מעשה זה דאברהם נתגדל שמו של הקב"ה שראו כל עמי ארץ כי שם ה' נקרא עליו וכמו שהעיר ע"ז בישעי' מ"ם מי פעל ועשה קורא הדורות מראש וגו' ועי"ז נתגלגל התימא על עובדי ע"ז איך לא שמו על לבם כי אברהם אמת ותורתו אמת ואפשר לומר כי סברו וטעו כי סברו שאין הקב"ה משגיח רק בגדולים וחשובים אשר בארץ המה אשר גדולים כמו אברהם ולא כל אדם זוכה לזה ועמא דארעא סברו שהם תחת ממשלת המזלו' וכל האוה"ע פנו לכוכב ולמשטרי השמים ולכך ע"י מעשה אברהם עוד אזרו חיל וגברו בעבודת הע"ז אבל אלמלא גמרו בדעתם שאין עוד מלבדו יתברך כקטון כגדול רק תחת השגחתו הוא היו יודעים כי רק ביראת ה' הוא מעוזם והיו מת קנים דרכם וזה אפשר לפרש בכוונת הקרא ברוך אברם וגו' ר"ל שאברם הוא ברוך וגדול וחשוב הוא הברוך לעליון ובזה אפשר לפרש בנדרים שם ל"ב ע"י שהקדים ברכתו של אברהם לברכת הקב"ה לכן נטלה ממנו הכהונה עי' שם בש"ס ואפשר לכוון כנ"ל דראוי הי' לצאת ממנו כהנים ר"ל משרתי ה' דע"י מעשה ההוא נתעלה שמו של הקב"ה והיו כלם משרתי ה' ומשפטיו רק מצד שהקדים ברכתו של אברהם וכמבואר דלכך עדיין יש מקום לטעות ולא שבו מטעותם דיש לומר אברהם שאני ולכך נטלה ממנו הכהונה:

ויאמר אברם אל מלך סדום סדום הרימותי ידי אל ה' וגו' ולא תאמר אני העשרתי יש לפרש עפ"י האמור למעלה דנס זה של הכבישה של הד' מלכים אפשר לבוא עליו מב' צדדים או שהיתה בזכות אברהם או ברשעת הגוים ההמה כמו שאפשר לפרש הפסוק ביהושע ה' הלנו אתה אם לצרינו וגו' שהכוונה אם למען צדקותם או לרשעת הגוים ויאמר לא ר"ל שאינו אחד משניהם אלא שר צבא ה' הוא ע"ש והנה אם הי' ברשעת הגוים עכ"ח שהאנשי סדום הי' יותר רעים מהם וכיון שע"י הרשעה הותר ממונם איך יחזור להחזיר להם אבל אם נימא דבצדקת אברהם הי' איכ"ל שפיר כיון דזכה בהם אברהם רשאי ליתן לכל מי שירצה ולזה אמר הרימותי ידי אל ה' וגו' ר"ל שישועה זו ארים אל ד' וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם ר"ל שע"י החטאים שעשיתי גרמתי להעשיר אברם ואז לא הי' רשאי להחזיר אבל אברהם ידע כי לא הי' זה ברשעתם כי לא יעשה הקב"ה נס כזה לאבד החייבים ולכך אמר זה ולכך אפשר שהתירא אח"כ כי, אדרבה אם הי' תולין זה ברשעתם הי' יודעין עי"ז כי עיני ה' משוטטת בארץ אפי' ברשעים וע"ז אמר לו הקב"ה אל תירא כי האמת אנכי מגן לך וגו':

מה תתן לי וגו' יש לפרש דהנה אברהם עיקר תאותו ותשוקתו הי' להשיב רבים מעון וזה הי' לו לשכר כמו שאמרו חז"ל שכר מצוה מצוה