מהר"ם שיק על התורה כו

לא כל הימנו שיבור לו העליונים נעלה לרקיע ר"ל ע"י עשיית הצורות הנ"ל הם עולים ויורדים בו ונעש' מלחמה ר"ל שנפעל בהיפך מן הנראה מרצון הבורא שקבע עליונים למעלה וגו' ולזה אמרו נבנה לנו וגו' וראשו בשמים ר"ל צורה ידועה להם המכוון מול צורות השמים וצבאיו ועי"ז נדע מה יהי' באחרית הימים ולא נהי' נפוצים כשה אובד אשר לא ידע מה יעשה וגו' כי לא ידעו כי אפשר להתנבאות מ"ה כמ"ש העקרים הנ"ל או לכל הפחו' ידעו כי יקר הוא לאחד מני אלף וגו' ר"ל שרא' סוף דעתם ועצתם עד אנה תגיע ויאמר ה' הם עם אחת ולשון אחת וזה הוא התחלתם וכיון שאחד שומע לחבירו סוף שיהי' כלם רעים לכך פיזור רשעים נאה להם ולעולם ויפץ ה' אותם זה הוא כוונת הקרא לפי' חז"ל והוא נכון מאוד:

ומה שאמרו עוד לאלף ותרנ"ו הרקיע מתמוטט וכי' הוא דיעה אחרת אשר תאמר כי סברו כי המבול הי' מאת ה' מטעם כי כבד האדם ורכוש' אשר רבתה על הארץ במשך אלף ותרנ"ו שנים לשאת אותם כי קצר המצע ולכך צריך שתרב החמס והגזל ברבות הימים ולכך יעצו יחד שע"י אם יתעסקו בבניני עיר ומגדל יתפרנסו יותר זה מזה ויקל המשא על הארץ ולא ירב החמס בעיר ולכך הואיל והתחילו בישוב העולם מחמת יסוד הרע הזה כדי לעשות סמוכין שלא יהי' צריך למבול וסברו שהמבול לא הי' עונש וכאילו האדם מוכרח במעשיו ולזה גזר ה' עליהם כיון שרצונם שיהי' להם עסק להתעסק בו ולא יהי' פועלי בטלה ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו שיהי' להם מה לעשות שלא ישמע איש שפת רעהו ועי"ז נתרבה. התעסקות וצרכי האדם:

ואפשר עוד לכוון בלשון הפסוק שטעו רק בישוב העולם וסברו שטוב המדיני הוא בהיות לכל בני אדם יחד שותפות ולא יהי' לשום אדם נכסים מיוחדים לו אלא הכל יהי' שותפו' כאשר הי' בימי קדם טועים בזה ולזה חששו פן נפוץ ואדרבה כי התיחדות הנכסים ככל איש ואיש מביא לידו השתדלות ע"י שכל אדם רוצה בטובתן המועיל לו וקנאת איש מרעהו וזה הכוונה וזה ר"ל זה שגורם אותם לידי מידה הזאת אדרבה זה החלם לעשות שמביא אותם לידי מעשה כי עתה בהיות כלם בשותפות לא יבצר מהם אין החסרון חסרון לו בלחוד וקדירי דבי שותפי וכו' שזה כתבתי רק להגדיל תורה ויאדיר אבל הנכון ואמת מה שכתבתי ראשונה. לך לך ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' כבר אמרנו בפ' נח כי בדור הפלגה כבתה הע"ז של עבודת צלמים כדי להוריד הרחניות ובפרט ארץ הקדם שהי' ארצו של אבותיו השתדלו והתעסקו בו הרבה ולמדו ומסרו זה לבניהם כי סברו לקרבם בזה אל האושר ועם כל אלה המבטלים חפשיות ובחירת האדם השכיל אברם את בוראו וביטל כל ראיותיהם וגילה להם כי שקר נחלו והנחילו שאין ממש בעשיית צלמים והורדת שפע מן צבא השמים אבל עדיין נתקשה לו כי ראה בדעתו שראוי שיהי' לאדם אפשרות שישיג הדרך המביא לאושר האמיתי וראה ג"כ שהוא קשה השגה לכל הפחות בזמנו שכבר רבו דיעות הכוזבת המעיקים ודולקים ושורפים את האדם מלבא אל הדרך האמת וזה נלענ"ד הכוונה בבירה דולקות שהביא במדרש אמר אפשר לעולם בלא מנהיג ר"ל שממש אין אפשרות אם לא יגלה ה' לאיש דרכו וילמדנו כתיבתו עד שהציץ עליו בעל הבירה וכו' עי' במדרש ובעקידה פ' זו המביאו אמנם כבר נתקבל לנו כי עיקר הנבואה אינה אלא בארץ ולזה אמר לו הקב"ה אתה שיש לך כל המעיקים והמבטלים האלה ארצך ומולדתך ובית אביך אעפי"כ הכרת שמי לך אל הארץ אשר אראך ר"ל ששם אתגלה לך ואראה לך איזה דרך טוב וישר הוא והמעשה אשר תעשה ולזה כאשר אמר לו ה' לזרעך אתן וגו' בנה מזבח לה' הנראה אליו כי זה הי' עיקר מבוקשו ותכלית הארץ הניתן לו ותאותו שיבוא ממנו גוי קדוש כזה אשר ה' יראה לו את משפטיו:

ויהי רעב בארץ וגו' נראה הכוונה שבא להורות לן כי נתקיים בו יעוד של ואגדלה שמך וגו' והי' זה על אופן המבואר בקרא הראשון ע"י הרעב במצרים ואח"כ מפרש מעשה לוט ואיך נתגדל שמו ע"י מלחמה של הד' מלאכים עבור לוט:

ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו' יש לפרש דהנה ראש החיובים אשר חייב האד' נגד עצמו לשמור את גופו שאם על חיי גופו לא חס על אחרים לא כל שכן וחיי גופו הוא תנאי כל החיובים והפורק חיוב נגד חיי גופו פורק כל החיובי' מעליו וכמו שאמר משה רבינו ע"ה במשנה תורה פ' ואתחנן רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וכו' לפי פי' חז"ל שבא להזהיר על שמירת גופו עי' שבועות