מהר"ם שיק על התורה כה

אין לו קיום כי ברוב הפעמים כשנסתלק המכריח יחזור הדבר לאיתנה ומעשה פרעה ומצרים יוכיח ומטעם זה אמר הקב"ה לאדם הראשון כי שמעת לקול אשתך וגו' ר"ל שלא הי' אצלך החטא מצד רוע לבך אלא שהי' לך יצר רע מבחוץ ומבפנים ולזה צריך כח רב שלא לחטוא ולכך לא ענשו בגופו אלא ארורה האדמה בעבורך ואם שלפי האמת כבר הי' לו לאדם עונש מצד קללת האשה שגם היא קנינו ועונשה הוא עונשו אבל אינה ניכרת שבאה לו העונש הזה בעצם מצדו ובאמת ראוי לו ג"כ בעצם, ע"כ ענשו באדמה אבל אם הי' יצר לבו רע וכמו שהביאו העקידה והרי"א בשם ס' המדות כי אז כיון שמקור האדם רע אז אין תקוה לו והוא כבהמ' וגרע מהן אז אין תקנה בענשו בקנינו אלא צריך לענשו בגופו כבהמה וזה אפשר לברר יותר כי אם שבעצם החטא הגוף והנשמה נכללים מ"מ יש חילוק מאוד כי אם העיקר הי' שתאות גופו הטעו אותו וכבו והחשיכו את עין שכלו העונש הי' רק עיקר לגופו אבל אם הפנימית גרם לגוף לחטא אז ראוי לעונש ולחלוא הגוף בעצמו ביסורין שעי"ז נחלה כבוד ויקר הנפש כמבואר לעיל וע"ז האופן הי' ג"כ העונש במבול כי הי' חטאם כולל כמבואר לעיל בבראשית בסופו כי רבה רעת הארץ וגם יצר מחשבו' לבו רע ומזה הצד הי' צריך להיות העונש כולל מב' הצדדים מגופו ומקנינו וע"ז אמר עתה לא אוסיף עוד לקלל וגו' כי יצר לב האדם רע ומצד זה אין לענוש קנינו אלא שגם מצד הנפש אין ראוי לעונשו כי כבר יש לאדם נטי' מה בטבע לרע ויצרו לפתח חטאת רובץ כמו שהביאו ראי' מנערים וילדים אשר אין להם עדיין שכל ותבונה מוצאים נחת בהכות אחר או בשברם כלים וכיוצא בהם ומזה הביאו ראי' כי בטבעו יש לו יד התלוי' לרע וזה קאמר כאן מנעוריו וגם מטעם זה לא אוסיף עוד להכות את כל חי בגופם כנ"ל כיון שיש להם נטי' לזה גם מצד הגוף מצד שיצרו בלבו רע כנ"ל וכי יקשה לך א"כ היא גופא פרכא איך אפשר הקב"ה לענוש זה ליתא חדא שבוודאי שיש עבירות שאין יצר מתאוה להן רק החטא ועונש המבול הי' מצד שכללו כל הרעות ואין בהם שום טוב וא"כ מצד זה חטאם כולל ומצד שעתה נחלש גופם הי' כח זה מתגבר עליהם ואין להם כח לעמוד כנגדו וג"כ מצד שמוציאים הרע מכח לפועל ראוי לעונש אבל לא לעונש הכולל כיון שאין כל הרע מצדם אע"ג שיש לאדם בחירה חפשית מ"מ הוי קדירה דבי שותפי:

ויברך וגו' פרו ורבו וגו' המשך הפרשה עפ"י הנ"ל הואיל ועתה נתמעטו ימי הדורות לכך יש צורך יותר בריבוי הדורות ולא יבואו לידי קלקול הראשון לכך הזהיר שוב על שפיכת הדם:

ואני הנני מקים את בריתי וגו' את קשתי נתתי בענן וגו' לפי מ"ש לעיל דבטחון על שלא יבוא העולם לידי השחתה לגמרי ואפ"ה יכירו וידעו כי ה' אלקים הוא ע"י התגלות ה' רוחו בפי נביאיו ותורתו הנתנה בענן ולפיד אש המרמז לן כי יש לה תוך אור גדול נוגה בקרבה וסוכה לצל הוא הענן הוא הנגלה של התורה ובענן הנגלה זה נראה הנוגה של אור הגדול הגנוז בתוכה כמראה השמש הנראה בענן במראות הקשת וכן האומות זה לזה ובני אדם אחד לרעהו יחד לעולם הם כמראה הזה כי איש תמים יודע בחכמה שהוא כשמש המאיר גם לאנשים אחרים אשר ישכנו בענן האפלות והידיעה הוא ישלח חצי אורו עליהם וניכר בהם מתוך הענן מראה שמשו אשר הוא זורק חיציו עליהם בקשתו וזה החיבור והאגוד בין כל בני אדם ויושבי תבל הוא מצד שמה שחסר וענן לזה הוא מלא ובקר לזה וכן בהיפך וע"י הברית הזה ועיקרו ע"י התור' המחבר את כלם הוא קיום העולם זה הוא מרוחי הברית הקשת מה שהורוני קצת מהם מן השמים:

ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' במעשי אנשי הפלגה רבו הדיעות באופן חטאם והנה חז"ל אמרו שפשטו ידם בעיקר והוא הנכון לענ"ד בפשט הכתוב ובביאור המשך הפרשיות רק צריך שיבואר הנה כבר נתקבל בידינו שבימי אנוש הותחל לעבוד צבא השמים ע"ז אבל הי' הטעות ע"ד שכתב הרמב"ם ריש הלכות ע"ז ואח"כ רבה רעת האדם על אופן שאמרנו למעלה ושטף המבול אותם ואיך לא מרומז בתורה אימתי הותחל לעבוד ע"ז שוב על אופן אחר לעשות פסלים ומסכה אבל הדבר הזה יאמת לן דברי חז"ל כי דיעות ויסודי אנשי ע"ז הי' על פנים מתחלפים עי' ברמב"ם ובעקרים מ"ג פי"ח ועתה שהי' מזמן המבול לערך שלש מאות וארבעים שנה פרח בהם דיעה נכרי' לאמור כי יש כח באדם לעשות צלמים ומסכות לצבא השמים אשר אם יעשה איש בשעה ידועה ובתואר וצירה ידועה להם לפי מחשבתם אפשר להוריד רוחניות הצבא ההוא והוא ישפיע עליו שפע רוח ויגיד לו עתידות וייטיב לו בשפעת חיים ורוב ברכות ולזה כוונו חז"ל במליצתה,