מהר"ם שיק על התורה כד

ואינו מבין להיות טוב גערה אצלו אז ענשו כבהמ' עלה לו עונש וגם הבזיון ולזה אין הקב"ה פוגע ובנפשות תחילה מצד זה הטעם אלא יענשהו עונש הראוי לאדם באשר הוא אדם דהיינו הקנינים אשר המה לאדם רק בשביל שהוא אדם בר דעת באלו מעניש אותו וממילא כל זה אם יש לאדם רשות וקנין בעולמו אבל לאותן האומרים שאין לאדם אלא גופו וכל דאלים גבר אלו אי אפשר להעניש אלא בגופם כי לה' הארץ ומלואה ולזה א"ש כי באמת הי' ראוי לעונש מצד הרבה רע אלא שהי' עונשם בקנינים אבל נחתם גזר דינם על הגזל והחמס וזה כוונת הקרא קץ כל בשר וגו' ר"ל קצם מה שסוברים הם להיו' קצם כמבואר כי ע"י היסוד הרע ההוא מפניו מלא' הארץ חמס [פירש כי מלאה הארץ חמס מפניהם היינו מפניות ונטיות שכלם ודעתם כנ"ל] ולזה אנו משחיתם את הארץ אשר אמרו כי נשחתה וברע היא:

וירח ה' את ריח הניחוח וגו' לא אוסיף וגו' הכוונה כמו שכ' במקום אחר כי קודם נתינת התורה הודיע ה' את ידו וגבורתו ע"י בריא' שמים וארץ וכאשר נתרחקו מבריאת העולם ונשכח קצת מיושבי תבל אע"ג שהאריכו ימים אלף שנה ומסרו ולמדו זה לזה מ"מ האדם נפעל יותר מן החוש לזה הוכרח הקב"ה להודיע את ידו ע"י הריסת עולם וכיוצא לא כן כאשר בא התור אשר הי' האדם זרע יעקב ראוי לקבלת התורה אז לא בחיל ובכח יודיע ה' את תפארתו אלא בניסי' ונפלאות וזה הכוונה בריח הניחוח שלמדו והכירו כי טוב ה' ורחמיו על כל מעשיו וכפועל אדם ישלם לו לעת מצוא לאחר מיתתו כי זה הוא הרמז ג"כ מהעולה לפי מ"ש הרי"א בפ' ויקרא ויאמר שלא יוסיף להודיע ע"ד הזה כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולכך יודיע להם תורה ומצותיו וע"ד אשר אמרנו בחטא ויסוד הרע של דור המבול ועתה כאשר נימח כל היקום וה' הציל רק באי התיבה ועתה שוב לא יסתפקו העולם שהאדם לרע לו נברא ולא יהי' יסודותיו ראש ולענה ולזה לא אוסיף וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא יתיחסו הרעה לה'. או נאמר כי כבר הרבו לדבר על סיבה האריכת ימים של הדורות לפני המבול והרמב"ם לפי מה שביארו הרי"א אמר כי הי' מהניסים לצורך כדי לעמוד על ידיעות והכרות אשר צריכין לאדם ואלמלא חי'. כימי שנותינו מה הועילו להם וטרם יפתחו עיניהם יחליפו וכלו והרמב"ן נתן הטעם שנשתנה האויר מחג האדם ועי' במה שהשיגו עליו ולי נראה לבאר דבריו כי האדם מצד היותו מוסגר שנה אחת בתיבה על פני המים עם כל חי ומאכל נשתנה טבעו ומזגו ונחלש מטבעו והמזונות צריך שיהי' להם יחוס לערך המזג הניזון בו ואם לאו בין אם ירבה או ימעט כבר לא די שאינו מחזקו אלא לעולם הוא מקלקלו ולכך נתמעטו ימי חייו עד כי שם קץ כימי שנותינו בהם שבעים ושמונים שנה והנה לפי סבר' זו כבר נדין אלמלא שוב הי' אדם נתחייב בעונש המבול שוב כבר נתמעט ימי האדם לפי טבע הוי' והפסד והשם לא משנה הטבע אלא א"כ ראוי וזכות להשתנות הטבע ואלמלא הי' עוד נתקצר ימי חייו הי' לגמרי כלא הי' ומה האדם עתה וכל שכן אם עוד נתקצרו ימי חייו טרם יבוא לבינה כבר יהי' כלה והולך ואז יצרו יותר מתחזק והולך ואוי לארץ שמלכו נער וזה כוונת הקרא לא אוסיף לקלל כי יצר לב האדם רע מנעוריו וגו' בעת נערותו יצרו יותר חזק ולא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי שע"י המבול זה הוכה כל חי אפי' הדורות הבאים שנתמעטו ימי חייהם ועפי"ז יש ליישב פסוק בישעי' כי מי נח זאת לי וגו' שהכוונה שגם הגאולה יהי' שלימה דאלמלא יגלו עוד ישראל ישתכחו לגמרי את ה':

וירח ה' וגו' לא אוסיף לקלל עוד את האדמ' בעבור האדם וגו' הן תחילת קללת האדמ' בעבור האדם היא גרמא לקללה השני' והוא כי בשביל שנתמעט כוחותי' ומשמני הארץ והי' צורך לאדם להשלים מה שנתמעט ממנה עבורו כי הכל נברא בשביל אדם ולצרכו והכל תלוי' בו ואפשר לענשו בב' אנפין או בקנינו או בנפשו כי הקנין מחובר עם צרכי גופו להשלימם ואם כי זה עונש כמו זה מ"מ יש חילוק כי בעונש קנינו אין העונש כפול כי זה העונש מיוחד מצד שהוא אדם ויש לו שכל להבין לפקוח עינים עורות ולראות כי רע ומר שבו את ה' וע"כ נעזב גם הוא מקנינו אשר הוא רק מצד שלימות האדם הכל בעבורו וכשחוטא הוא לוקח ממנו ואין לו דין ודברים עליו אבל כבודו ויקר האדם אינו נכאב בזה כי תפארת וכבוד הוא לו שצלמו צלם אלקים לא נכאב וגם כי משבח המעשה ומעלתו היא אם היא בחירה חפשית בלי אונס ובעונשו בקנינו אינו אונס כל כך אבל אם העונש הוא בגופו עצמו מלבד היסורין ראוי לאדם להיות עונש הבזיון והשפלות אשר נפל מדרגתו למדרגת הבהמה אשר רק במתג ורסן עדיו לבלום וגם הוא אנוס ומוכרח ואין המעש' מעשה חפשית וכבהמה הנה להם וגם מעשה זה