מהר"ם שיק על התורה כג

כעין המלאכים שאמרו שאין מלאך אחד עושה שתי שליחות או הכוונה שהנה המלאכים כל פעולתם היא פעולת התכלית ואין צריכין לאמצעיים להביא' להתכלי' וע"ז תיקנו שפעולתם אמת וגו' וגם זה הכוונה עושים דברו לשמוע בקול דברו וגו' היינו עשי' בשביל התכלית עצמו אבל האדם צריך לעשות הרבה פעולות שהם רק אמצעיים ואין בהם ממש אלא בשביל התכלית שמכח המדמה והדמיון הרב נתחלף לאדם האמצעיים להתכלית והם מבקשים לאכול כדי לאכול וכדי להרבות לאכול וכן בכל התענוגים תה הכוונה והייתם כאלקים לעשות הכל בשביל התכלית וגם מה שאמרו יוצרי עולמות הוא שיודע מכח הדמיון הרב אשר יוצר הרהורים ומרכיב הנושאים בעולם וזה הפי' בקרא הן האדם הי' כאחד ר"ל רק כאחד ממנו והוא עתה מוגבל מאוד בשכלו וכעין מלאך אחד שאינו עושה שתי שליחות ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וזה עול לשכל או כנ"ל כיון שהוא סובר הדמיון לתכליתו שמא לא די שיעשה אכילה לתכלית אכילה שמא יעשה גם העץ החיים תכלית לאכילה דהיינו שילמוד תורה למשל כדי להיות לו קרדום לאכול ממנו והמשתמש בתגא חלף וזה ואכל וחי לעולם:

ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע אשר נראה לי יותר נכון בענין העץ ההוא כי הוא הוסיף להם הכח המדמה ר"ל שהגדיל אותו והרבה אותו ועי"ז נתגדלו בעיני האדם הטובות המדומות כמו שביאר בגבעת מורה ח"א פ"ב ועי"ז האדם סובר על דברים שהאדם צריך לעשותם רק להיות אמצעים לתכלית סובר שזה תכליתו והם אוכלים כדי שיוכלו לאכול כהני בבלאי טפשאי דאכלו נהמא בנהמא ממידות המלאכים שאין צריכין לאמצעי' רק עושים דברו לשמוע בקול דברו וזה כאלקים יודעי טוב ורע ר"ל לענין טוב ורע יהי' כאלקים וזה הפי' הן האדם הי' כאחד ממנו לדעת טוב ורע ר"ל שעושה הכל לתכלית ועתה פן ישלח ולקח גם מהעץ החיים ואכל וחי וזה אין טוב לו כעת כי טוב לו שימות זכאי ואל ימות חייב:

ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי וגו' נראה שסבר אדם שאין אסור לו לאכול רק אם נוגע ותולש אבל אם כבר נתלש אין איסור לכך אמר זה, זה למדתי מאבות דר' נתן:

הלא אם תטיב שאת וגו' אפשר לומר דהנה קין הי' לו לעבוד עבודה רבה לקיים בעצמו בזעת אפו יאכל לחם מעבודת האדמה ואם כזה יביא קרבן מנחה לה' ראוי שיהי' יותר חשוב ממי שהשיג בקל כהבל שהי' מנוחתו בכבוד על מרבץ צאנו ולפום צערא אגרא ולזה חרה לו ואמר ה' שאם יטיב באמת זה יתר שאת אבל אם לא ייטיב צריך היגיעה למען ישמרו מעברה כי אין קפוח שכר על יגיעתך שעי"ז תוכל למשול בתשוקתך:

לא ידון רוחי וכו' יש לפרש כי עיקר חטא הדור ההוא הי' בחמס וזה אפשר שבא להם שסברו שאין לאדם שום דין ורשות על דבר רק כל דאלים גבר כאשר כבר נפלו בזה גם רשעים אחרים משאר הגוים בדורות שלפנינו ולזה עשו חמס ולזה אמר ה' לא ידון רוחי באדם ר"ל איך לא יגרום דין ורשו' לאדם רוחי הנשמה שבם בשגם הוא בשר אע"ג שהמה רק בשר מ"מ מצד רוחי ראוי הדין והישר ולזה אתן להם זמן מאה ועשרים שנה:

וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וגו' נראה דהחטא הראשון הביא אותם וגרר אותם לידי עבירה יותר ויותר עד הי' מוסכם ויסוד אצלם כי העולם רע להם ואשרי שלא נברא מצד כי רעת האדם ומקריו ופגעיו הם רבים וזה יצר לבם רק רע כל היום שהיו רע לגמרי לעולם ולזה דורש רעה תבואנו ויאמר ה' אמחה רק נח מצא חן:

בפרשת נח ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר וגו' כבר אמרנו למעלה בפ' בראשית כי הארץ היתה נשחתה בכפלים שקבעו להם ליסוד מוסד דברים המובילים לרע אשר לא יניחו שום טוב שהעולם לרע ולית דין ורשות אלא כל דאלים גבר ולזה כפל כאן ותשחת וגו' ותמלא חמס וגו' וחז"ל אמרו לא נחתם גז"ד אלא על הגזל וגו' עי' ברש"י שדבריו לכאורה סותרים רישא לסיפא עי' הרא"ם ולי נראה ביאורו עפ"י מה שאמרו חז"ל אין בעל הדין פוגע בנפשות תחילה והכוונה כשם שנתעלה האדם בצלמו ככה ראוי לו בעת ענשו שלא יענישוהו כדרך שמכריחין לבהמה כי העונש שיעניש ה' אינו חלילה להנקם אלא להוביל לטוב וטוב הנעשה ע"י הכרת הגוף אינו טוב ולא נתקיים וכשירווח מיד ויכבד לבו וגם הוא בזיון ונקלה להעניש אדם כעונש והכרח הבהמה וכדי בזיון אלא א"כ הוא שעושה עצמו כבהמה