מהר"ם שיק על התורה כ

ואדרבה בריאת עולם בחפץ וברצון חשבוהו ההולכים בחשך ולא נגה עליהם אור הדת לגנאי לד' והאמת כי במקום גדלו ענותנותו וברא העולם למען האדם והאדם למען ילך וישתדל לעומת דרכי ה' ויקרב אליו וילך בדרכיו כי זה חיותו וטובתו אם ישיג דרכי ה' וידבק בהם ולכך הקדים בראשית ברא לאלקים ובזה תבין דברי המדרש המובאים בעקידה שער א' עי' שם ותבין:

והארץ היתה תוהו וגו' יש לפרש דברא נאמר על הוצאות יש מאין וא"כ ביום הראשון מיד ברא ד' השמים וארץ לגמרי וא"כ כבר היו כל הד' יסודות רק שהיו מעורבים וזה תוהו ובוהו דאע"ג שבוהו הי' הכל מ"מ תוהו הי' ולכן שפיר כנהו בשם תהום וגם השמים אם שנבראו מ"מ אמר שעדיין לא הי' אור בהם אע"ג שה' אמר ויהי ואלמלא רצון ה' להיות הכל בשעה חדא הוא נעשה רק זה נעשה מרצון ה' להיות נעשה זה במתון ומעט מעט וה' יודע את הסיבה ולו נתכנו עלילה וגם להורות נתן למעשה ידיו כי גם להם ישנו כל המעלות והמדות נתונות בכח ותכנה להם והם יפעלו במעט מעט להוציאם וזה הכוונה של ורוח אלקים מרחפת וגו' ר"ל במתון זה הפי' של המשנה פ"ה דאבות בעשרה מאמרות נברא העולם כו':

ויאמר אלקים יהי אור וגו' בכל הנמצאים אשר בארץ חוץ מהאדם יש להם ב' תכלית אחד פנימי ר"ל במציאתו שתכליתו היא להיות נמצא כי כן רצה ה' וממנו ניכר גודל אדונינו אשר בו נכללו כל העולמות ותכלית הב' שהוא נברא לתכלית האדם ועל ב' אלו אמר על הראשון ויאמר אלקים ועל הב' וירא אלקים כו' ולכן אמר כי טוב לתכלית האחר ולכן באדם לא כאמר כי טוב כי תכליתו במציאותו בעצמו ולא בשביל דבר אחר וכן ברקיע שלא נברא לפעול על הארץ:

ויקרא אלקים וגו' נראה דהנה לכל דברים יש ב' מיני תוארים תוארי עצמיים שאלמלא הי' זה לא הי' אותו דבר ותוארים שאינם עצמיים שאפי' לא הי' לו זה הי' הנמצא ההוא ועל הראשון אמר לשון הבדלה ועל התוארים שאינם עצמיים שחלק ה' לדבר ודבר אמר ויקרא כו':

נעשה אדם בצלמינו וגו' כבר דקדקו המפרשים על לשון נעשה ועי' בפרש"י ז"ל ללמד ענוה. ולענ"ד הביאור שבא ללמד כי אין בריאת ויצירת האדם כשאר הנבראים דשאר הנבראים ביום בריאתן ולידתן הם שלימים אמנם האדם אינו שלם בעת הולדו עד אשר ישתלם ויוציא שכלו לפועל, ולהוצאה זו צריך שיפעל עליו העולם כי האדם יש לו מחוסרים וצריך לעולם להשלים חסרונו כמו שתיקנו אנשי כנה"ג בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שברא וגו' עי"ז העולם נעשה שותף במעשה האדם ולכן אמר נעשה אדם וזה עצמו עניוות ולכן גבי בריאה כתיב רק ויברא ורק בעשיה שהוא [תואר] נאמר על התיקון במעשה בראשית שייך שפיר לשון נעשה וגו' וגם לקמן אמר ויברך אותו ויקרא שמו אדם דוקא לאחר ברכה וזה עצמו הי' ברכה שיקראו הם שמם אדם וזה הי' החכמה יתירה שהי' באדם הנאמר במדרש שאמר הקב"ה שיש לו חכמה יתירה יותר ממלאכים וראי' שקרא שמות לעצמם לאדם וגו' והיינו החכמ' יתירה המלאך עומד במדריגתו מאת הבראו ואינו מוסיף והולך משא"כ האדם וזה הוא שמו מה שמוציא עצמו מכח אל הפועל:

והנה לזה שצריך שיתקן האדם עצמו שלימותו ניתן לו גם היצר שעי"ז אם יכבשנו יתעלה אמנם צריך שילמד האדם עצמו שיכבוש את יצרו וכשם שההולך למלחמה לא די לו אם יהי' הכלי מלחמה בידו אלא צריך שירגיל בהן להשתמש בהן ולידע כל התחבולות ככה אם ירצה ללחום נגד יצרו צריך לידע כל התחבולות וירגיל לכבוש את יצרו ולהשתמש בכלי המלחמה שהם התורה ומצות ועד"ז אמר בפ' שופטים כי תצא למלחמה על אויבך ונשמרת מכל דבר רע ר"ל מן היציאות למלחמה אתה תלמד להשמר מן הרע בשמירה רבה והנה ב' המלחמות אלו רובם הם מכוונים וזה לעומת זה עשה ה' אם האדם שלוחם את יצרו וכובשו שגם אויביו ישלים אתו ולא יהי' מלחמות כמו שיעד לן לעתיד על רוב שלום ובהיפוך אם אינו לוחם נגד יצרו ורבתה המכשלה המלחמות מתרבות כאשר הוא בשנים אלו וחיים בפחד ובהלה ואפשר שכיון בס' שופטים ג' רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה רק אשר לפנים לא ידעום אפשר שאמר שילמדו מלחמה רק הלימוד מן המלחמה החיצונה הוא צורך משום דמלחמה שהוא מלפנים היינו מלחמות היצר לא ידעום לכן צריכין ללמוד מלחמה החיצונה:

וביהושע א' אמר הקב"ה ליהושע רק חזק ואמץ לשמור וגו' לא ימוש ספר